ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 13: תיקון יב - בלבת אש מתוך הסנה, השכינה בין הקוצים ושכר הכלה › פיסקה 2 (כג ע"א)

׳של נעליך׳ - התפשטות משה מגופו, והצלע שנבנתה כלת משה

תיקוני זוהר · תיקון יב - בלבת אש מתוך הסנה, השכינה בין הקוצים ושכר הכלה · מאמר 13 · פיסקה 2 · דף כג ע"א

לשון הזוהר

כַּד אִתְקַרִיב תַּמָּן לְמֶחזֵי עוֹבָדָא דָא, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ׳אַל תִּקְרַב הֲלוֹם, שַׁל נְעָלֶיךָ׳ (שמות ג, ה), הָכָא רֶמֶז דְּאִתְפַּשַּׁט מִן גּוּפָא דִילֵיהּ, דְּאִיהוּ נַעַל, לְגַבֵּי גוּפָא אָחֳרָא דְאִתְלַבַּשׁ כַּד אִתְקַרִיב, וְאִית מָאן דְּיֵימָא דְאִיהוּ אִתְּתֵיהּ, ° וְכֹלָּא קְשׁוֹט דָּא וְדָא. וְכֵן אַחֲזֵי לֵיהּ דְּבֵי מַקְדְּשָׁא דְאִיהִי בִנְיָנָא דְבַר נַשׁ דְּעָתִיד לְאִתְחָרְבָא, וְיִתְבְּנֵי זִמְנָא אָחֳרָא עַל יְדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן׳ (חגי ב, ט), ° בְּגִין דְּאִתְּמַר בּוֹ ׳וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם׳ (זכריה ב, ט) יְיָ' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, ° אִתְּמַר בְּבֵי מַקְדְּשָׁא בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַם יְיָ'. וְאִתְּמַר הָתָם לְגַבֵּי אָדָם (בראשית ב, כב) וַיִּבֶן יְיָ' אלהי״ם ׳אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם׳, דָּא חָכְמָה, ׳וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם׳, דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דַרְגָּא דְמֹשֶׁה, וְהַאי צֵלָע אִיהוּ וַדַּאי כַּלַּת מֹשֶׁה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ׳ ' בְּלַבַּת אֵשׁ, ° דְּאִיהִי בַת יְחִידָה, ° דְמִנָּהּ נָפִיק נְהוֹרָא דְאוֹרַיְיתָא. ° כְּגַוְונָא דָא אִתְּמַר, ׳וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד׳ (שמות ב, ו), וַתִּרְאֵהוּ דָא שְׁכִינְתָּא, דַהֲוָה בָכֵי בְגִינָהּ, מִיָּד וַתַּחְמוֹל עָלָיו, וְדָא הוּא ׳בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם׳ (ירמיהו לא, ח), בְּתַחֲנוּנִים וַדַּאי, לְקַיְימָא ׳וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ׳ (ישעיהו נד, ז).

תרגום

כְּשֶׁהִתְקָרֵב שָׁם לִרְאוֹת מַעֲשֶׂה זֶה, אָמַר לוֹ הקב"ה, ׳אַל תִּקְרַב הֲלֹם, שַׁל נְעָלֶיךָ׳ (שמות ג ה), כָּאן רֶמֶז שֶׁהִתְפַּשֵּׁט מִגּוּפוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא הַנַּעַל, לְעֵבֶר גּוּף אַחֵר שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ כְּשֶׁהִתְקָרֵב, וְיֵשׁ מִי שֶׁיֹּאמַר שֶׁהוּא אִשְׁתּוֹ, וְהַכֹּל אֱמֶת זֶה וָזֶה. וְכֵן הֶרְאָה לוֹ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא בִּנְיַן בֶּן אָדָם הֶעָתִיד לְהֵחָרֵב, וְיִבָּנֶה פַּעַם אַחֶרֶת עַל יְדֵי הקב"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן׳ (חגי ב ט), מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (זכריה ב ט) ׳וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה׳ ׳חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב׳׳, נֶאֱמַר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ ׳בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַם ה׳׳. וְנֶאֱמַר שָׁם לְגַבֵּי אָדָם (בראשית ב כב) ׳וַיִּבֶן ה׳ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם׳, זוֹ חָכְמָה, ׳וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם׳, זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דַּרְגַּת מֹשֶׁה, וְצֵלָע זוֹ הִיא וַדַּאי כַּלַּת מֹשֶׁה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה׳ בְּלַבַּת אֵשׁ׳, שֶׁהִיא בַּת יְחִידָה, שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹצֵא אוֹר הַתּוֹרָה. כְּעֵין זֶה נֶאֱמַר (שמות ב ו), ׳וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד׳, ׳וַתִּרְאֵהוּ׳ זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה בִּשְׁבִילוֹ, מִיָּד ׳וַתַּחְמֹל עָלָיו׳, וְזֶהוּ ׳בְּבֶכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם׳ (ירמיהו לא ח), בְּתַחֲנוּנִים וַדַּאי, לְקַיֵּם ׳וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ׳ (ישעיהו נד ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד אתקריב תמן למחזי עובדא דא, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, ׳אל תקרב הלום, של נעליך׳ (שמות ג, ה), הכא רמז דאתפשט מן גופא דיליה, דאיהו נעל, לגבי גופא אחרא דאתלבש כד אתקריב, ואית מאן דיימא דאיהו אתתיה, ° וכלא קשוט דא ודא. וכן אחזי ליה דבי מקדשא דאיהי בנינא דבר נש דעתיד לאתחרבא, ויתבני זמנא אחרא על ידא דקודשא בריך הוא, ° הדא הוא דכתיב ׳גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון׳ (חגי ב, ט), ° בגין דאתמר בו ׳ואני אהיה לה נאם׳ (זכריה ב, ט) יי' חומת אש סביב, ° אתמר בבי מקדשא בונה ירושלם יי'. ואתמר התם לגבי אדם (בראשית ב, כב) ויבן יי' אלהי״ם ׳את הצלע אשר לקח מן האדם׳, דא חכמה, ׳ויביאה אל האדם׳, דא עמודא דאמצעיתא, דרגא דמשה, והאי צלע איהו ודאי כלת משה, ועלה אתמר ׳וירא אליו מלאך יי׳ ' בלבת אש, ° דאיהי בת יחידה, ° דמנה נפיק נהורא דאורייתא. ° כגוונא דא אתמר, ׳ותפתח ותראהו את הילד׳ (שמות ב, ו), ותראהו דא שכינתא, דהוה בכי בגינה, מיד ותחמול עליו, ודא הוא ׳בבכי יבאו ובתחנונים אובילם׳ (ירמיהו לא, ח), בתחנונים ודאי, לקיימא ׳וברחמים גדולים אקבצך׳ (ישעיהו נד, ז).

התרגום: כשהתקרב שם לראות מעשה זה, אמר לו הקב"ה, ׳אל תקרב הלם, של נעליך׳ (שמות ג ה), כאן רמז שהתפשט מגופו שלו, שהוא הנעל, לעבר גוף אחר שהתלבש בו כשהתקרב, ויש מי שיאמר שהוא אשתו, והכל אמת זה וזה. וכן הראה לו את בית המקדש שהוא בנין בן אדם העתיד להחרב, ויבנה פעם אחרת על ידי הקב"ה, הדא הוא דכתיב ׳גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון׳ (חגי ב ט), משום שנאמר בו (זכריה ב ט) ׳ואני אהיה לה נאם ה׳ ׳חומת אש סביב׳, נאמר בבית המקדש ׳בונה ירושלם ה׳. ונאמר שם לגבי אדם (בראשית ב כב) ׳ויבן ה׳ אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם׳, זו חכמה, ׳ויבאה אל האדם׳, זה עמודא דאמצעיתא, דרגת משה, וצלע זו היא ודאי כלת משה, ועליה נאמר ׳וירא אליו מלאך ה׳ בלבת אש׳, שהיא בת יחידה, שממנה יוצא אור התורה. כעין זה נאמר (שמות ב ו), ׳ותפתח ותראהו את הילד׳, ׳ותראהו׳ זו השכינה, שהיתה בוכה בשבילו, מיד ׳ותחמל עליו׳, וזהו ׳בבכי יבאו ובתחנונים אובילם׳ (ירמיהו לא ח), בתחנונים ודאי, לקים ׳וברחמים גדולים אקבצך׳ (ישעיהו נד ז).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וכולא קשוט כו'. רוצה לומר שאתלבש בגופא אחרא - מט"ט, ואזדווג בשכינה, וכל זה רמיז ליה שע"י גופא, עובדא דבר נש, וכן אשה, עובדא דבר נש - אין יכולת לתקן השכינה. וכן בית המקדש שנתבנה ע"י בני אדם אין לו קיום, וזה שאומר וכן אחזי כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו