ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 14: תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך › פיסקה 25 (כה ע"ב)

הזורק בקירטא כנגד הנחש - וההורג אותו נוטל בת המלך שעל המגדל

תיקוני זוהר · תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך · מאמר 14 · פיסקה 25 · דף כה ע"ב

לשון הזוהר

וְאִם חִוְיָא בָּעֵי לְקַטְרְגָא לִצְלוֹתָא צָרִיךְ לְמֶעֱבַד לֵהּ קִירְטָא. וְרָזָא דְּמִלָּה, זַרְקָא מַקַּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא: (עד כאן הקטע שהובא מתז"ח) ° וְצַדִּיק נָטִיל מִשְּׂמָאלָא, וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא מִימִינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִימִינוֹ ׳אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב) (אלף קא יוד קא. יוד קא ויו קא. יוד קי ויו קי. יוד קי ואו קי. אלף קא ואו קא. יוד קק וו קק. אלף דלת נון יוד.) בְּהַהוּא זִמְנָא דִיְהוֹן תְּרֵין שְׁמָהָן כַּחֲדָא, אִתְעֲרָא בְּרַתָּא דְמַלְכָּא, בְּשִׁיר הַשִּׁירִים וּמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת, דְּאִינוּן (מ״א ה יב) ׳שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל׳, תְּלַת יוּדִי״ן, דְּאִינוּן תְּלַת טִפִּין דְּמוֹחָא, ° דְנָחֲתִין מִן י', וּלְאָן אִתְמַשְׁכוּ לְגַבֵּי צַדִּיק, ° דְּאִיהוּ קֶשֶׁת (הַבְּרִית), וּמַה דַּהֲוָה קָטָן אִתְעֲבִיד גָּדוֹל, וְרָזָא דְמִלָּה שׁוֹפָר הוֹלֵךְ פָּזֵר גָּדוֹל, מָתַי יְהֵא זָרִיק חֵץ בְּדִיּוֹקְנָא דָא µ μ. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, עִלָּאִין אִתְתַּקְנוּ וְאִזְדַּרְזוּ בְּמָאנֵי קְרָבָא לְגַבֵּי חִוְיָא, דְאִיהוּ מְקַנְּנָא בְּטוּרִין רַבְרְבִין, וְאִיהוּ קָטִיל לְאָדָם קַדְמָאָה, וּלְכָל דָּרִין דַּהֲווֹ אַבַּתְרֵיהּ, וּבְגִין דָּא כָּרוֹזָא נָפִיק בְּכָל יוֹמָא, מָאן דְּקָטִיל הַהוּא חִוְיָא דְאִיהוּ מְקַנְּנָא בְּטוּרִין רַבְרְבִין, יָהֲבִין לֵיהּ בְּרַתָּא דְמַלְכָּא, ° דְאִיהִי צְלוֹתָא, דִיְתִיב עַל ° מַגְדְּלָא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳מִגְדַּל עֹז שֵׁם׳ (משלי יח, י) ׳יְיָ' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב׳.

תרגום

וְאִם הַנָּחָשׁ רוֹצֶה לְקַטְרֵג עַל הַתְּפִלָּה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ קִירְטָא. וְסוֹד הַדָּבָר, זַרְקָא מַקָּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. (עד כאן הקטע שהובא מתז״ח) וְהַצַּדִּיק נוֹטֵל מִשְּׂמֹאל, וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא מִיָּמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מִימִינוֹ ׳אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳ (דברים לג, ב) (אלף קא יוד קא. יוד קא ויו קא. יוד קי ויו קי. יוד קי ואו קי. אלף קא ואו קא. יוד קק וו קק. אלף דלת נון יוד.) בְּאוֹתָהּ עֵת שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת כְּאֶחָד, מִתְעוֹרֶרֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, בְּשִׁיר הַשִּׁירִים וּמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת, שֶׁהֵם (מ״א ה יב) ׳שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל׳, שְׁלֹשָׁה יוּדִי"ן, שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ טִפּוֹת הַמֹּחַ, הַיּוֹרְדוֹת מִן י', וּלְאָן נִמְשָׁכוֹת, כְּלַפֵּי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא קֶשֶׁת (הַבְּרִית), וּמַה שֶּׁהָיָה קָטָן נַעֲשָׂה גָּדוֹל, וְסוֹד הַדָּבָר ׳שׁוֹפָר הוֹלֵךְ פָּזֵר גָּדוֹל׳, מָתַי יִזָּרֵק חֵץ בְּדִיּוֹקָן זֶה. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, הָעֶלְיוֹנִים הִתְתַּקְּנוּ וְנִזְדָּרְזוּ בִּכְלֵי מִלְחָמָה כְּלַפֵּי הַנָּחָשׁ, הַמְקַנֵּן בֶּהָרִים גְּדוֹלִים, וְהוּא הָרַג אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֶת כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ אַחֲרָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּרוֹז יוֹצֵא בְּכָל יוֹם, מִי שֶׁהוֹרֵג אֶת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הַמְקַנֵּן בֶּהָרִים גְּדוֹלִים, נוֹתְנִים לוֹ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא הַתְּפִלָּה, הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּגְדָּל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב׳ (משלי יח, י).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואם חויא בעי לקטרגא לצלותא צריך למעבד לה קירטא. ורזא דמלה, זרקא מקף שופר הולך סגולתא: (עד כאן הקטע שהובא מתז"ח) ° וצדיק נטיל משמאלא, ועמודא דאמצעיתא מימינא, הדא הוא דכתיב מימינו ׳אש דת למו׳ (דברים לג, ב) (אלף קא יוד קא. יוד קא ויו קא. יוד קי ויו קי. יוד קי ואו קי. אלף קא ואו קא. יוד קק וו קק. אלף דלת נון יוד.) בההוא זמנא דיהון תרין שמהן כחדא, אתערא ברתא דמלכא, בשיר השירים ומשלי וקהלת, דאינון (מ״א ה יב) ׳שלשת אלפים משל׳, תלת יודי״ן, דאינון תלת טפין דמוחא, ° דנחתין מן י', ולאן אתמשכו לגבי צדיק, ° דאיהו קשת (הברית), ומה דהוה קטן אתעביד גדול, ורזא דמלה שופר הולך פזר גדול, מתי יהא זריק חץ בדיוקנא דא µ μ. פתח רבי שמעון ואמר, עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא, דאיהו מקננא בטורין רברבין, ואיהו קטיל לאדם קדמאה, ולכל דרין דהוו אבתריה, ובגין דא כרוזא נפיק בכל יומא, מאן דקטיל ההוא חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין, יהבין ליה ברתא דמלכא, ° דאיהי צלותא, דיתיב על ° מגדלא, דאתמר בה ׳מגדל עז שם׳ (משלי יח, י) ׳יי' בו ירוץ צדיק ונשגב׳.

התרגום: ואם הנחש רוצה לקטרג על התפלה, צריך לעשות לו קירטא. וסוד הדבר, זרקא מקף שופר הולך סגולתא. (עד כאן הקטע שהובא מתז״ח) והצדיק נוטל משמאל, ועמודא דאמצעיתא מימין, הדא הוא דכתיב מימינו ׳אש דת למו׳ (דברים לג, ב) (אלף קא יוד קא. יוד קא ויו קא. יוד קי ויו קי. יוד קי ואו קי. אלף קא ואו קא. יוד קק וו קק. אלף דלת נון יוד.) באותה עת שיהיו שני השמות כאחד, מתעוררת בת המלך, בשיר השירים ומשלי וקהלת, שהם (מ״א ה יב) ׳שלשת אלפים משל׳, שלשה יודי"ן, שהם שלש טפות המח, היורדות מן י', ולאן נמשכות, כלפי הצדיק, שהוא קשת (הברית), ומה שהיה קטן נעשה גדול, וסוד הדבר ׳שופר הולך פזר גדול׳, מתי יזרק חץ בדיוקן זה. פתח רבי שמעון ואמר, העליונים התתקנו ונזדרזו בכלי מלחמה כלפי הנחש, המקנן בהרים גדולים, והוא הרג את אדם הראשון, ואת כל הדורות שהיו אחריו, ומשום כך כרוז יוצא בכל יום, מי שהורג את אותו הנחש המקנן בהרים גדולים, נותנים לו את בת המלך, שהיא התפלה, היושבת על המגדל, שנאמר בה ׳מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב׳ (משלי יח, י).

מן המפרשים

עטרת צבי: מן המקבילה בבראשית מאמר טז, ז (כג:) בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל: בכסויא דציצית ותפילין. כצ"ל:

ביאור הגר"א: דנחתין מן י'. רוצה לומר חכמה - מוחא, והן תלת יודי"ן דכלילן ביוד כמו שאומר להלן:

לכל המפרשים על פיסקה זו