יד גדולה חזקה ורמה - שלש פעמים יד מ"ב אזכרות שבתפלין
תיקוני זוהר · תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין · מאמר 11 · פיסקה 9 · דף ח ע"ב
לשון הזוהר
[המשך דף ח:] ° וְעוֹד ה' דְּיַד כֵּהָה, דְאִיהִי יוֹנָה קַדִּישָׁא, ° מְצַפְצְפָאן לָהּ בְּנָהָא בְּכַמָּה צִפְצוּפִין דִּזְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, עַד דְּנָחֲתִין לָהּ לְגַבַּיְיהוּ, הָא נָחֲתִין לָהּ לְגַבַּיְיהוּ ° קָשְׁרִין לָהּ בִּרְצוּעָה, דְאִיהִי ו' שִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא, וְהַיְינוּ רָזָא ׳וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה׳ (שמות יג, ט), קִשּׁוּרָא דְתַרְוַיְיהוּ דָא י', וְדָא יִחוּד, ° וּבְגִין דָּא בְּקִשּׁוּרָא דְתַרְוַיְיהוּ, מָאן דְּשָׂח שִׂיחָה בֵּינַיְיהוּ, דְּאִיהִי שִׂיחַת חוּלִין, עֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ, דְּעָבַד בָּהּ פִּרוּדָא בֵּין ו״ה דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּמַלְכוּתֵיהּ. תְּפִלִּין דְּרֵישֵׁיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ ו', אִיהִי ה' עִלָּאָה, אִימָּא עִלָּאָה, ° עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, ° עֲלָהּ אִתְּמַר ׳פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ׳ (יחזקאל כד, יז), אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, ° וְהַאי אִיהוּ רָזָא הֲוַיָּ״ה, ° דְאִתְּמַר בֵּיהּ הִנֵּה יַד יהו״ה הוֹיָ״ה וכו' (שמות ט, ג), ° וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי דְתַלְמוּדָא יְרוּשַׁלְמִי, הֲוַיּוֹת בְּאֶמְצַע. יַד יהו״ה מִימִינָא, דְאִתְּמַר בָּהּ ° ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה׳ (שם יד, לא) מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, יָד רָמָה מִסִּטְרָא דְתִפְאֶרֶת, ° דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּיָד רָמָה׳, יָד חֲזָקָה בְּאֶמְצָעִיתָא ° דְאִיהִי יַד יהו״ה הוֹיָ״ה, לְמֶהֱוִי רַחֲמֵי מִכָּל סִטְרָא, דִּינָא כָּבוּשׁ בְּאֶמְצָעִיתָא, יָד רָמָה ° עֲלָהּ אִתְּמַר וְהָיָ״ה יהו'' ׳ה ° לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ׳ (זכרי, יד ט), וּתְלַת זִמְנִין י״ד אִנּוּן מ״ב אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּיָד וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא. ° י״ד שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה ° אִיהִי הַיָּד הַגְּדוֹלָה מִימִינָא דְחֶסֶד, דְּתַמָּן חָכְמָה, יָד הַחֲזָקָה מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, דְתַמָּן בִּינָה, יָד רָמָה מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ° מְעוּטָּר בְּכֶתֶר עַל רֵישֵׁיהּ, ° תְּפִלֵּי דְמָארֵי עָלְמָא. ° שִׁין שֶׁל תְּפִלִּין ° הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, ש דִתְלַת רָאשִׁין, שז דְאַרְבַּע רָאשִׁין, ° לָקֳבֵל ׳שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ׳ (אסתר ב, ט), ° וְאִינוּן בַּשַּׁחַר שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וְלָקֳבֵל אִלֵּין שִׁבְעָה, ° אִית שִׁבְעָה ׳רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ° הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת׳. ° וְתִפְאֶרֶת אִיהוּ כָּבוּשׁ בְּאָת יוּ״ד, עִם ה' תַּתָּאָה, ׳וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ׳, וְאִיהוּ חָבוּשׁ עִם אָת י' מִסִּטְרָא דְה' עִלָּאָה, ° וּבְגִין דָּא אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, דְּאִיהוּ בְגָלוּת עִם יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סג, ט) בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר בְּו', ° לֹא צָר בְּא', בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ עִם יִשְׂרָאֵל ° לֹא צָר וַדַּאי, וְלֵית צָר אֶלָּא יֵצֶר הָרָע, דְּהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר א, נב).
תרגום
וְעוֹד, הֵ״א שֶׁל יַד כֵּהָה, שֶׁהִיא יוֹנָה קְדוֹשָׁה, בָּנֶיהָ מְצַפְצְפִים לָהּ בְּכַמָּה צִפְצוּפִים שֶׁל זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, עַד שֶׁמּוֹרִידִים אוֹתָהּ אֲלֵיהֶם. הֲרֵי מוֹרִידִים אוֹתָהּ אֲלֵיהֶם, קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בִּרְצוּעָה, שֶׁהִיא וָא״ו - שֵׁשׁ תֵּבוֹת שֶׁל יִחוּד, וְזֶהוּ סוֹד ׳וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה׳ (שמות יג, ט). קִשּׁוּר שְׁנֵיהֶם - זוֹ יוּ״ד, וְזֶה יִחוּד. וּמִשּׁוּם כָּךְ, בְּקִשּׁוּר שְׁנֵיהֶם, מִי שֶׁמְּשׂוֹחֵחַ בֵּינֵיהֶם שִׂיחַת חֻלִּין, עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, שֶׁעָשָׂה בָּהּ פֵּרוּד בֵּין וָ״ה, שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא וּמַלְכוּתוֹ. תְּפִלִּין רֹאשׁוֹ שֶׁל הקב"ה שֶׁהוּא וָא״ו - הִיא הֵ״א עֶלְיוֹנָה, אִמָּא עִלָּאָה, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ׳ (יחזקאל כד, יז), אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְזֶה סוֹד ׳הֲוַיָּ״ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה (שמות ט, ג) וְכוּ׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי, הֲוָיוֹת בָּאֶמְצַע. יַד ה׳ מִיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה׳ - מִצַּד חֶסֶד. יָד רָמָה - מִצַּד תִּפְאֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה׳. יָד חֲזָקָה בָּאֶמְצַע, שֶׁהִיא יַד ה' הוֹיָה, לִהְיוֹת רַחֲמִים מִכָּל צַד, הַדִּין כָּבוּשׁ בָּאֶמְצַע. יָד רָמָה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ׳, וּשְׁלֹשׁ פְּעָמִים ׳יָד׳ - הֵן מ"ב אַזְכָּרוֹת שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. יָד - שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, הִיא הַיָּד הַגְּדוֹלָה מִיָּמִין שֶׁל חֶסֶד, שֶׁשָּׁם חָכְמָה. הַיָּד הַחֲזָקָה מִצַּד גְּבוּרָה, שֶׁשָּׁם בִּינָה. יָד רָמָה מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, מְעֻטָּר בְּכֶתֶר עַל רֹאשׁוֹ, תְּפִלֵּי אֲדוֹן הָעוֹלָם. הַשִּׁי"ן שֶׁל הַתְּפִלִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: שִׁי"ן שֶׁל שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, שִׁי"ן שֶׁל אַרְבָּעָה רָאשִׁים, כְּנֶגֶד ׳שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ׳ (אסתר ב, ט), וְהֵן בַּשַּׁחַר שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וּכְנֶגֶד אֵלֶּה שִׁבְעָה יֵשׁ שִׁבְעָה ׳רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת׳. וְתִפְאֶרֶת כָּבוּשׁ בְּאוֹת יוּ״ד, עִם הֵ״א תַּחְתּוֹנָה, ׳וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׳, וְהוּא חָבוּשׁ עִם אוֹת יוּ״ד מִצַּד הֵ״א עֶלְיוֹנָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, שֶׁהוּא בַּגָּלוּת עִם יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּכָל צָרָתָם׳ לוֹ צָר (ישעיה סג, ט) - בְּוָא״ו, לֹא ׳צָר׳ בְּאָלֶ״ף. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא עִם יִשְׂרָאֵל, אֵין ׳צָר׳ וַדַּאי, וְאֵין ׳צָר׳ אֶלָּא יֵצֶר הָרָע, שֶׁהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר א, נב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [המשך דף ח:] ° ועוד ה' דיד כהה, דאיהי יונה קדישא, ° מצפצפאן לה בנהא בכמה צפצופין דזמירות שירות ותושבחות והודאות, עד דנחתין לה לגבייהו, הא נחתין לה לגבייהו ° קשרין לה ברצועה, דאיהי ו' שית תיבין דיחודא, והיינו רזא ׳והיה לאות על ידכה׳ (שמות יג, ט), קשורא דתרוייהו דא י', ודא יחוד, ° ובגין דא בקשורא דתרוייהו, מאן דשח שיחה בינייהו, דאיהי שיחת חולין, עבירה היא בידו, דעבד בה פרודא בין ו״ה דאיהו עמודא דאמצעיתא ומלכותיה. תפלין דרישיה דקודשא בריך הוא דאיהו ו', איהי ה' עלאה, אימא עלאה, ° עטרת תפארת, ° עלה אתמר ׳פארך חבוש עליך׳ (יחזקאל כד, יז), אלו תפלין שבראש, ° והאי איהו רזא הוי״ה, ° דאתמר ביה הנה יד יהו״ה הוי״ה וכו' (שמות ט, ג), ° ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי, הויות באמצע. יד יהו״ה מימינא, דאתמר בה ° ׳וירא ישראל את היד הגדולה׳ (שם יד, לא) מסטרא דחסד, יד רמה מסטרא דתפארת, ° דאתמר בה ׳ובני ישראל יוצאים ביד רמה׳, יד חזקה באמצעיתא ° דאיהי יד יהו״ה הוי״ה, למהוי רחמי מכל סטרא, דינא כבוש באמצעיתא, יד רמה ° עלה אתמר והי״ה יהו' ׳ה ° למלך על כל הארץ׳ (זכרי, יד ט), ותלת זמנין י״ד אנון מ״ב אזכרות דתפלין דיד ותפלין דרישא. ° י״ד שכינתא תתאה ° איהי היד הגדולה מימינא דחסד, דתמן חכמה, יד החזקה מסטרא דגבורה, דתמן בינה, יד רמה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ° מעוטר בכתר על רישיה, ° תפלי דמארי עלמא. ° שין של תפלין ° הלכה למשה מסיני, ש דתלת ראשין, שז דארבע ראשין, ° לקבל ׳שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך׳ (אסתר ב, ט), ° ואינון בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, ולקבל אלין שבעה, ° אית שבעה ׳רואי פני המלך ° היושבים ראשונה במלכות׳. ° ותפארת איהו כבוש באת יו״ד, עם ה' תתאה, ׳ונפשו קשורה בנפשו׳, ואיהו חבוש עם את י' מסטרא דה' עלאה, ° ובגין דא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, דאיהו בגלות עם ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר בו', ° לא צר בא', בההוא זמנא דאיהו עם ישראל ° לא צר ודאי, ולית צר אלא יצר הרע, דהזר הקרב יומת (במדבר א, נב).
התרגום: ועוד, ה״א של יד כהה, שהיא יונה קדושה, בניה מצפצפים לה בכמה צפצופים של זמירות שירות ותשבחות והודאות, עד שמורידים אותה אליהם. הרי מורידים אותה אליהם, קושרים אותה ברצועה, שהיא וא״ו - שש תבות של יחוד, וזהו סוד ׳והיה לאות על ידכה׳ (שמות יג, ט). קשור שניהם - זו יו״ד, וזה יחוד. ומשום כך, בקשור שניהם, מי שמשוחח ביניהם שיחת חלין, עברה היא בידו, שעשה בה פרוד בין ו״ה, שהוא עמודא דאמצעיתא ומלכותו. תפלין ראשו של הקב"ה שהוא וא״ו - היא ה״א עליונה, אמא עלאה, עטרת תפארת, עליה נאמר ׳פארך חבוש עליך׳ (יחזקאל כד, יז), אלו תפלין שבראש, וזה סוד ׳הוי״ה׳, שנאמר בו הנה יד ה' הויה (שמות ט, ג) וכו׳, ומשום כך אמרו בעלי התלמוד הירושלמי, הויות באמצע. יד ה׳ מימין, שנאמר בה ׳וירא ישראל את היד הגדלה׳ - מצד חסד. יד רמה - מצד תפארת, שנאמר בה ׳ובני ישראל יצאים ביד רמה׳. יד חזקה באמצע, שהיא יד ה' הויה, להיות רחמים מכל צד, הדין כבוש באמצע. יד רמה, עליה נאמר ׳והיה ה׳ למלך על כל הארץ׳, ושלש פעמים ׳יד׳ - הן מ"ב אזכרות של תפלין של יד ותפלין של ראש. יד - שכינה תחתונה, היא היד הגדולה מימין של חסד, ששם חכמה. היד החזקה מצד גבורה, ששם בינה. יד רמה מצד עמודא דאמצעיתא, מעטר בכתר על ראשו, תפלי אדון העולם. השי"ן של התפלין הלכה למשה מסיני: שי"ן של שלשה ראשים, שי"ן של ארבעה ראשים, כנגד ׳שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך׳ (אסתר ב, ט), והן בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וכנגד אלה שבעה יש שבעה ׳ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות׳. ותפארת כבוש באות יו״ד, עם ה״א תחתונה, ׳ונפשו קשורה בנפשו׳, והוא חבוש עם אות יו״ד מצד ה״א עליונה, ומשום כך אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, שהוא בגלות עם ישראל, הדא הוא דכתיב ׳בכל צרתם׳ לו צר (ישעיה סג, ט) - בוא״ו, לא ׳צר׳ באל״ף. באותו זמן שהוא עם ישראל, אין ׳צר׳ ודאי, ואין ׳צר׳ אלא יצר הרע, שהזר הקרב יומת (במדבר א, נב).
מן המפרשים
יהל אור: מן המקבילה במשפטים מאמר יב, ז (קיז.) אלין טפשי כו'. ר"ל אע"פ שמשה רבינו ע"ה מתעלם בכל ישראל מכל מקום טפשין שבהן אין מעכבין אותו שלפי רוב גדולתו אין חשובין כנגדו להפסיק כמו קליפה קטנה על אדם גדול: מן המקבילה במשפטים מאמר יב, ז…
אור החמה: מן המקבילה בפנחס מאמר נד, ג (רל:) ותלת כריכן דרצועא שאחר שהניח תפילין של ראש שהם כחתן יכהן פאר פארך חבוש עליך יכרוך טבעת הקידושין ג' כריכות באצבע דאינון קדוש וכו' היינו קדושה לך ישלשו לכך קידושי הכלה משולשות להמשיך לה שלש…
אור יקר: עלה אתמר פארך חבוש עליך, לא אמר פארך חבוש בך דהיינו בך י ממש, אלא עליך דהיינו על ראשו, א״כ צריך.