ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 14: תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך › פיסקה 23 (כה ע"ב)

יעקב שעלה במחשבה - וכרוז תנו כבוד לדמות המלך בעלות תפלתו

תיקוני זוהר · תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך · מאמר 14 · פיסקה 23 · דף כה ע"ב

לשון הזוהר

תְּפִלִּין ° אִנּוּן עֹז, דְּאִתְיְהִיבוּ ° מִיִּרְאָה, ° דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא, וְדָא פַּחַד יִצְחָק, ° דְּתַמָּן כָּל מְקַטְרְגִין סַלְקִין לְמִתְבַּע כָּל דִּינִין, וּבְגִין דָּא (ישעיה סב, ח) וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, דָּא תְּפִלִּין. יָ"הּ בְּיִרְאָה, וָ"ה בְּאַהֲבָה. ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו׳ (תהלים לא, כד). ° תִּפְאֶרֶת, יהו'ה, כָּלִיל כֹּלָּא. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּיַעֲקֹב (בראשית כח) וְהִנֵּה ° ה' נִצָּב עָלָיו, דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. לְבָתַר דְּאִתְקְרֵי ° יִשְׂרָאֵל סָלִיק בְּיוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְרָזָא דְּמִלָּה, יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. מַחֲשָׁבָה, ° חַשֵׁב מָ"ה ° וְתִשְׁכַּח בֵּהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא. וּבְגִינֵהּ דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל, אִתְּמַר ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים ° אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳, בְּדִיּוֹקְנָא דְּמָארֵהּ וַדַּאי. ° דְּכַד צְלוֹתָא דִּילֵהּ סַלְקָא לְעֵלָּא, כָּרוֹזָא נָפִיק מֵרְקִיעִין וְיֵימָא הָבוּ יְקָרָא לְדִיּוֹקְנָא דְּמַלְכָּא. וְלֵית תַּרְעָא דְּקָאִים קַמֵּי הַאי צְלוֹתָא. אֲדֹנַי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, לְאַפָּקָא מְזוֹנָא לִבְנִין קַדִּישִׁין, דִּבְהַאי הֵיכָלָא תַּמָּן מְזוֹנָא. בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי ° מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, ° וְאִיהוּ בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל. ° וְאִיהוּ עֵץ הַחַיִּים דְּנָפִיק מֵחַיִּים דִּלְעֵלָּא. ° וְאִיהוּ אִילָנָא דְּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵּהּ. וְתַלְיָא ° בְּמַזָּלָא קַדִּישָׁא, סָבָא דְּסָבִין. וּבְנִין דִּשְׁכִינָא אִנּוּן יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, וּבְגָלוּתָא אִתְּמַר לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל (בראשית ל) הָבָה לִי בָּנִים. חַיִּים דִּילֵהּ אוֹרַיְתָא. מְזוֹנָא דִילֵהּ צְלוֹתָא, ° דַּחֲשִׁיבָא לְקָרְבְּנָא.

תרגום

תְּפִלִּין הֵם עֹז, שֶׁנִּתְּנוּ מִיִּרְאָה, שֶׁהִיא לִשְׂמֹאל, וְזֶה פַּחַד יִצְחָק, שֶׁשָּׁם כָּל הַמְקַטְרְגִים עוֹלִים לִתְבֹּעַ כָּל הַדִּינִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳'וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ'׳ (ישעיה סב, ח), זֶה תְּפִלִּין. יָ"הּ בְּיִרְאָה, וָ"ה בְּאַהֲבָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳'אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו'׳ (תהלים לא, כד). תִּפְאֶרֶת, יְהֹוָה, כּוֹלֵלֶת הַכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב ׳'וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו'׳ (בראשית כח, יג), שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. לְאַחַר שֶׁנִּקְרָא 'יִשְׂרָאֵל' עוֹלֶה בְּיוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְסוֹד הַדָּבָר, יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרֵא. 'מַחֲשָׁבָה' - חַשֵּׁב 'מָ"ה' וְתִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וּבִגְלַל יַעֲקֹב שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ', בִּדְמוּת אֲדוֹנוֹ וַדַּאי. שֶׁכְּשֶׁתְּפִלָּתוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה, יוֹצֵא כָּרוֹז מִן הָרְקִיעִים וְאוֹמֵר, ׳תְּנוּ כָּבוֹד׳ לִדְמוּת הַמֶּלֶךְ. וְאֵין שַׁעַר עוֹמֵד לִפְנֵי תְּפִלָּה זוֹ. 'אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח', לְהוֹצִיא מָזוֹן לַבָּנִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁבְּהֵיכָל זֶה שָׁם הַמָּזוֹן. בָּנִים חַיִּים וּמְזוֹנוֹת מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְהוּא 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל'. וְהוּא עֵץ הַחַיִּים הַיּוֹצֵא מֵחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה. וְהוּא הָאִילָן שֶׁהַמָּזוֹן לַכֹּל בּוֹ. וְתָלוּי בַּמַּזָּל הַקָּדוֹשׁ, סָבָא דְּסָבִין. וּבְנֵי הַשְּׁכִינָה הֵם יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, וּבַגָּלוּת נֶאֱמַר לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל ׳'הָבָה לִי בָנִים'׳ (בראשית ל, א). חַיָּיו הַתּוֹרָה. מְזוֹנוֹתָיו הַתְּפִלָּה, הַנֶּחְשֶׁבֶת כְּקָרְבָּן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תפלין ° אנון עז, דאתיהיבו ° מיראה, ° דאיהי לשמאלא, ודא פחד יצחק, ° דתמן כל מקטרגין סלקין למתבע כל דינין, ובגין דא (ישעיה סב, ח) ובזרוע עזו, דא תפלין. י"ה ביראה, ו"ה באהבה. ° הדא הוא דכתיב ׳אהבו את ה' כל חסידיו׳ (תהלים לא, כד). ° תפארת, יהו'ה, כליל כלא. ובגין דא אתמר ביעקב (בראשית כח) והנה ° ה' נצב עליו, דאיהו עמודא דאמצעיתא. לבתר דאתקרי ° ישראל סליק ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. ורזא דמלה, ישראל עלה במחשבה להבראות. מחשבה, ° חשב מ"ה ° ותשכח בה שמא קדישא. ובגינה דיעקב דאיהו ישראל, אתמר ׳ויברא אלהים ° את האדם בצלמו׳, בדיוקנא דמארה ודאי. ° דכד צלותא דילה סלקא לעלא, כרוזא נפיק מרקיעין ויימא הבו יקרא לדיוקנא דמלכא. ולית תרעא דקאים קמי האי צלותא. אדני שפתי תפתח, לאפקא מזונא לבנין קדישין, דבהאי היכלא תמן מזונא. בני חיי ומזוני ° מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ° ואיהו בני בכרי ישראל. ° ואיהו עץ החיים דנפיק מחיים דלעלא. ° ואיהו אילנא דמזון לכלא בה. ותליא ° במזלא קדישא, סבא דסבין. ובנין דשכינא אנון ישראל לתתא, ובגלותא אתמר לגבי ישראל (בראשית ל) הבה לי בנים. חיים דילה אוריתא. מזונא דילה צלותא, ° דחשיבא לקרבנא.

התרגום: תפלין הם עז, שנתנו מיראה, שהיא לשמאל, וזה פחד יצחק, ששם כל המקטרגים עולים לתבע כל הדינים, ומשום כך ׳'ובזרוע עזו'׳ (ישעיה סב, ח), זה תפלין. י"ה ביראה, ו"ה באהבה. הדא הוא דכתיב ׳'אהבו את ה' כל חסידיו'׳ (תהלים לא, כד). תפארת, יהוה, כוללת הכל. ומשום כך נאמר ביעקב ׳'והנה ה' נצב עליו'׳ (בראשית כח, יג), שהוא עמודא דאמצעיתא. לאחר שנקרא 'ישראל' עולה ביו"ד ה"א וא"ו ה"א. וסוד הדבר, ישראל עלה במחשבה להברא. 'מחשבה' - חשב 'מ"ה' ותמצא בו השם הקדוש. ובגלל יעקב שהוא ישראל, נאמר 'ויברא אלהים את האדם בצלמו', בדמות אדונו ודאי. שכשתפלתו עולה למעלה, יוצא כרוז מן הרקיעים ואומר, ׳תנו כבוד׳ לדמות המלך. ואין שער עומד לפני תפלה זו. 'אדני שפתי תפתח', להוציא מזון לבנים הקדושים, שבהיכל זה שם המזון. בנים חיים ומזונות מצד עמודא דאמצעיתא, והוא 'בני בכרי ישראל'. והוא עץ החיים היוצא מחיים שלמעלה. והוא האילן שהמזון לכל בו. ותלוי במזל הקדוש, סבא דסבין. ובני השכינה הם ישראל למטה, ובגלות נאמר לגבי ישראל ׳'הבה לי בנים'׳ (בראשית ל, א). חייו התורה. מזונותיו התפלה, הנחשבת כקרבן.

מן המפרשים

עטרת צבי: מן המקבילה בבראשית מאמר יז, יג (כד.) לסלקא תורה ומצוה בדו"ר. עיין בר"מ פרשת לסלקא תורה ומצוה בדו"ר. עיין בר"מ פרשת נשא דף קכ"ב ע"ב:

ביאור הגר"א: מיראה. כמ"ש ויראו ממך ור"ל שק"ש ותפלין הן דחילו ורחימו הנ"ל והן ריעין דלא מתפרשין ולכן כל הקורא ק"ש בלא תפלין כו' ( ברכות יד ע"ב ). ויראה קודם לאהבה כידוע וכן תפלין לק"ש קודם:

אור יקר: וז״ש הו״ה כליל לון בענין שהם שלשה בחינות כדפי׳ לעיל, הא׳ מציאות שתי ההין שהם שני, דבורים, שאחר שהם עשר לעשר ספירות שתים לשתי ספירות מהם, אמנם היותם הראשונים העיקריים לשני ספירות שהם ה׳ ה׳ בינה ,ומלכות היינו כתר ות״ת בשתי…

לכל המפרשים על פיסקה זו