ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 14: תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך › פיסקה 22 (כה ע"ב)

שם ה' שבתפלין מבריח המקטרגים - ותורה ומצוה ביראה ואהבה בלי הפסק

תיקוני זוהר · תיקון יג - עשרת מיני הנגונים שבהם שיבח דוד את בת המלך · מאמר 14 · פיסקה 22 · דף כה ע"ב

לשון הזוהר

וּמִיָּד דְּחַזְיָן שֵׁם ה' עַל רֵישֵׁהּ, בִּצְלוֹתָא דְּאִיהוּ אֲדֹנָ"י, ° יְהוָֹ"ה תְּפִלִּין עָלֵהּ, ° מִיָּד כֻּלְּהוּ דָּחֲלִין וּמִזְדַּעְזְעִין מִצְּלוֹתָא, וּמִנְּהוֹן נָפְלִין, ° וּמִנְּהוֹן בָּרְחִין, ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף׳, וְלֵית מָאן דְּקָאִים קַמֵּי תַּרְעָא דִּצְלוֹתָא. וְעָלֵהּ אִתְּמַר ׳לֹא יֵבֹשׁוּ ° כִּי יְדַבְּרוּ ° אֶת אוֹיְבִים בַּשַּׁעַר׳ (תהלים קכז, ה). בַּשַּׁעַר, ° דְּאִיהוּ תַּרְעָא דְּמַלְכָּא. ° וְאַף עַל גַּב דְּבַאֲתַר אָחֳרָא אוֹקְמוּהּ, ° הָכָא אַתְרֵהּ. ° וּצְלוֹתָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְהַקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (וילנא כח ע"ב) אוֹרַיְתָא, וְאִתְּמַר בֵּהּ ׳מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה וְגוֹ'׳ (משלי כח, ט). וְהָא אוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין, בְּגִין דִּצְלוֹתָא אִיהִי מִצְוָה, וְדָא שְׁכִינְתָּא, וְאוֹרַיְתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ° לֹא צָרִיךְ הַפְסָקָה בֵּינַיְהוּ. וְצָרִיךְ לְסַלֵּק ° תּוֹרָה וּמִצְוָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, דְּכָל פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה ול"ת כֻּלְּהוּ תַּלְיָן מִשֵּׁם יְהוָֹ"ה, וְרָזָא דְּמִלָּה זֶה שְׁמִי לְעוֹלָם, שְׁמִי עִם י'ה שס"ה, זִכְרִי עִם ו'ה רְמַ"ח. ° וּרְמַ"ח תֵּבִין אִנּוּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וְאִתְיְהִיבוּ ° מֵרְחִימוּ דְּאַהֲבָה, וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. וְאִלֵּין ° כְּלִילָן בְּאַבְרָהָם, דאִתְּמַר בֵּהּ ׳זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבִי׳ (ישעיה מא, ח).

תרגום

וּמִיָּד שֶׁרוֹאִים שֵׁם ה' עַל רֹאשׁוֹ, בַּתְּפִלָּה שֶׁהוּא אֲדֹנָי, יְהֹוָה, תְּפִלִּין עָלָיו, מִיָּד כֻּלָּם יְרֵאִים וּמִזְדַּעְזְעִים מֵהַתְּפִלָּה, וּמֵהֶם נוֹפְלִים, וּמֵהֶם בּוֹרְחִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ' ׳יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף׳ ', וְאֵין מִי שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי שַׁעַר הַתְּפִלָּה. וְעָלָיו נֶאֱמַר ' ׳לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׳ (תהלים קכז, ה) '. 'בַּשַּׁעַר' - שֶׁהוּא שַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּמָקוֹם אַחֵר בֵּאֲרוּהוּ, כָּאן מְקוֹמוֹ. וְהַתְּפִלָּה הִיא הַשְּׁכִינָה, וְהקב"ה (וילנא כח ע"ב) הַתּוֹרָה, וְנֶאֱמַר בּוֹ ' ׳מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה׳ (משלי כח, ט) ' וְגוֹ'. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מִשּׁוּם שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא מִצְוָה, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה, וְהַתּוֹרָה וְהקב"ה אֵינָם צְרִיכִים הַפְסָקָה בֵּינֵיהֶם. וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת תּוֹרָה וּמִצְוָה בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה כֻּלָּן תְּלוּיוֹת בְּשֵׁם יְהֹוָה, וְסוֹד הַדָּבָר 'זֶה שְׁמִי לְעֹלָם', 'שְׁמִי' עִם י"ה שס"ה, 'זִכְרִי' עִם ו"ה רמ"ח. וּרְמַ"ח תֵּבוֹת הֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וְנִתְּנוּ מֵאַהֲבָה שֶׁל חִבָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ 'הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה'. וְאֵלֶּה כְּלוּלִים בְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳'זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי'׳ (ישעיה מא, ח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומיד דחזין שם ה' על רישה, בצלותא דאיהו אדנ"י, ° יהו"ה תפלין עלה, ° מיד כלהו דחלין ומזדעזעין מצלותא, ומנהון נפלין, ° ומנהון ברחין, ° הדא הוא דכתיב ׳יפל מצדך אלף׳, ולית מאן דקאים קמי תרעא דצלותא. ועלה אתמר ׳לא יבשו ° כי ידברו ° את אויבים בשער׳ (תהלים קכז, ה). בשער, ° דאיהו תרעא דמלכא. ° ואף על גב דבאתר אחרא אוקמוה, ° הכא אתרה. ° וצלותא איהי שכינתא, והקודשא בריך הוא (וילנא כח ע"ב) אוריתא, ואתמר בה ׳מסיר אזנו משמוע תורה וגו'׳ (משלי כח, ט). והא אוקמוה מארי מתניתין, בגין דצלותא איהי מצוה, ודא שכינתא, ואוריתא וקודשא בריך הוא ° לא צריך הפסקה ביניהו. וצריך לסלק ° תורה ומצוה בדחילו ורחימו, דכל פקודין דעשה ול"ת כלהו תלין משם יהו"ה, ורזא דמלה זה שמי לעולם, שמי עם י'ה שס"ה, זכרי עם ו'ה רמ"ח. ° ורמ"ח תבין אנון בקריאת שמע, ואתיהיבו ° מרחימו דאהבה, ובגין דא תקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה. ואלין ° כלילן באברהם, דאתמר בה ׳זרע אברהם אוהבי׳ (ישעיה מא, ח).

התרגום: ומיד שרואים שם ה' על ראשו, בתפלה שהוא אדני, יהוה, תפלין עליו, מיד כלם יראים ומזדעזעים מהתפלה, ומהם נופלים, ומהם בורחים, הדא הוא דכתיב ' ׳יפל מצדך אלף׳ ', ואין מי שעומד לפני שער התפלה. ועליו נאמר ' ׳לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער׳ (תהלים קכז, ה) '. 'בשער' - שהוא שער המלך. ואף על פי שבמקום אחר בארוהו, כאן מקומו. והתפלה היא השכינה, והקב"ה (וילנא כח ע"ב) התורה, ונאמר בו ' ׳מסיר אזנו משמע תורה׳ (משלי כח, ט) ' וגו'. והרי בארו בעלי המשנה, משום שהתפלה היא מצוה, וזו השכינה, והתורה והקב"ה אינם צריכים הפסקה ביניהם. וצריך להעלות תורה ומצוה ביראה ואהבה, שכל המצוות של עשה ולא תעשה כלן תלויות בשם יהוה, וסוד הדבר 'זה שמי לעלם', 'שמי' עם י"ה שס"ה, 'זכרי' עם ו"ה רמ"ח. ורמ"ח תבות הן בקריאת שמע, ונתנו מאהבה של חבה, ומשום כך תקנו 'הבוחר בעמו ישראל באהבה'. ואלה כלולים באברהם, שנאמר בו ׳'זרע אברהם אהבי'׳ (ישעיה מא, ח).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מיד כלהו דחלין. כמ"ש (דברים כח י) ויראו ממך:

לכל המפרשים על פיסקה זו