ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 14: תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך › פיסקה 26 (כה ע"ב)

חצי הצדיק שאין הנחש חושבם - עד שזרק הרועה הנאמן ופילח כבדו

תיקוני זוהר · תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך · מאמר 14 · פיסקה 26 · דף כה ע"ב

לשון הזוהר

אַדְהָכִי הָא רַעְיָא מְהֵימְנָא קָא אָתֵי, ° בְּכַמָּה עָאנִין וְתוֹרִין וְאִמְרִין, ° וְחוּטְרָא בִידֵיהּ, סָלִיק עִינֵיהּ לְמַגְדְּלָא, וְחָמָא ° חַד בַּר נַשׁ עוּלֵימָא צַדִּיק שְׁמֵיהּ, דַּהֲוָה יְתִיב עַל מַגְדְּלָא, קַשְׁתָּא בִּידוֹי, וַהֲוָה זָרִיק חִצִּים לְגַבֵּי חִוְיָא, וְדָא אִיהוּ פָּזֵר גָּדוֹל, וְחִוְיָא לָא הֲוָה חָשִׁיב לוֹן. (° וְקַשְׁתָּא) [ וְצַדִּיק ] אִיהוּ לִישָׁנָא דְפוּמָא, אֱגוֹזָא דְקַשְׁתָּא דְפוּמָא, ° חוּט הַשָּׁנִי דָא שָׂפָה חוּט שֶׁל קֶשֶׁת, ° דְּבֵיהּ הֲוָה צַדִּיק זָרִיק חִצִּין דְּאִינוּן מִלּוּלִין דִּצְלוֹתָא לְגַבֵּי חִוְיָא, וְחִוְיָא לָא הֲוָה חָשִׁיב לוֹן, וְלַאו בְּגִין חֲלִישׁוּ דְצַדִּיק חַ״י עָלְמִין, אֶלָּא בְּגִין חֲלִישׁוּ דְהַהוּא דְזָרִיק לוֹן דְּאִיהוּ ° צַדִּיק דִּלְתַתָּא מִנֵּיהּ, כַּד לַאו אִיהוּ שְׁלִים, וּבְגִין דָּא לָא חָשִׁיב לוֹן. עַד דְּאָתָא רַעְיָא מְהֵימְנָא, וְנָטִיל חֵץ חַד וְזָרִיק לְגַבֵּיהּ, דָּא בָּתַר דָּא בִּצְלוֹתֵיהּ, ׳עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ׳ (שם ז, כג) דְחִוְיָא, דְּאִיהוּ סמא״ל אֵל אַחֵר, דְּתַמָּן יְסוֹדֵיהּ וְעִקָּרֵיהּ, וּבְגִין דָּא הַכָּבֵד כּוֹעֵס, בְּמַאי כּוֹעֵס, בְּמָרָה דְאִיהִי דְבוּקָה בֵּיהּ, וְדָא סַם הַמָּוֶת נוּקְבָא דִילֵיהּ, ° זְנָבָא דִילֵיהּ ° יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, ° יוֹתֶרֶת אִתְקְרִיאַת, דְּבָתַר דַּעֲבִידַת נִאוּפִין יְהִיבַת שִׁיּוּרִין לְבַעְלָהּ, וּזְנָבָא אִיהִי שִׁפְחָה דִילֵיהּ, בְּמָרָה כָעִיס, וּבִזְנָבָא קָטִיל, מָרָה אִיהִי פַרְצוּף דִּילֵיהּ, יוֹתֶרֶת זָנָב דִּילֵיהּ, כְּגַוְונָא דְאָדָם, דְּעָבִיד לֵיהּ פַּרְצוּף וּלְבָתַר זָנָב, דְּהַאי אָדָם רָע אִתְקְרֵי, וְדָא כְּגַוְונָא דְּדָא, דָא אָדָם דְּאִתְנַטִּיל מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, וְדָא אָדָם דְּאִתְנַטִּיל מֵאִילָנָא דְמוֹתָא.

תרגום

בֵּינְתַיִם הִנֵּה הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן בָּא, בְּכַמָּה צֹאן וְשְׁוָרִים וּכְבָשִׂים, וּמַקְלוֹ בְּיָדוֹ, נָשָׂא עֵינָיו לַמִּגְדָּל, וְרָאָה אָדָם אֶחָד נַעַר, ׳צַדִּיק׳ שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַמִּגְדָּל, קֶשֶׁת בְּיָדָיו, וְהָיָה זוֹרֵק חִצִּים כְּלַפֵּי הַנָּחָשׁ, וְזֶהוּ ׳פָּזֵר גָּדוֹל׳, וְהַנָּחָשׁ לֹא הָיָה חוֹשֵׁב אוֹתָם לִכְלוּם. (וְהַקֶּשֶׁת) [ וְהַצַּדִּיק ] הוּא לְשׁוֹן הַפֶּה, אֱגוֹז הַקֶּשֶׁת שֶׁל הַפֶּה, ׳חוּט הַשָּׁנִי׳ זוֹ הַשָּׂפָה, חוּט שֶׁל קֶשֶׁת, שֶׁבּוֹ הָיָה הַצַּדִּיק זוֹרֵק חִצִּים שֶׁהֵם מִלֵּי הַתְּפִלָּה כְּלַפֵּי הַנָּחָשׁ, וְהַנָּחָשׁ לֹא הָיָה חוֹשֵׁב אוֹתָם לִכְלוּם, וְלֹא מִשּׁוּם חֻלְשַׁת הַצַּדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, אֶלָּא מִשּׁוּם חֻלְשַׁת הַזּוֹרֵק אוֹתָם, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ, כְּשֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא חָשַׁב אוֹתָם לִכְלוּם. עַד שֶׁבָּא הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וְנָטַל חֵץ אֶחָד וְזָרַק כְּלַפָּיו, זֶה אַחַר זֶה בִּתְפִלָּתוֹ, ׳עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ׳ (שם ז, כג) שֶׁל הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא סמאל ׳אֵל אַחֵר׳, שֶׁשָּׁם יְסוֹדוֹ וְעִקָּרוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכָּבֵד כּוֹעֵס, בְּמָה כּוֹעֵס, בַּמָּרָה הַדְּבוּקָה בּוֹ, וְזֶה סַם הַמָּוֶת נְקֵבָתוֹ, זְנָבוֹ יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, ׳יוֹתֶרֶת׳ נִקְרֵאת, שֶׁלְּאַחַר שֶׁעוֹשָׂה נִאוּפִים נוֹתֶנֶת שְׁיָרִים לְבַעְלָהּ, וְהַזָּנָב הִיא שִׁפְחָתוֹ, בַּמָּרָה כּוֹעֵס, וּבַזָּנָב הוֹרֵג, הַמָּרָה הִיא פַרְצוּפוֹ, הַיּוֹתֶרֶת זְנָבוֹ, כְּעֵין הָאָדָם, שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ פַרְצוּף וְאַחַר כָּךְ זָנָב, שֶׁאָדָם זֶה ׳רָע׳ נִקְרָא, וְזֶה כְּעֵין זֶה, זֶה אָדָם הַנִּטָּל מֵעֵץ הַחַיִּים, וְזֶה אָדָם הַנִּטָּל מֵעֵץ הַמָּוֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אדהכי הא רעיא מהימנא קא אתי, ° בכמה עאנין ותורין ואמרין, ° וחוטרא בידיה, סליק עיניה למגדלא, וחמא ° חד בר נש עולימא צדיק שמיה, דהוה יתיב על מגדלא, קשתא בידוי, והוה זריק חצים לגבי חויא, ודא איהו פזר גדול, וחויא לא הוה חשיב לון. (° וקשתא) [ וצדיק ] איהו לישנא דפומא, אגוזא דקשתא דפומא, ° חוט השני דא שפה חוט של קשת, ° דביה הוה צדיק זריק חצין דאינון מלולין דצלותא לגבי חויא, וחויא לא הוה חשיב לון, ולאו בגין חלישו דצדיק ח״י עלמין, אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון דאיהו ° צדיק דלתתא מניה, כד לאו איהו שלים, ובגין דא לא חשיב לון. עד דאתא רעיא מהימנא, ונטיל חץ חד וזריק לגביה, דא בתר דא בצלותיה, ׳עד יפלח חץ כבדו׳ (שם ז, כג) דחויא, דאיהו סמא״ל אל אחר, דתמן יסודיה ועקריה, ובגין דא הכבד כועס, במאי כועס, במרה דאיהי דבוקה ביה, ודא סם המות נוקבא דיליה, ° זנבא דיליה ° יותרת הכבד, ° יותרת אתקריאת, דבתר דעבידת נאופין יהיבת שיורין לבעלה, וזנבא איהי שפחה דיליה, במרה כעיס, ובזנבא קטיל, מרה איהי פרצוף דיליה, יותרת זנב דיליה, כגוונא דאדם, דעביד ליה פרצוף ולבתר זנב, דהאי אדם רע אתקרי, ודא כגוונא דדא, דא אדם דאתנטיל מאילנא דחיי, ודא אדם דאתנטיל מאילנא דמותא.

התרגום: בינתים הנה הרועה הנאמן בא, בכמה צאן ושורים וכבשים, ומקלו בידו, נשא עיניו למגדל, וראה אדם אחד נער, ׳צדיק׳ שמו, שהיה יושב על המגדל, קשת בידיו, והיה זורק חצים כלפי הנחש, וזהו ׳פזר גדול׳, והנחש לא היה חושב אותם לכלום. (והקשת) [ והצדיק ] הוא לשון הפה, אגוז הקשת של הפה, ׳חוט השני׳ זו השפה, חוט של קשת, שבו היה הצדיק זורק חצים שהם מלי התפלה כלפי הנחש, והנחש לא היה חושב אותם לכלום, ולא משום חלשת הצדיק חי העולמים, אלא משום חלשת הזורק אותם, שהוא הצדיק שלמטה ממנו, כשאינו שלם, ומשום כך לא חשב אותם לכלום. עד שבא הרועה הנאמן, ונטל חץ אחד וזרק כלפיו, זה אחר זה בתפלתו, ׳עד יפלח חץ כבדו׳ (שם ז, כג) של הנחש, שהוא סמאל ׳אל אחר׳, ששם יסודו ועקרו, ומשום כך הכבד כועס, במה כועס, במרה הדבוקה בו, וזה סם המות נקבתו, זנבו יותרת הכבד, ׳יותרת׳ נקראת, שלאחר שעושה נאופים נותנת שירים לבעלה, והזנב היא שפחתו, במרה כועס, ובזנב הורג, המרה היא פרצופו, היותרת זנבו, כעין האדם, שעושה לו פרצוף ואחר כך זנב, שאדם זה ׳רע׳ נקרא, וזה כעין זה, זה אדם הנטל מעץ החיים, וזה אדם הנטל מעץ המות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: הוה איהו נטיל כו'. כמ"ש (שמואל ב טו ל) וראש לו חפוי כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו