ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 16: תיקון טו - קדש ישראל ראשית תבואתה, זרע בלא פסולת ושכר שומרי הברית › פיסקה 1 (כו ע"ב)

׳קדש ישראל׳ ראשית בלא עירוב - ובת זוג הצדיק מצה שמורה

תיקוני זוהר · תיקון טו - קדש ישראל ראשית תבואתה, זרע בלא פסולת ושכר שומרי הברית · מאמר 16 · פיסקה 1 · דף כו ע"ב

לשון הזוהר

בְּרֵאשִׁית דָּא יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל׳ (ירמיה ב, ג) לַיְיָ' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, רֵאשִׁית בְּלָא עִרְבוּבְיָא אָחֳרָא, וּבְגִין דְּאִיהוּ קֹדֶשׁ, לָא הֲוָה לֵיהּ הַרְכָּבָה מִמִּינָא אָחֳרָא, וּבְגִין דְּאִיהוּ קֹדֶשׁ, לֵית לֵיהּ הַרְכָּבָה דְצָרִיךְ בֵּיהּ נְטִירוּ לְגַבֵּי בַּת זוּגֵיהּ דְּאִיהִי ה', וּבְגִין דָּא רֵאשִׁית תְּבוּאַת ה', לֵית בֵּיהּ פְּגִימוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְיַעֲקֹב ° אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז), לֵית בֵּיהּ פְּסוֹלֶת, (צריך למהוי נטיר) אִיבָּא דָא לְמַלְכָּא אִתְחָזֵי, וּבְגִין דָּא ׳כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם׳ (ירמיהו ב, ג) יְיָ'. דְּדָא אִיהוּ עִץ הַחַיִּים, דְּאִיבָּא דִילֵיהּ ° סַם חַיִּים בַּת זוּגֵיהּ, נְטִירָא לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, עֲלָהּ אִתְּמַר ׳וְלָקַח גַּם מֵעִץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳ (בראשית ג, כב), גַּם לְרַבּוֹת בַּת זוּגֵיהּ, סַם חַיִּים דִּילֵיהּ, ° וְאִיהוּ נָטִיר לֵיהּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, וּמָאן דְּבָעִי לְנַטְלָא בַת זוּגֵיהּ, כְּגוֹן אוּרִיָּה דְאַקְדִּים לְדָוִד, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳כָּל אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם׳ (ירמיהו ב, ג) יְיָ'. דְּבַת זוּגֵיהּ דְּצַדִּיק אִיהוּ מַצָּה שְׁמוּרָה, לְגַבֵּי מַצָּה שְׁלֵימָה עֲשִׁירָה, וּמָאן גָּרִים דָּא לְמֶהֱוִי בַת זוּגֵיהּ מַצָּה שְׁמוּרָה לְגַבֵּהּ, בְּגִין דְּנָטַר טִפָּה דִילֵיהּ, וּמָאן דְּפָגִים טִפָּה דִילֵיהּ, אִתְקְרֵי בַת זוּגוֹ מַצָּה פְּרוּסָה ° לֶחֶם עֹנִי, וְרָזָא דְמִלָּה כָּל מָאן דִּמְזַלְזֵל בְּנַהֲמָא, אוֹ בְּפִירוּרִין דְּנַהֲמָא, דְאִינוּן ° טִפִּין בְּכַזַּיִת, עֲנִיּוּת קָא רָדִיף אַבַּתְרֵיהּ, אֶלָּא צָרִיךְ לְנַטְרָא טִפִּין דִּילֵיהּ, דְּלָא יְזָרֵיק לוֹן בַּאֲתַר דְּלָא אִצְטְרִיךְ, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, ° אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכֵי דְתִתְעַתְרוּ, וְאוֹקִירוּ דִלְהוֹן לְנַטְרָא טִפָּה קַדְמָאָה, דְלָא יַעֲבִיד בָּהּ פְּסוֹלֶת.

תרגום

׳בְּרֵאשִׁית׳ זוֹ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה׳ (ירמיה ב, ג), רֵאשִׁית ׳בְּלֹא עִרְבּוּב אַחֵר, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא׳ קֹדֶשׁ, ׳לֹא הָיְתָה לוֹ הַרְכָּבָה מִמִּין אַחֵר, וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא׳ קֹדֶשׁ, ׳אֵין לוֹ הַרְכָּבָה, שֶׁצָּרִיךְ בּוֹ שְׁמִירָה כְּלַפֵּי בַּת זוּגוֹ שֶׁהִיא ה', וּמִשּׁוּם כָּךְ׳ רֵאשִׁית תְּבוּאַת ה', ׳אֵין בּוֹ פְּגָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב׳ ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז), ׳אֵין בּוֹ פְּסֹלֶת, פְּרִי זֶה לַמֶּלֶךְ נִרְאֶה, וּמִשּׁוּם כָּךְ׳ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה׳ (ירמיהו ב, ג). שֶׁזֶּה הוּא ׳עֵץ הַחַיִּים׳, שֶׁפִּרְיוֹ סַם חַיִּים בַּת זוּגוֹ, שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם׳ (בראשית ג, כב), ׳גַּם׳ לְרַבּוֹת אֶת בַּת זוּגוֹ, סַם חַיִּים שֶׁלּוֹ, וְהוּא שׁוֹמֵר אוֹתָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִטֹּל אֶת בַּת זוּגוֹ שֶׁל אַחֵר, כְּגוֹן אוּרִיָּה שֶׁהִקְדִּים לְדָוִד, נֶאֱמַר בּוֹ ׳כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה׳ (ירמיהו ב, ג). שֶׁבַּת זוּגוֹ שֶׁל צַדִּיק הִיא מַצָּה שְׁמוּרָה, כְּלַפֵּי מַצָּה שְׁלֵמָה עֲשִׁירָה, וּמִי גּוֹרֵם שֶׁתִּהְיֶה בַּת זוּגוֹ מַצָּה שְׁמוּרָה כְּלַפָּיו, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַר טִפָּתוֹ, וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בְּטִפָּתוֹ, נִקְרֵאת בַּת זוּגוֹ מַצָּה פְּרוּסָה, לֶחֶם עֹנִי, וְסוֹד הַדָּבָר, כָּל מִי שֶׁמְּזַלְזֵל בְּלֶחֶם, אוֹ בְּפֵרוּרֵי לֶחֶם, שֶׁהֵם טִפִּין בְּכַזַּיִת, עֲנִיּוּת רוֹדֶפֶת אַחֲרָיו, אֶלָּא צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת טִפּוֹתָיו, שֶׁלֹּא יַשְׁלִיךְ אוֹתָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הוֹקִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיכֶם כְּדֵי שֶׁתִּתְעַשְּׁרוּ, וְהוֹקִירוּ אֶת שֶׁלָּהֶם לִשְׁמֹר טִפָּה רִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ פְּסֹלֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בראשית דא ישראל, הדא הוא דכתיב ׳קדש ישראל׳ (ירמיה ב, ג) ליי' ראשית תבואתה, ראשית בלא ערבוביא אחרא, ובגין דאיהו קדש, לא הוה ליה הרכבה ממינא אחרא, ובגין דאיהו קדש, לית ליה הרכבה דצריך ביה נטירו לגבי בת זוגיה דאיהי ה', ובגין דא ראשית תבואת ה', לית ביה פגימו, הדא הוא דכתיב ׳ויעקב ° איש תם׳ (בראשית כה, כז), לית ביה פסולת, (צריך למהוי נטיר) איבא דא למלכא אתחזי, ובגין דא ׳כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם׳ (ירמיהו ב, ג) יי'. דדא איהו עץ החיים, דאיבא דיליה ° סם חיים בת זוגיה, נטירא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלה אתמר ׳ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם׳ (בראשית ג, כב), גם לרבות בת זוגיה, סם חיים דיליה, ° ואיהו נטיר ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ומאן דבעי לנטלא בת זוגיה, כגון אוריה דאקדים לדוד, אתמר ביה ׳כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם׳ (ירמיהו ב, ג) יי'. דבת זוגיה דצדיק איהו מצה שמורה, לגבי מצה שלימה עשירה, ומאן גרים דא למהוי בת זוגיה מצה שמורה לגבה, בגין דנטר טפה דיליה, ומאן דפגים טפה דיליה, אתקרי בת זוגו מצה פרוסה ° לחם עני, ורזא דמלה כל מאן דמזלזל בנהמא, או בפירורין דנהמא, דאינון ° טפין בכזית, עניות קא רדיף אבתריה, אלא צריך לנטרא טפין דיליה, דלא יזריק לון באתר דלא אצטריך, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין, ° אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, ואוקירו דלהון לנטרא טפה קדמאה, דלא יעביד בה פסולת.

התרגום: ׳בראשית׳ זו ישראל, הדא הוא דכתיב ׳קדש ישראל לה ראשית תבואתה׳ (ירמיה ב, ג), ראשית ׳בלא ערבוב אחר, ומשום שהוא׳ קדש, ׳לא היתה לו הרכבה ממין אחר, ומשום שהוא׳ קדש, ׳אין לו הרכבה, שצריך בו שמירה כלפי בת זוגו שהיא ה', ומשום כך׳ ראשית תבואת ה', ׳אין בו פגם, הדא הוא דכתיב׳ ׳ויעקב איש תם׳ (בראשית כה, כז), ׳אין בו פסלת, פרי זה למלך נראה, ומשום כך׳ ׳כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה׳ (ירמיהו ב, ג). שזה הוא ׳עץ החיים׳, שפריו סם חיים בת זוגו, שומרת אותו בעולם הזה ובעולם הבא, עליה נאמר ׳ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׳ (בראשית ג, כב), ׳גם׳ לרבות את בת זוגו, סם חיים שלו, והוא שומר אותה בעולם הזה ובעולם הבא, ומי שרוצה לטל את בת זוגו של אחר, כגון אוריה שהקדים לדוד, נאמר בו ׳כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה׳ (ירמיהו ב, ג). שבת זוגו של צדיק היא מצה שמורה, כלפי מצה שלמה עשירה, ומי גורם שתהיה בת זוגו מצה שמורה כלפיו, משום ששמר טפתו, ומי שפוגם בטפתו, נקראת בת זוגו מצה פרוסה, לחם עני, וסוד הדבר, כל מי שמזלזל בלחם, או בפרורי לחם, שהם טפין בכזית, עניות רודפת אחריו, אלא צריך לשמר את טפותיו, שלא ישליך אותן במקום שאינו צריך, ומשום כך בארו בעלי המשנה, הוקירו את נשותיכם כדי שתתעשרו, והוקירו את שלהם לשמר טפה ראשונה, שלא יעשה בה פסלת.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: סם חיים. רוצה לומר כמו שאמרו ( יומא עב ע"ב ) זכה נעשית לו סם חיים כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: