אדם הראשון חלתו של עולם - ושלש מצוות האשה כנגד מה שפגמה
תיקוני זוהר · תיקון טז - ראשית עריסותיכם, אדם חלתו של עולם ומצוות האשה בתיקונו · מאמר 17 · פיסקה 1 · דף כז ע"א
לשון הזוהר
בְּרֵאשִׁית דָּא חַלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה׳ (במדבר טו, כ), וְהָא אוּקְמוּהוּ ° דְאָדָם חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲוָה, (וּמְנָא לָן דְּחַלָּה אִיהוּ רֵאשִׁית, דִּקְרָא אוֹכַח הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם ° חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה׳ לַיְיָ',) ° מַאי חַלָּה, ° אֶלָּא שִׁבְעָה מִינִין אִינוּן, ׳חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ׳, ° דְּהוּא דְבַשׁ תְּמָרִים. ° חִטָּה אִילָנָא אִיהוּ דְאָכִיל מִנֵּיהּ אָדָם קַדְמָאָה, וְאִיהוּ לָא אַפִּיק מִתַּמָּן חַלָּה, ° וּבְגִין דָּא לָא חָל בֵּיהּ ה', וְשַׁרְיָא בֵיהּ ח' ט', וְגָרִים לֵיהּ מוֹתָא. וְחַלָּה אִיהִי שְׁכִינְתָּא, כְלִילָא מִשִּׁבְעָה מִינִין אִילֵין, וּבָהּ חָב אָדָם קַדְמָאָה, ° טִפָּה דָא י', עִסָּה צָרִיךְ לְאַפָּקָא מִינָהּ חַלָּה, ° וּמִיָּד חָל ה' עַל הַהִיא עִסָּה, וְיָהִיב לֵיהּ זֶרַע כְּלִיל מִתַּרְוַיְיהוּ דְאִיהוּ ו', וְרָזָא דְמִלָּה ° הֵ״א לָכֶם זֶרַע (בראשית מז, כז). וּבְגִין דָּא חַלָּה וַדַּאי אִיהִי פִּקּוּדָא דְאִתְמַנִּי לְאִתְּתָא, ° דִּבְגִינָהּ מֵת אָדָם דְּאִיהוּ חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, צְרִיכָה אִיהִי לְאַפְרָשָׁא חַלָּה, ° וּלְאַפָּקָא לָהּ מֵעִסָּתָהּ, דְּאִיהִי טִפָּה דִילָהּ, לְהַחֲזִירָה עַל הָאָדָם. אִיהִי אַטְפַת (נ"א דעכה) שָׁרְגָּא דִילֵיהּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (משלי כ, כז) נֵר יְיָ' נִשְׁמַת אָדָם, צְרִיכָה לְאוֹקָדָא לֵיהּ בְּלֵיל שַׁבָּת, ° בְּאִתְעָרוּ דְשַׁלְהוֹבִין דְּאֶשָּׁא דִרְחִימוּ לְגַבֵּי בַעְלָהּ, וְרָזָא דְמִלָּה ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר א ז), ° וְאִתְעָרוּ דְחַמִּימוּתָא דְלֵיל שַׁבָּת, מֵאִתְּתֵיהּ צְרִיכָה ° בִרְחִימוּ וּדְחִילוּ, וְדָא אִיהוּ ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב). אִיהִי שְׁפִיכַת דָּמִים דְּאָדָם, אִזְדְּרִיקַת דָּמָהּ, וְעַל דָּא צְרִיכָה לְנַטְרָא לֵיהּ מִדַּם נִדָּה, וּבְגִין דָּא עַל תְּלַת מִלִּין אִלֵּין נָשִׁים זְהִירוֹת, בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר, עַד כַּאן רָזָא דְחִטָּה, דְמִתַּמָּן חַלָּה, ° חִטָּ״ה אִיהוּ רָזָא דְעֶשְׂרִין וּתְרֵין אַתְוָון דְּאוֹרַיְיתָא.
תרגום
׳בְּרֵאשִׁית׳ זוֹ חַלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר טו כ) ׳רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה׳, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ שֶׁאָדָם חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הָיָה, (וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁחַלָּה הִיא רֵאשִׁית, שֶׁהַכָּתוּב מוֹכִיחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה׳ לַה׳,) מַהִי חַלָּה, אֶלָּא שִׁבְעָה מִינִים הֵם, ׳חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ׳, שֶׁהוּא דְּבַשׁ תְּמָרִים. חִטָּה הִיא הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהוּא לֹא הוֹצִיא מִשָּׁם חַלָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא חָל בּוֹ ה', וְשׁוֹרָה בּוֹ ח' ט', וְגוֹרֵם לוֹ מָוֶת. וְחַלָּה הִיא הַשְּׁכִינָה, הַכּוֹלֶלֶת שִׁבְעָה מִינִים אֵלּוּ, וּבָהּ חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, טִפָּה זוֹ י', עִסָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה חַלָּה, וּמִיָּד חָל ה' עַל אוֹתָהּ הָעִסָּה, וְנוֹתֵן לוֹ זֶרַע הַכּוֹלֵל מִשְּׁנֵיהֶם שֶׁהוּא ו', וְסוֹד הַדָּבָר, ׳הֵא לָכֶם זֶרַע׳ (בראשית מז כז). וּמִשּׁוּם כָּךְ חַלָּה וַדַּאי הִיא מִצְוָה שֶׁנִּתְמַנְּתָה לָאִשָּׁה, שֶׁבִּגְלָלָהּ מֵת אָדָם שֶׁהוּא חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, צְרִיכָה הִיא לְהַפְרִישׁ חַלָּה, וּלְהוֹצִיא אוֹתָהּ מֵעִסָּתָהּ, שֶׁהִיא טִפָּתָהּ, לְהַחֲזִירָהּ עַל הָאָדָם. הִיא כִּבְּתָה נֵרוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי כ כז) ׳נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם׳, צְרִיכָה לְהַדְלִיקוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, בְּהִתְעוֹרְרוּת שַׁלְהֶבֶת הָאֵשׁ שֶׁל אַהֲבָה כְּלַפֵּי בַּעְלָהּ, וְסוֹד הַדָּבָר ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר א ז), וְהִתְעוֹרְרוּת הַחֹם שֶׁל לֵיל שַׁבָּת מֵאִשְׁתּוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה, וְזֶהוּ ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב ב). הִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל אָדָם, נִשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְעַל כֵּן צְרִיכָה לִשְׁמֹר עַצְמָהּ מִדַּם נִדָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ עַל שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵלֶּה נָשִׁים זְהִירוֹת, בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר, עַד כָּאן סוֹד הַחִטָּה, שֶׁמִּשָּׁם חַלָּה, חִטָּה הִיא סוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בראשית דא חלה, הדא הוא דכתיב ׳ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה׳ (במדבר טו, כ), והא אוקמוהו ° דאדם חלתו של עולם הוה, (ומנא לן דחלה איהו ראשית, דקרא אוכח הדא הוא דכתיב ׳ראשית עריסותיכם ° חלה תרימו תרומה׳ ליי',) ° מאי חלה, ° אלא שבעה מינין אינון, ׳חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש׳, ° דהוא דבש תמרים. ° חטה אילנא איהו דאכיל מניה אדם קדמאה, ואיהו לא אפיק מתמן חלה, ° ובגין דא לא חל ביה ה', ושריא ביה ח' ט', וגרים ליה מותא. וחלה איהי שכינתא, כלילא משבעה מינין אילין, ובה חב אדם קדמאה, ° טפה דא י', עסה צריך לאפקא מינה חלה, ° ומיד חל ה' על ההיא עסה, ויהיב ליה זרע כליל מתרוייהו דאיהו ו', ורזא דמלה ° ה״א לכם זרע (בראשית מז, כז). ובגין דא חלה ודאי איהי פקודא דאתמני לאתתא, ° דבגינה מת אדם דאיהו חלתו של עולם, צריכה איהי לאפרשא חלה, ° ולאפקא לה מעסתה, דאיהי טפה דילה, להחזירה על האדם. איהי אטפת (נ"א דעכה) שרגא דיליה, דאתמר ביה (משלי כ, כז) נר יי' נשמת אדם, צריכה לאוקדא ליה בליל שבת, ° באתערו דשלהובין דאשא דרחימו לגבי בעלה, ורזא דמלה ׳מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה׳ (שיר א ז), ° ואתערו דחמימותא דליל שבת, מאתתיה צריכה ° ברחימו ודחילו, ודא איהו ׳אשה כי תזריע וילדה זכר׳ (ויקרא יב, ב). איהי שפיכת דמים דאדם, אזדריקת דמה, ועל דא צריכה לנטרא ליה מדם נדה, ובגין דא על תלת מלין אלין נשים זהירות, בנדה ובחלה ובהדלקת הנר, עד כאן רזא דחטה, דמתמן חלה, ° חט״ה איהו רזא דעשרין ותרין אתוון דאורייתא.
התרגום: ׳בראשית׳ זו חלה, הדא הוא דכתיב (במדבר טו כ) ׳ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה׳, והרי בארו שאדם חלתו של עולם היה, (ומנין לנו שחלה היא ראשית, שהכתוב מוכיח, הדא הוא דכתיב ׳ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה׳ לה׳,) מהי חלה, אלא שבעה מינים הם, ׳חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש׳, שהוא דבש תמרים. חטה היא האילן שאכל ממנו אדם הראשון, והוא לא הוציא משם חלה, ומשום כך לא חל בו ה', ושורה בו ח' ט', וגורם לו מות. וחלה היא השכינה, הכוללת שבעה מינים אלו, ובה חטא אדם הראשון, טפה זו י', עסה צריך להוציא ממנה חלה, ומיד חל ה' על אותה העסה, ונותן לו זרע הכולל משניהם שהוא ו', וסוד הדבר, ׳הא לכם זרע׳ (בראשית מז כז). ומשום כך חלה ודאי היא מצוה שנתמנתה לאשה, שבגללה מת אדם שהוא חלתו של עולם, צריכה היא להפריש חלה, ולהוציא אותה מעסתה, שהיא טפתה, להחזירה על האדם. היא כבתה נרו שלו, שנאמר בו (משלי כ כז) ׳נר ה׳ נשמת אדם׳, צריכה להדליקו בליל שבת, בהתעוררות שלהבת האש של אהבה כלפי בעלה, וסוד הדבר ׳מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה׳ (שיר א ז), והתעוררות החם של ליל שבת מאשתו צריכה להיות באהבה וביראה, וזהו ׳אשה כי תזריע וילדה זכר׳ (ויקרא יב ב). היא שפיכות דמים של אדם, נשפך דמה, ועל כן צריכה לשמר עצמה מדם נדה, ומשום כך על שלושה דברים אלה נשים זהירות, בנדה ובחלה ובהדלקת הנר, עד כאן סוד החטה, שמשם חלה, חטה היא סוד עשרים ושתים אותיות התורה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון טז . דאדם חלתו כו'. רוצה לומר, ראשית של עולם, כמו חלה שנוטלין מן העסה שהוא יו"ד כמו שאומר להלן, כן אדה"ר - יוד של השם, חכמה כידוע:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: