ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 11: תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין › פיסקה 13 (ט ע"ב)

הויות זכר ונקבה אחים ואחיות - והשם שהפך משה והרג את המצרי

תיקוני זוהר · תיקון י - בראשית שי"ר תא"ב, עלית השכינה וירידתה בשמע ובתפלין · מאמר 11 · פיסקה 13 · דף ט ע"ב

לשון הזוהר

[ט:*] וְכָל קְרָאִין דְּקָא אַתְיָין הֲוַיָּין אִלֵּין בְּרָאשֵׁי אַתְוָון, אוֹ בְּסוֹפֵי אַתְוָון, בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִן הַנְּבִיאִים בֵּין מִן הַכְּתוּבִים, יָכִיל לְנַקְדָא לוֹן בְּנִקּוּדַיְיהוּ, אוּף הָכִי כָּל הֲוַויָּין דְּקָא אַתְיָין מִתְּלַת אַתְוָון, נְקוּדָה דִלְהוֹן בַּקְּרָאִין, כְּגוֹן יִהְהִ מְקוֹרָא דִילֵיהּ כִּי יהו״ה יִהְיֶ״ה בְכִסְלֶךָ (משלי ג, כו), וְאִית דְּנָקִיד לוֹן מֵרָאשֵׁי תֵּיבִין לַהֲוַיָּה דִבְסוֹפֵי תֵּיבִין, וְאִם הֲוַיָּה בְרָאשֵׁי תֵּיבוֹת נְקוּדָא דִילֵיהּ בְּסוֹפֵי תֵּיבִין. וְאִית נְקוּדָה בְּרָזָא אָחֳרָא כְּגַוְונָא דָא, (דף ט ע״ב) יהו״ה מֶלֶךְ יהו״ה מַלַךְ יהו״ה יִמְלֹךְ, ° שְׁמָהָן לְעִילָא, נְקוּדָאן דִּלְהוֹן כְּתִיבִין דִּתְחוֹתַיְיהוּ. ° אַרְבַּע שְׁמָהָן תַּלְיָין מִכָּל שְׁמָא וּשְׁמָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ° וְקָרָא זֶה (ישעיהו ו, ב) לָקֳבֵל י״ב אַנְפִּין דִּתְלַת חֵיוָון, אֶל זֶה י״ב גַּדְפִין ° דִּתְלַת חֵיוָון, ° וְעַל כֻּלְּהוּ פְּנֵי אָדָם, ° וּתְפִלִּין הוּא פְּנֵי אָדָם, ° צִיצִית פְּנֵי חֵיוָון וְגַדְפֵי חֵיוָון, וְאוּקְמוּהוּ רַבָּנָן שֵׁם בֶּן י״ב כָּל הַיּוֹדְעוֹ וְהַזָּהִיר בּוֹ כָּל תְּפִלּוֹתָיו מִתְקַבְּלוֹת, וּמְקוֹרוֹ יו״ד ה״י וא״ו ה״י, כָּל י' אִיהוּ אַנְפּוֹי יהו״ה, א' וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם (יחזקאל א, ט), הָכָא בְּהַאי שְׁמָא רָזָא דִתְּפִלִּין וְצִיצִית. תָּא חֲזִי כָּל הֲוַיָּה דְאִיהִי ה' עַל י' ה' עַל ו' נוּקְבָא, כָּל הֲוַיָּה דִתְרֵין הֵהִין כַּחֲדָא בְּאֶמְצַע ° אִינוּן אֲחָיוֹת, כְּגַוְונָא דָא יהה״ו, כָּל הֲוָיָּה י' ו' כַּחֲדָא בְּאֶמְצַע היו״ה (נ״א הוי״ה) אִינוּן אַחִים, (דברים כה, ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, ° תְּרֵין הֵהִין כַּחֲדָא, וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן (רות א, יט), ° י' ו' רְחוֹקִים דָּא מִן דָּא אוֹ קְרוֹבִים דָּא מִן דָּא, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳שָׁלוֹם ° שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וגו'׳ (ישעיה נז, ט), דְּהַיְינוּ ° קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד יהה״ו, ה' דְּאִיהִי אִימָּא עוֹלָה, סְלִיקָא לְגַבֵּי י' הִיא הָעוֹלָה, ה' דְאִיהִי בְּרַתָּא נְחִיתַת לְגַבֵּי ו', ׳וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת׳ (ויקרא ט, כב), ° ׳עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וגו'׳ (בראשית ב, כד), וְהַאי אִיהוּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, ° חָמֵשׁ אֶשּׁוֹת סָלְקִין, וְחָמֵשׁ נָחֲתִין. לֵית הֲוַיָּה דְלָא אַחֲזֵי עַל רָזָא עִלָּאָה, ° הוה״י כַּד נוּקְבִין שָׁלְטִין עַל דְּכוּרִין, דִּינָא אַחֲזֵי בְעָלְמָא וּמִיתָה וְעוֹנִי, וְדָא הוּא רָזָא דְהָפַךְ מֹשֶׁה שְׁמֵיהּ וְקָטַל לְמִצְרִי, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וְאָמְרוּ לִי ׳מַה שְּׁמוֹ מָה׳ (שמות ג, יג), וּמֹשֶׁה הָפַךְ לֵיהּ כְּגַוְונָא דָא ׳מָה שְׁמוֹ מָה׳ לִי הוה״י, וּנְקוּדָה הָוְהָיִ, ° מִצְרִי דִמְזַלְזֵל בִּשְׁמֵיהּ וְאָמַר ׳מַה שְּׁמוֹ, מַה׳ יָּכִיל לְמֶעֱבַד לִי, לִקְטֵיל לֵיהּ בֵּיהּ, ° וְאִם אַתְוָון בְּסוֹפֵי תֵּיבוֹת נְקוּדִין אִנּוּן מֵרָאשֵׁי תֵּיבִין: (עד כאן הועבר מההקדמה *)

תרגום

וְכָל הַפְּסוּקִים הַבָּאִים בְּהֲוָיוֹת אֵלֶּה בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת אוֹ בְּסוֹפֵי תֵּבוֹת, בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִן הַנְּבִיאִים בֵּין מִן הַכְּתוּבִים, יָכוֹל לְנַקֵּד אוֹתָם בְּנִקּוּדֵיהֶם. אַף כָּךְ כָּל הֲוָיָה הַבָּאָה מִשָּׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת, נְקֻדָּתָהּ בַּפְּסוּקִים, כְּגוֹן ׳יִהְהִ׳, מְקוֹרוֹ כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ (משלי ג, כו). וְיֵשׁ שֶׁמְּנַקֵּד אוֹתָם מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת לַהֲוָיָה שֶׁבְּסוֹפֵי תֵּבוֹת, וְאִם הַהֲוָיָה בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת, נְקֻדָּתָהּ בְּסוֹפֵי תֵּבוֹת. וְיֵשׁ נְקֻדָּה בְּסוֹד אַחֵר, כְּצוּרָה זוֹ: ה׳ מֶלֶךְ, ה׳ מָלָךְ, ה׳ יִמְלֹךְ - הַשֵּׁמוֹת לְמַעְלָה, וְנִקּוּדָם כָּתוּב תַּחְתֵּיהֶם. אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת תְּלוּיִים מִכָּל שֵׁם וְשֵׁם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְקָרָא זֶה אֶל זֶה (ישעיה ו, ב) - כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר פָּנִים שֶׁל שָׁלֹשׁ חַיּוֹת, ׳אֶל זֶה׳ - שְׁנֵים עָשָׂר כְּנָפַיִם שֶׁל שָׁלֹשׁ חַיּוֹת, וְעַל כֻּלָּם - פְּנֵי אָדָם. וּתְפִלִּין הוּא פְּנֵי אָדָם, צִיצִית - פְּנֵי הַחַיּוֹת וְכַנְפֵי הַחַיּוֹת. וְאָמְרוּ הָרַבָּנִים, שֵׁם בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, כָּל הַיּוֹדֵעַ אוֹתוֹ וְהַזָּהִיר בּוֹ כָּל תְּפִלּוֹתָיו מִתְקַבְּלוֹת, וּמְקוֹרוֹ ׳יוֹ״ד הֵ״י וָא״ו הֵ״י׳, כָּל יוּ״ד הוּא פָּנָיו שֶׁל ה׳. אָלֶ״ף - וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם (יחזקאל א, ט), כָּאן בְּשֵׁם זֶה סוֹד הַתְּפִלִּין וְהַצִּיצִית. בֹּא רְאֵה, כָּל הֲוָיָה שֶׁהִיא הֵ״א עַל יוּ״ד, הֵ״א עַל וָא״ו - נְקֵבָה. כָּל הֲוָיָה שֶׁל שְׁתֵּי הֵהִין כְּאֶחָד בָּאֶמְצַע - הֵן אֲחָיוֹת, כְּצוּרָה זוֹ יהה"ו. כָּל הֲוָיָה שֶׁל יוּ״ד וָא״ו כְּאֶחָד בָּאֶמְצַע (היו"ה) - הֵם אַחִים, כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו (דברים כה, ה) - שְׁתֵּי הֵהִין כְּאֶחָד - וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן (רות א, יט). יוּ״ד וָא״ו רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה אוֹ קְרוֹבִים זֶה לָזֶה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב׳ (ישעיה נז, ט) וְגוֹמֵר, וְהַיְנוּ קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, יהה"ו: הֵ״א שֶׁהִיא אִמָּא, ׳עוֹלָה׳, עוֹלָה אֶל יוּ״ד, הִיא הָעוֹלָה, הֵ״א שֶׁהִיא בַּת, יוֹרֶדֶת אֶל וָא״ו, ׳וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת׳ (ויקרא ט, כב), ׳עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ׳ (בראשית ב, כד) וְגוֹמֵר, וְזֶהוּ קָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, חָמֵשׁ אִשּׁוֹת עוֹלוֹת וְחָמֵשׁ יוֹרְדוֹת. אֵין הֲוָיָה שֶׁאֵינָהּ מַרְאָה עַל סוֹד עֶלְיוֹן. הוה"י - כְּשֶׁנְּקֵבוֹת שׁוֹלְטוֹת עַל זְכָרִים, דִּין נִרְאֶה בָּעוֹלָם, וּמִיתָה וָעֹנִי, וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁהָפַךְ מֹשֶׁה אֶת שְׁמוֹ וְהָרַג אֶת הַמִּצְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְאָמְרוּ לִי ׳מַה שְּׁמוֹ, מָה׳ (שמות ג, יג), וּמֹשֶׁה הָפַךְ לוֹ כְּצוּרָה זוֹ, ׳מַה שְּׁמוֹ מָה׳ - לִי הוה"י, וּנְקֻדָּה הָוְהָיִ. הַמִּצְרִי הַמְזַלְזֵל בִּשְׁמוֹ וְאוֹמֵר ׳מַה שְּׁמוֹ׳, מַה יּוּכַל לַעֲשׂוֹת לִי - הָרַג אוֹתוֹ בּוֹ. וְאִם הָאוֹתִיּוֹת בְּסוֹפֵי תֵּבוֹת, נְקֻדּוֹתֵיהֶן מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [ט:*] וכל קראין דקא אתיין הויין אלין בראשי אתוון, או בסופי אתוון, בין מן התורה בין מן הנביאים בין מן הכתובים, יכיל לנקדא לון בנקודייהו, אוף הכי כל הוויין דקא אתיין מתלת אתוון, נקודה דלהון בקראין, כגון יהה מקורא דיליה כי יהו״ה יהי״ה בכסלך (משלי ג, כו), ואית דנקיד לון מראשי תיבין להויה דבסופי תיבין, ואם הויה בראשי תיבות נקודא דיליה בסופי תיבין. ואית נקודה ברזא אחרא כגוונא דא, (דף ט ע״ב) יהו״ה מלך יהו״ה מלך יהו״ה ימלך, ° שמהן לעילא, נקודאן דלהון כתיבין דתחותייהו. ° ארבע שמהן תליין מכל שמא ושמא, ועלייהו אתמר ° וקרא זה (ישעיהו ו, ב) לקבל י״ב אנפין דתלת חיוון, אל זה י״ב גדפין ° דתלת חיוון, ° ועל כלהו פני אדם, ° ותפלין הוא פני אדם, ° ציצית פני חיוון וגדפי חיוון, ואוקמוהו רבנן שם בן י״ב כל היודעו והזהיר בו כל תפלותיו מתקבלות, ומקורו יו״ד ה״י וא״ו ה״י, כל י' איהו אנפוי יהו״ה, א' ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א, ט), הכא בהאי שמא רזא דתפלין וציצית. תא חזי כל הויה דאיהי ה' על י' ה' על ו' נוקבא, כל הויה דתרין ההין כחדא באמצע ° אינון אחיות, כגוונא דא יהה״ו, כל הויה י' ו' כחדא באמצע היו״ה (נ״א הוי״ה) אינון אחים, (דברים כה, ה) כי ישבו אחים יחדו, ° תרין ההין כחדא, ותלכנה שתיהן (רות א, יט), ° י' ו' רחוקים דא מן דא או קרובים דא מן דא, עלייהו אתמר ׳שלום ° שלום לרחוק ולקרוב וגו'׳ (ישעיה נז, ט), דהיינו ° קרבן עולה ויורד יהה״ו, ה' דאיהי אימא עולה, סליקא לגבי י' היא העולה, ה' דאיהי ברתא נחיתת לגבי ו', ׳וירד מעשת החטאת׳ (ויקרא ט, כב), ° ׳על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגו'׳ (בראשית ב, כד), והאי איהו קרבן עולה ויורד, ° חמש אשות סלקין, וחמש נחתין. לית הויה דלא אחזי על רזא עלאה, ° הוה״י כד נוקבין שלטין על דכורין, דינא אחזי בעלמא ומיתה ועוני, ודא הוא רזא דהפך משה שמיה וקטל למצרי, דאתמר ביה ואמרו לי ׳מה שמו מה׳ (שמות ג, יג), ומשה הפך ליה כגוונא דא ׳מה שמו מה׳ לי הוה״י, ונקודה הוהי, ° מצרי דמזלזל בשמיה ואמר ׳מה שמו, מה׳ יכיל למעבד לי, לקטיל ליה ביה, ° ואם אתוון בסופי תיבות נקודין אנון מראשי תיבין: (עד כאן הועבר מההקדמה *)

התרגום: וכל הפסוקים הבאים בהויות אלה בראשי תבות או בסופי תבות, בין מן התורה בין מן הנביאים בין מן הכתובים, יכול לנקד אותם בנקודיהם. אף כך כל הויה הבאה משלש אותיות, נקדתה בפסוקים, כגון ׳יהה׳, מקורו כי ה' יהיה בכסלך (משלי ג, כו). ויש שמנקד אותם מראשי תבות להויה שבסופי תבות, ואם ההויה בראשי תבות, נקדתה בסופי תבות. ויש נקדה בסוד אחר, כצורה זו: ה׳ מלך, ה׳ מלך, ה׳ ימלך - השמות למעלה, ונקודם כתוב תחתיהם. ארבעה שמות תלויים מכל שם ושם, ועליהם נאמר וקרא זה אל זה (ישעיה ו, ב) - כנגד שנים עשר פנים של שלש חיות, ׳אל זה׳ - שנים עשר כנפים של שלש חיות, ועל כלם - פני אדם. ותפלין הוא פני אדם, ציצית - פני החיות וכנפי החיות. ואמרו הרבנים, שם בן שתים עשרה, כל היודע אותו והזהיר בו כל תפלותיו מתקבלות, ומקורו ׳יו״ד ה״י וא״ו ה״י׳, כל יו״ד הוא פניו של ה׳. אל״ף - ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א, ט), כאן בשם זה סוד התפלין והציצית. בא ראה, כל הויה שהיא ה״א על יו״ד, ה״א על וא״ו - נקבה. כל הויה של שתי ההין כאחד באמצע - הן אחיות, כצורה זו יהה"ו. כל הויה של יו״ד וא״ו כאחד באמצע (היו"ה) - הם אחים, כי ישבו אחים יחדו (דברים כה, ה) - שתי ההין כאחד - ותלכנה שתיהן (רות א, יט). יו״ד וא״ו רחוקים זה מזה או קרובים זה לזה, עליהם נאמר ׳שלום שלום לרחוק ולקרוב׳ (ישעיה נז, ט) וגומר, והינו קרבן עולה ויורד, יהה"ו: ה״א שהיא אמא, ׳עולה׳, עולה אל יו״ד, היא העולה, ה״א שהיא בת, יורדת אל וא״ו, ׳וירד מעשת החטאת׳ (ויקרא ט, כב), ׳על כן יעזב איש את אביו ואת אמו׳ (בראשית ב, כד) וגומר, וזהו קרבן עולה ויורד, חמש אשות עולות וחמש יורדות. אין הויה שאינה מראה על סוד עליון. הוה"י - כשנקבות שולטות על זכרים, דין נראה בעולם, ומיתה ועני, וזה סוד מה שהפך משה את שמו והרג את המצרי, שנאמר בו ואמרו לי ׳מה שמו, מה׳ (שמות ג, יג), ומשה הפך לו כצורה זו, ׳מה שמו מה׳ - לי הוה"י, ונקדה הוהי. המצרי המזלזל בשמו ואומר ׳מה שמו׳, מה יוכל לעשות לי - הרג אותו בו. ואם האותיות בסופי תבות, נקדותיהן מראשי תבות.

מן המפרשים

אור יקר: נקודה דהיינו מפיק ה וכאשר תדקדק תמצא סודה מכמה בתוך בינה שהיינו שם י״ה ותמצא יהיה סוד הנקודה האמצעית החכמה, וז׳׳ש ועל נקודה דאמצעיתא וזה דוחק גדול שהאיך יצדק בנקודה זו רביעית אם אנו רוצין שתהיה סוד החכמה כדמסיק, לזה אמר אדם,…

ביאור הגר"א: והאי איהו הויה. ה' על ו', תפילין של ראש - ו', קשור באת יוד, עם ה' תתאה:

לכל המפרשים על פיסקה זו