הפוגם טיפה ראשונה אחר נוטל בת זוגו - והשב מתרפא ומוצא טוב
תיקוני זוהר · תיקון יד - ראשית בכורי אדמתך, סוד בשר בחלב ושמירת הטיפה לבת זוגו · מאמר 15 · פיסקה 2 · דף כו ע"ב
לשון הזוהר
[כו:] אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ, וְהָא ° שׁוֹר אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּדַכְיוּ, ° וַחֲמוֹר מִסִּטְרָא דִמְסָאֲבוּ, דָא אִיהוּ כִּלְאַיִם ° טַב וּבִישׁ, אֲבָל חָלָב אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּדַכְיוּ, וּבִשְׂרָא מִסִּטְרָא דְּדַכְיוּ, אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, אֲבָל הַאי רָזָא אִשְׁתְּמוֹדָע בִּקְרָא דָא, ° ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד), דְּאַף עַל גַּב דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְּדַכְיוּ, כֻּלְּהוּ אִינוּן (דף כו ע״ב) דְּכַר וְנוּקְבָא, וְאִינוּן זוּגִין, וּמָאן דְּנָטִיל מִמַּה דְּלַאו אִיהוּ מִינֵיהּ, ° הַהוּא בַּר דְּאִתְרְכִיב מִתַּרְוַיְיהוּ, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׳ (שמות כג, יט). אָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא בְּוַדַּאי כְּעַן אִיהוּ ° מִלָּה בְּדוּכְתָּהָא, וְדָא אִיהוּ בְרִירָא דְמִלָּה, ° וְדָא אִיהוּ, ׳מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר׳ (שם כב, כח), כְּמָה דְאִתְּמַר שֶׁמָּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בְּרַחֲמֵי, חוֹבָא דָא דְעָרַב בַּר נַשׁ טִפָּה בּוּכְרָא בְּזִוּוּגָא נִדָּה שִׁפְחָה גוֹיָה זוֹנָה, דָּא גָרִים דְּנָטִיל אַחֵר בַּת זוּגֵיהּ, וְאִיהוּ מִדָּה לָקֳבֵל מִדָּה, וּבְגִין דָּא ° ׳רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית׳ יְיָ' אלהי״ך, ׳לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׳, ° דְּהַהוּא בַּר אִיהוּ עִרְבוּבְיָא דְנָפִיק כִּלְאַיִם, מֵאִתְּתָא דְלַאו מִינֵיהּ, ° דְּאִיהִי כְּנֶגְדּוֹ, וּבְגִין דָּא זָכָה עִזֶר, בַּת זוּגֵיהּ דְּאִיהִי עִזֶר לֵיהּ ° בְּאוֹרַיְיתָא בְּפִקּוּדָא בִּדְחִילוּ וּבִרְחִימוּ, עִזֶר לוֹ בְּעָלְמָא דֵין, וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, וְאִם לַאו, אָחֳרָא דְלַאו אִיהוּ מִינֵיהּ, אִיהִי כְּנֶגְדּוֹ, לְאוֹבָדָא לֵיהּ מִתְּרֵין עָלְמִין, וְכָל דָּא גְרִים לֵיהּ בְּגִין דְּלָא נָטִיר טִפָּה קַדְמָאָה לְבַת זוּגֵיהּ. ° וְעִם כָּל דָּא אִם חָזַר בִּתְיוּבְתָּא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וָשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיהו ו, י), וְיָהִיב לֵיהּ בַּת זוּגֵיהּ, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ׳ (משלי ג, ח), וְאִיהִי דִיּוֹקְנָא דְאוֹרַיְיתָא, דְאִיהִי אַסְוָותָא וְאִיהִי חַיִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עִץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (שם יח), וְאִתְּתֵיהּ אִיהִי בְּדִיּוֹקְנָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ׳ (קהלת ט, ט), אוֹרַיְיתָא אִיהִי טוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם׳ (משלי ד, כב), וְאִתְּתֵיהּ אִיהִי בְּדִיּוֹקְנָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳ (שם יח, ב), סוֹף סוֹף ° עֶשֶׂר מִלִּין אִתְּמַר בְּהַאי, וְעֶשֶׂר בְּהַאי, ° וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּא.
תרגום
[כו:] אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ, וַהֲרֵי שׁוֹר הוּא מִצַּד הַטָּהֳרָה, וַחֲמוֹר מִצַּד הַטֻּמְאָה, זֶה כִּלְאַיִם טוֹב וָרָע, אֲבָל חָלָב הוּא מִצַּד הַטָּהֳרָה, וּבָשָׂר מִצַּד הַטָּהֳרָה, אָמַר לוֹ וַדַּאי כָּךְ הוּא, אֲבָל סוֹד זֶה נוֹדָע בְּמִקְרָא זֶה, ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד), שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִצַּד הַטָּהֳרָה, כֻּלָּם הֵם (דף כו ע״ב) זָכָר וּנְקֵבָה, וְהֵם זוּגוֹת, וּמִי שֶׁנּוֹטֵל מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ מִינוֹ, אוֹתוֹ בֵּן שֶׁמֻּרְכָּב מִשְּׁנֵיהֶם, עָלָיו נֶאֱמַר ׳לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׳ (שמות כג, יט). אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בְּוַדַּאי עַכְשָׁיו הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר, וְזֶהוּ, ׳מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר׳ (שם כב, כח), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁמָּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בְּרַחֲמִים, חֵטְא זֶה שֶׁמְּעָרֵב אָדָם טִפָּה רִאשׁוֹנָה בְּזִוּוּג עִם נִדָּה, שִׁפְחָה, גּוֹיָה, זוֹנָה, זֶה גּוֹרֵם שֶׁאַחֵר יִטֹּל אֶת בַּת זוּגוֹ, וְזוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית׳ ה' אֱלֹהֶיךָ, ׳לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׳, שֶׁאוֹתוֹ בֵּן הוּא עִרְבּוּב שֶׁיּוֹצֵא כִּלְאַיִם, מֵאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ מִינוֹ, שֶׁהִיא כְּנֶגְדּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ זָכָה ׳עֵזֶר׳, בַּת זוּגוֹ שֶׁהִיא עֵזֶר לוֹ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוָה בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה, עֵזֶר לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְאִם לָאו, אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ מִינוֹ, הִיא כְּנֶגְדּוֹ, לְאַבְּדוֹ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, וְכָל זֶה גָּרַם לוֹ מִשּׁוּם שֶׁלֹּא שָׁמַר טִפָּה רִאשׁוֹנָה לְבַת זוּגוֹ. וְעִם כָּל זֶה אִם חָזַר בִּתְשׁוּבָה, עָלָיו נֶאֱמַר ׳וָשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיהו ו, י), וְנוֹתְנִים לוֹ אֶת בַּת זוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ׳ (משלי ג, ח), וְהִיא דְּמוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְפוּאָה וְהִיא חַיִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (שם יח), וְאִשְׁתּוֹ הִיא בִּדְמוּתָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ׳ (קהלת ט, ט), הַתּוֹרָה הִיא טוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם׳ (משלי ד, כב), וְאִשְׁתּוֹ הִיא בִּדְמוּתָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב׳ (שם יח, ב), סוֹף סוֹף עֶשֶׂר מִלִּים נֶאֱמְרוּ בָּזֶה, וְעֶשֶׂר בָּזֶה, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ זֹאת הַחֲבֵרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [כו:] אמר רבי שמעון, אליהו אליהו, והא ° שור איהו מסטרא דדכיו, ° וחמור מסטרא דמסאבו, דא איהו כלאים ° טב וביש, אבל חלב איהו מסטרא דדכיו, ובשרא מסטרא דדכיו, אמר ליה ודאי הכי הוא, אבל האי רזא אשתמודע בקרא דא, ° ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד), דאף על גב דאינון מסטרא דדכיו, כלהו אינון (דף כו ע״ב) דכר ונוקבא, ואינון זוגין, ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה, ° ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו, עליה אתמר ׳לא תבשל גדי בחלב אמו׳ (שמות כג, יט). אמר בוצינא קדישא בודאי כען איהו ° מלה בדוכתהא, ודא איהו ברירא דמלה, ° ודא איהו, ׳מלאתך ודמעך לא תאחר׳ (שם כב, כח), כמה דאתמר שמא יקדמנו אחר ברחמי, חובא דא דערב בר נש טפה בוכרא בזווגא נדה שפחה גויה זונה, דא גרים דנטיל אחר בת זוגיה, ואיהו מדה לקבל מדה, ובגין דא ° ׳ראשית בכורי אדמתך תביא בית׳ יי' אלהי״ך, ׳לא תבשל גדי בחלב אמו׳, ° דההוא בר איהו ערבוביא דנפיק כלאים, מאתתא דלאו מיניה, ° דאיהי כנגדו, ובגין דא זכה עזר, בת זוגיה דאיהי עזר ליה ° באורייתא בפקודא בדחילו וברחימו, עזר לו בעלמא דין, ובעלמא דאתי, ואם לאו, אחרא דלאו איהו מיניה, איהי כנגדו, לאובדא ליה מתרין עלמין, וכל דא גרים ליה בגין דלא נטיר טפה קדמאה לבת זוגיה. ° ועם כל דא אם חזר בתיובתא, עליה אתמר ׳ושב ורפא לו׳ (ישעיהו ו, י), ויהיב ליה בת זוגיה, דאתמר בה ׳רפאות תהי לשרך׳ (משלי ג, ח), ואיהי דיוקנא דאורייתא, דאיהי אסוותא ואיהי חיים, הדא הוא דכתיב ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (שם יח), ואתתיה איהי בדיוקנהא, הדא הוא דכתיב ׳ראה חיים עם אשה אשר אהבת׳ (קהלת ט, ט), אורייתא איהי טוב, הדא הוא דכתיב ׳כי לקח טוב נתתי לכם׳ (משלי ד, כב), ואתתיה איהי בדיוקנהא, הדא הוא דכתיב ׳מצא אשה מצא טוב׳ (שם יח, ב), סוף סוף ° עשר מלין אתמר בהאי, ועשר בהאי, ° והא אוקמוה חבריא.
התרגום: [כו:] אמר רבי שמעון, אליהו אליהו, והרי שור הוא מצד הטהרה, וחמור מצד הטמאה, זה כלאים טוב ורע, אבל חלב הוא מצד הטהרה, ובשר מצד הטהרה, אמר לו ודאי כך הוא, אבל סוד זה נודע במקרא זה, ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד), שאף על פי שהם מצד הטהרה, כלם הם (דף כו ע״ב) זכר ונקבה, והם זוגות, ומי שנוטל ממה שאינו מינו, אותו בן שמרכב משניהם, עליו נאמר ׳לא תבשל גדי בחלב אמו׳ (שמות כג, יט). אמר בוצינא קדישא, בודאי עכשיו הדבר במקומו, וזהו ברור הדבר, וזהו, ׳מלאתך ודמעך לא תאחר׳ (שם כב, כח), כמו שנאמר, שמא יקדמנו אחר ברחמים, חטא זה שמערב אדם טפה ראשונה בזווג עם נדה, שפחה, גויה, זונה, זה גורם שאחר יטל את בת זוגו, וזו מדה כנגד מדה, ומשום כך ׳ראשית בכורי אדמתך תביא בית׳ ה' אלהיך, ׳לא תבשל גדי בחלב אמו׳, שאותו בן הוא ערבוב שיוצא כלאים, מאשה שאינה מינו, שהיא כנגדו, ומשום כך זכה ׳עזר׳, בת זוגו שהיא עזר לו בתורה ובמצוה ביראה ובאהבה, עזר לו בעולם הזה ובעולם הבא, ואם לאו, אחרת שאינה מינו, היא כנגדו, לאבדו משני עולמות, וכל זה גרם לו משום שלא שמר טפה ראשונה לבת זוגו. ועם כל זה אם חזר בתשובה, עליו נאמר ׳ושב ורפא לו׳ (ישעיהו ו, י), ונותנים לו את בת זוגו, שנאמר בה ׳רפאות תהי לשרך׳ (משלי ג, ח), והיא דמות התורה, שהיא רפואה והיא חיים, הדא הוא דכתיב ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (שם יח), ואשתו היא בדמותה, הדא הוא דכתיב ׳ראה חיים עם אשה אשר אהבת׳ (קהלת ט, ט), התורה היא טוב, הדא הוא דכתיב ׳כי לקח טוב נתתי לכם׳ (משלי ד, כב), ואשתו היא בדמותה, הדא הוא דכתיב ׳מצא אשה מצא טוב׳ (שם יח, ב), סוף סוף עשר מלים נאמרו בזה, ועשר בזה, והרי בארו זאת החברים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מאי אדמתך כו'. ואינון בכורי אדמתך - דצמחין בה, כמו שמפרש והולך דאינון תלמידי חכמים משם צמחין כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: