ענין האותיות מח' ועד ת' - עד ׳תם עונך בת ציון׳
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 89 · דף עה ע"ב
לשון הזוהר
[עה:] ° ח אִית לָהּ תְּלַת גַּגִּין, ° וְאִינוּן ו' ו' ו' דִּכְלִילָן בְּחַ״י עָלְמִין, ° ח' אִיהִי מְפַשַּׁר חֶלְמִין טָבִין ° בְּט', וְהָא אוּקְמוּהוּ חֶלְמָא טָבָא מִסִּטְרָא דְאָת ט', ° דְּאִיהִי סְחוֹר לָהּ, כַּמָּה דְאוּקְמוּהוּ חֶלְמָא טָבָא חֲזֵיתָ, וַדַּאי מִתַּמָּן קָא אַתְיָא, ° בְּגִין דְּאָת ט' אִיהִי סְפִירָה תְּשִׁיעָאָה מֵעִילָא לְתַתָּא, ° ח' סְפִירָה תְּמִינָאָה מִסִּטְרָא דְאָת א', י' סְפִירָה עֲשִׂירָאָה, ° עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, ° כַּד נָחִית ח' לְגַבָּהּ אִתְעֲבִידַת חַ״י, וְאָת י' כַּד סָלְקָא בְּכ' אִתְקְרִיאַת כֶּתֶר עִלָּאָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ, יהו״ה אלהינ״ו אַבָּא וְאִימָּא, מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִינוּן מַלְאָכִים מִסִּטְרָא דְמַלְכוּת, יַחַד כֻּלָּם קְדוּשָׁה ° לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ, קְדוּשָׁה וַדַּאי אִיהִי שְׁכִינְתָּא, לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ אִינוּן תְּלַת אֲבָהָן דְּאִינוּן ׳קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, יהו״ה צְבָאוֹת׳ מַאי צְבָאוֹת אִלֵּין תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, מְלֹא כָל דָּא צַדִּיק, הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי קְדוּשָׁה, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר אֵין קְדוּשָׁה פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, וְדָא אִיהוּ ° כ' כֶּתֶר. ° ל, ׳וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה׳ (בראשית כח, יב). דָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, (דף עה ע״ב) וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, ° וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִי״ם דָּא מ', עוֹלִים בְּל' וְיוֹרְדִים בְּנ', דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳אֵיךְ ° נָפַלְתָּ ° מִשָּׁמַיִם הֵלֵל בֶּן שָׁחַר׳ (ישעיה יד, יב), אִתְּמַר בֵּיהּ וְיוֹרְדִים בּוֹ. ° אֲבָל בְּס', בָּהּ סָלְקִין, בְּגִין דְּאִיהִי סיני, אִיהִי סֻ״לָּם לְסַלְקָא בְּל', ° ע בָּהּ מִסְתַּכֵּל וּבֵיהּ מְצַפֶּה, וְרָזָא דְמִלָּה וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, ° פ, בָּהּ כָּל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ, בְּזִמְנָא דְסָלִיק לְאַתְרֵיהּ, וְכִי כְעַן לָא מְשַׁבְּחִין לֵיהּ כָּל לָשׁוֹן, לָא, עַד דְּיִתְקַיֵּים קְרָא ׳וְהָיָה יהו״ה לְמֶלֶךְ׳ (זכריה יד, ט), ° לְמֶלֶךְ וַדַּאי בְּאָת ל', וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיַּים כָּל פֶּה וְכָל לָשׁוֹן יִתְּנוּ הָדָר לְמַלְכוּתָךְ. צ בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בָּהּ ׳צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי׳ (משלי יד, לד), וְלֵית צְדָקָה אֶלָּא צְלוֹתָא הָא אוּקְמוּהוּ, וְאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה דְנָחֲתָא לְגַבֵּי צֶדֶק וְאִתְעֲבִידַת צְדָקָה, וְאִתְכְּלִיל י״ה בְּתַרְוַיְהוּ בְצַדִּיק וּצְדָקָה, ° ק בְּהַהוּא זִמְנָא יְסַלְקוּן לֵיהּ קָלִין דִּצְלוֹתִין קָלִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא יְהֵא הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב. ° ר רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן (ישעיה מא, כז). ° ש בָּהּ ׳שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר יהו''ה וּרְפָאתִיו׳ (שם נז, יט), לָרָחוֹק שֶׁנִּתְקַרַב, דְּקָרוֹב קָרוֹב (נ״א דרחוק רחוק) הֲוָה. ° ת בָּהּ (איכה ד, כב) תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ:
תרגום
ח יֵשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה גַּגּוֹת, וְהֵם ו' ו' ו' הַכְּלוּלִים בְּחַ"י עוֹלָמִים, ח' הִיא הַפּוֹתֶרֶת חֲלוֹמוֹת טוֹבִים בְּט', וְהָא קָבְעוּ: חֲלוֹם טוֹב מִצַּד אוֹת ט' שֶׁמַּקֶּפֶת אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁקָּבְעוּ 'חֲלוֹם טוֹב חָזִיתָ', וַדַּאי מִשָּׁם בָּא, מִשּׁוּם שֶׁאוֹת ט' הִיא סְפִירָה תְּשִׁיעִית מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, ח' סְפִירָה שְׁמִינִית מִצַּד אוֹת א', י' סְפִירָה עֲשִׂירִית, עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת ח' אֵלֶיהָ נַעֲשֵׂית חַ"י, וְאוֹת י' כְּשֶׁעוֹלָה בְּכ' נִקְרֵאת כֶּתֶר עֶלְיוֹן, וְעָלָיו נֶאֱמַר 'כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ' - אַבָּא וְאִמָּא, 'מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה' - אֵלֶּה נְשָׁמוֹת שֶׁהֵן מַלְאָכִים מִצַּד הַמַּלְכוּת, 'יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ', 'קְדֻשָּׁה' וַדַּאי הִיא הַשְּׁכִינָה, 'לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ' - הֵם שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת שֶׁהֵם ' ׳קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת׳ ', מַהוּ 'צְבָאוֹת'? אֵלֶּה שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת. ' ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ׳ ' - זֶה צַדִּיק, 'כְּבוֹדוֹ' - זוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא קְדֻשָּׁה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר 'אֵין קְדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה', וְזֶה כ' כֶּתֶר. ל - ' ׳וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה׳ ', זוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, 'וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה' - זוֹ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, 'וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים' - זֶה מ', 'עֹלִים' בְּל', 'וְיֹרְדִים' בְּנ', שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר׳ (ישעיה יד, יב), נֶאֱמַר בּוֹ 'וְיֹרְדִים בּוֹ'. אֲבָל בְּס' בָּהּ עוֹלִים, מִשּׁוּם שֶׁהִיא סִינַי, הִיא סֻ"לָּם לַעֲלוֹת בְּל', ע בָּהּ מִסְתַּכֵּל וּבוֹ מְצַפֶּה, וְסוֹד הַדָּבָר 'וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה', פ בָּהּ כָּל לָשׁוֹן לְךָ תְּשַׁבֵּחַ, בְּעֵת שֶׁתַּעֲלֶה לִמְקוֹמָהּ. וְכִי עַכְשָׁו אֵין כָּל לָשׁוֹן מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ? לֹא, עַד שֶׁיִּתְקַיֵּם הַמִּקְרָא ׳וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ׳ (זכריה יד, ט), 'לְמֶלֶךְ' וַדַּאי בְּאוֹת ל', וּבְאוֹתָהּ עֵת יִתְקַיֵּם 'כָּל פֶּה וְכָל לָשׁוֹן יִתְּנוּ הָדָר לְמַלְכוּתְךָ'. צ בְּאוֹתָהּ עֵת נֶאֱמַר בָּהּ ׳צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי׳ (משלי יד, לד), וְאֵין 'צְדָקָה' אֶלָּא תְּפִלָּה, הָא קָבְעוּ, וְהִיא אִמָּא עִלָּאָה הַיּוֹרֶדֶת אֶל צֶדֶק וְנַעֲשֵׂית צְדָקָה, וְנִכְלָל י"ה בִּשְׁנֵיהֶם - בְּצַדִּיק וּצְדָקָה, ק בְּאוֹתָהּ עֵת יַעֲלוּ לוֹ קוֹלוֹת תְּפִלּוֹת, קוֹלוֹת תּוֹרָה, וּבְאוֹתָהּ עֵת יִהְיֶה הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב. ר רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן (ישעיה מא, כז). ש בָּהּ ' ׳שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו׳ ', 'לָרָחוֹק' שֶׁנִּתְקָרֵב, שֶׁקָּרוֹב קָרוֹב הָיָה (נוסח אחר: שֶׁרָחוֹק רָחוֹק הָיָה). ת בָּהּ תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ (איכה ד, כב).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [עה:] ° ח אית לה תלת גגין, ° ואינון ו' ו' ו' דכלילן בח״י עלמין, ° ח' איהי מפשר חלמין טבין ° בט', והא אוקמוהו חלמא טבא מסטרא דאת ט', ° דאיהי סחור לה, כמה דאוקמוהו חלמא טבא חזית, ודאי מתמן קא אתיא, ° בגין דאת ט' איהי ספירה תשיעאה מעילא לתתא, ° ח' ספירה תמינאה מסטרא דאת א', י' ספירה עשיראה, ° עשירית האיפה, ° כד נחית ח' לגבה אתעבידת ח״י, ואת י' כד סלקא בכ' אתקריאת כתר עלאה, ועליה אתמר כתר יתנו לך, יהו״ה אלהינ״ו אבא ואימא, מלאכים המוני מעלה אלין נשמתין דאינון מלאכים מסטרא דמלכות, יחד כלם קדושה ° לך ישלשו, קדושה ודאי איהי שכינתא, לך ישלשו אינון תלת אבהן דאינון ׳קדוש קדוש קדוש, יהו״ה צבאות׳ מאי צבאות אלין תרין נביאי קשוט, מלא כל דא צדיק, הארץ כבודו דא שכינתא דאיהי קדושה, דעלה אתמר אין קדושה פחות מעשרה, ודא איהו ° כ' כתר. ° ל, ׳ויחלום והנה סלם מצב ארצה׳ (בראשית כח, יב). דא שכינתא תתאה, (דף עה ע״ב) וראשו מגיע השמימה דא שכינתא עלאה, ° והנה מלאכי אלהי״ם דא מ', עולים בל' ויורדים בנ', דאתמר בה ׳איך ° נפלת ° משמים הלל בן שחר׳ (ישעיה יד, יב), אתמר ביה ויורדים בו. ° אבל בס', בה סלקין, בגין דאיהי סיני, איהי ס״לם לסלקא בל', ° ע בה מסתכל וביה מצפה, ורזא דמלה וכל עין לך תצפה, ° פ, בה כל לשון לך תשבח, בזמנא דסליק לאתריה, וכי כען לא משבחין ליה כל לשון, לא, עד דיתקיים קרא ׳והיה יהו״ה למלך׳ (זכריה יד, ט), ° למלך ודאי באת ל', ובההוא זמנא יתקיים כל פה וכל לשון יתנו הדר למלכותך. צ בההוא זמנא אתמר בה ׳צדקה תרומם גוי׳ (משלי יד, לד), ולית צדקה אלא צלותא הא אוקמוהו, ואיהי אימא עלאה דנחתא לגבי צדק ואתעבידת צדקה, ואתכליל י״ה בתרויהו בצדיק וצדקה, ° ק בההוא זמנא יסלקון ליה קלין דצלותין קלין דאורייתא, ובההוא זמנא יהא הקול קול יעקב. ° ר ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן (ישעיה מא, כז). ° ש בה ׳שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יהו'ה ורפאתיו׳ (שם נז, יט), לרחוק שנתקרב, דקרוב קרוב (נ״א דרחוק רחוק) הוה. ° ת בה (איכה ד, כב) תם עונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך:
התרגום: ח יש לה שלשה גגות, והם ו' ו' ו' הכלולים בח"י עולמים, ח' היא הפותרת חלומות טובים בט', והא קבעו: חלום טוב מצד אות ט' שמקפת אותה, כמו שקבעו 'חלום טוב חזית', ודאי משם בא, משום שאות ט' היא ספירה תשיעית מלמעלה למטה, ח' ספירה שמינית מצד אות א', י' ספירה עשירית, עשירית האיפה, כשיורדת ח' אליה נעשית ח"י, ואות י' כשעולה בכ' נקראת כתר עליון, ועליו נאמר 'כתר יתנו לך, ה' אלהינו' - אבא ואמא, 'מלאכים המוני מעלה' - אלה נשמות שהן מלאכים מצד המלכות, 'יחד כלם קדשה לך ישלשו', 'קדשה' ודאי היא השכינה, 'לך ישלשו' - הם שלשת האבות שהם ' ׳קדוש קדוש קדוש ה' צבאות׳ ', מהו 'צבאות'? אלה שני נביאי אמת. ' ׳מלא כל הארץ׳ ' - זה צדיק, 'כבודו' - זו השכינה שהיא קדשה, שעליה נאמר 'אין קדשה פחות מעשרה', וזה כ' כתר. ל - ' ׳ויחלם והנה סלם מצב ארצה׳ ', זו השכינה התחתונה, 'וראשו מגיע השמימה' - זו השכינה העליונה, 'והנה מלאכי אלהים' - זה מ', 'עלים' בל', 'וירדים' בנ', שנאמר בה ׳איך נפלת משמים הילל בן שחר׳ (ישעיה יד, יב), נאמר בו 'וירדים בו'. אבל בס' בה עולים, משום שהיא סיני, היא ס"לם לעלות בל', ע בה מסתכל ובו מצפה, וסוד הדבר 'וכל עין לך תצפה', פ בה כל לשון לך תשבח, בעת שתעלה למקומה. וכי עכשו אין כל לשון משבחת אותו? לא, עד שיתקים המקרא ׳והיה ה' למלך׳ (זכריה יד, ט), 'למלך' ודאי באות ל', ובאותה עת יתקים 'כל פה וכל לשון יתנו הדר למלכותך'. צ באותה עת נאמר בה ׳צדקה תרומם גוי׳ (משלי יד, לד), ואין 'צדקה' אלא תפלה, הא קבעו, והיא אמא עלאה היורדת אל צדק ונעשית צדקה, ונכלל י"ה בשניהם - בצדיק וצדקה, ק באותה עת יעלו לו קולות תפלות, קולות תורה, ובאותה עת יהיה הקול קול יעקב. ר ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן (ישעיה מא, כז). ש בה ' ׳שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו׳ ', 'לרחוק' שנתקרב, שקרוב קרוב היה (נוסח אחר: שרחוק רחוק היה). ת בה תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך (איכה ד, כב).
מן המפרשים
אור יקר: איך נפלת משמים הילל בן שחר, והענין כי עם היות שפסוק זה נאמר בנבוכדנאצר, עם כל זה ירמזו בסודו למעלה, כי הילל היינו היסוד בן שחר ודאי התפשטות הימין, והיינו כשהם ארבעה הם עליה, אמנם כשהם נ׳ חמשה מורה שנתפשטו הארבעה עוד חמשי,…
ביאור הגר"א: ואינון וו"ו. רוצה לומר חג"ת שהן ג' ווין כנ"ל, ג' ווין דויסע ויבא ויט: