ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 2: הקדמה אחרת לתקוני הזהר - פתח אליהו בעשר ספירות והתעוררות רעיא מהימנא › פיסקה 1 (יג ע"א)

הסכמת החבור למעלה - ופתח אליהו בעשר ספירות וכנויי אבריהן

תיקוני זוהר · הקדמה אחרת לתקוני הזהר - פתח אליהו בעשר ספירות והתעוררות רעיא מהימנא · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף יג ע"א

לשון הזוהר

[יג.] (דף יג ע״א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי״ם וְגוֹמֵר, כְּתִיב (דניאל יב, ג) הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹמֵר, אִלֵּין אִינוּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי ° וַחֲבֵרָיו, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְרַבִּי אַבָּא, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי יִצְחָק, וּשְׁאָר חַבְרַיָּא, דְאִזְדַּהֲרוּ זְהִירוּ לְעִילָא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, ° מַאי כְּזֹהַר, אֶלָּא כַּד עָבְדוּ הַאי חִבּוּרָא, אִסְתַּכְּמוּ עֲלֵיהּ לְעִילָא, וְקָרְאוּ לֵיהּ סֵפֶר הַזֹּהַר, ° וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים בֵּיהּ ° יְהוֹן נְפִישִׁין ׳כַּכֹּכָבִים ° לְעוֹלָם וָעֶד׳, דְּלָא אִתְחֲשִׁיךְ נְהוֹרָא דִלְהוֹן ° לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְחַבַּר הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאֵלִיָּהוּ לְאַסְכָּמָא עִמְּהוֹן בֵּיהּ, וּלְכָל ° מָארֵי מְתִיבְתָּא דִלְעִילָא וְתַתָּא, וְכָל חֲיָילִין דְּמַלְאָכִין עִלָּאִין, וְנִשְׁמָתִין עִלָּאִין, לְמֶהֱוִי עִמְּהוֹן בְּאַסְכָּמוּתָא וּרְעוּתָא כַּחֲדָא. פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, ° רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא ° חָד וְלָא בְחֻשְׁבָּן, אַנְתְּ הוּא ° עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל, אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת ° עֲשַׂר תִּקּוּנִין, וְקָרִינָן לוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן ° עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין, ° וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין, ° וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא, וְאַנְתְּ הוּא ° דְקָשִׁיר לוֹן, ° וּמְיַחֵד לוֹן, וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו, כָּל מָאן דְּאַפְרֵישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֲשַׂר, אִתְחַשֵּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרֵישׁ בָּךְ. וְאִלֵּין עֲשַׂר סְפִירָן אִינּוּן אָזְלִין ° כְּסִדְרָן, חַד אֲרִיךְ, וְחַד קְצִר, וְחַד בֵּינוּנִי, ° וְאַנְתְּ הוּא דְאַנְהִיג לוֹן, וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ, לָא לְעִילָא ° וְלָא לְתַתָּא ° וְלָא מִכָּל סִטְרָא, לְבוּשִׁין תְּקִינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא, חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ. חָכְמָה מוֹחָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, ° וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב (דברים כט, כח) הַנִּסְתָּרוֹת ° לַיהו״ה אלהינ״ו, כֶּתֶר עֶלְיוֹן ° אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה מו, י) מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, ° וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְּפִלֵּי, מִלְּגָו אִיהוּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת, אִיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי, כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא, וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ.

תרגום

׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹמֵר׳. כָּתוּב הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ (דניאל יב, ג) וְגוֹמֵר, אֵלּוּ הֵם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְרַבִּי אַבָּא, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי חִיָּיא, וְרַבִּי יִצְחָק, וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים, שֶׁנִּזְהֲרוּ זְהִירוּת לְמַעְלָה כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. מַהוּ כְּזֹהַר? אֶלָּא כְּשֶׁעָשׂוּ אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה, הִסְכִּימוּ עָלָיו לְמַעְלָה, וְקָרְאוּ לוֹ סֵפֶר הַזֹּהַר, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים בּוֹ יִהְיוּ רַבִּים ׳כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳, שֶׁלֹּא יֶחְשַׁךְ אוֹרָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּתְחַבֵּר הַחִבּוּר הַזֶּה, נִתְּנָה רְשׁוּת לְאֵלִיָּהוּ לְהַסְכִּים עִמָּהֶם בּוֹ, וּלְכָל בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכָל צִבְאוֹת הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים, וְהַנְּשָׁמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, לִהְיוֹת עִמָּהֶם בְּהַסְכָּמָה וּבְרָצוֹן כְּאֶחָד. פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאַתָּה הוּא אֶחָד וְלֹא בְּמִנְיָן, אַתָּה הוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים, נִסְתָּר עַל כָּל הַנִּסְתָּרִים, אֵין מַחֲשָׁבָה תּוֹפֶסֶת בְּךָ כְּלָל. אַתָּה הוּא שֶׁהוֹצֵאתָ עֲשָׂרָה תִּקּוּנִים, וְקוֹרְאִים לָהֶם עֶשֶׂר סְפִירוֹת, לְהַנְהִיג בָּהֶם עוֹלָמוֹת נִסְתָּרִים שֶׁאֵינָם מִתְגַּלִּים, וְעוֹלָמוֹת מִתְגַּלִּים, וּבָהֶם אַתָּה מִתְכַּסֶּה מִבְּנֵי אָדָם. וְאַתָּה הוּא שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָם וּמְיַחֵד אוֹתָם, וּמִשּׁוּם שֶׁאַתָּה מִבִּפְנִים, כָּל מִי שֶׁמַּפְרִיד אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ מֵאֵלֶּה הָעֲשָׂרָה, נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הִפְרִיד בְּךָ. וְאֵלֶּה עֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת הוֹלְכוֹת כְּסִדְרָן, אַחַת אֲרֻכָּה, וְאַחַת קְצָרָה, וְאַחַת בֵּינוֹנִית, וְאַתָּה הוּא הַמַּנְהִיג אוֹתָן, וְאֵין מִי שֶׁמַּנְהִיג אוֹתְךָ, לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה וְלֹא מִכָּל צַד. לְבוּשִׁים תִּקַּנְתָּ לָהֶן, שֶׁמֵּהֶם פּוֹרְחוֹת נְשָׁמוֹת לִבְנֵי אָדָם, וְכַמָּה גוּפִים תִּקַּנְתָּ לָהֶן, שֶׁנִּקְרָאִים גּוּף בְּיַחַס לַלְּבוּשִׁים הַמְכַסִּים עֲלֵיהֶם, וְנִקְרָאִים בְּתִקּוּן זֶה: חֶסֶד - זְרוֹעַ יָמִין, גְּבוּרָה - זְרוֹעַ שְׂמֹאל, תִּפְאֶרֶת - הַגּוּף, נֶצַח וְהוֹד - שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם, וִיסוֹד - סִיּוּם הַגּוּף, אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת - הַפֶּה, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קוֹרְאִים לָהּ. חָכְמָה - מוֹחָא, הִיא מַחֲשָׁבָה מִבִּפְנִים. בִּינָה - הַלֵּב, וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם כָּתוּב הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ (דברים כט, כח). כֶּתֶר עֶלְיוֹן הוּא כֶּתֶר מַלְכוּת, וְעָלָיו נֶאֱמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י), וְהוּא קַרְקַפְתָּא דִּתְפִלִּין. מִבִּפְנִים הוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, שֶׁהוּא אֹרַח אֲצִילוּת, הוּא הַשְׁקָיַת הָאִילָן בִּזְרוֹעוֹתָיו וְעַנְפָיו, כְּמַיִם הַמַּשְׁקִים אֶת הָאִילָן, וְהוּא גָּדֵל בְּאוֹתָהּ הַשְׁקָיָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [יג.] (דף יג ע״א) בראשית ברא אלהי״ם וגומר, כתיב (דניאל יב, ג) המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלין אינון רבי שמעון בן יוחאי ° וחבריו, רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חייא, ורבי יצחק, ושאר חבריא, דאזדהרו זהירו לעילא כזהר הרקיע, ° מאי כזהר, אלא כד עבדו האי חבורא, אסתכמו עליה לעילא, וקראו ליה ספר הזהר, ° ומצדיקי הרבים ביה ° יהון נפישין ׳כככבים ° לעולם ועד׳, דלא אתחשיך נהורא דלהון ° לעלם ולעלמי עלמין, בההוא זמנא דאתחבר האי חבורא, רשותא אתיהיב לאליהו לאסכמא עמהון ביה, ולכל ° מארי מתיבתא דלעילא ותתא, וכל חיילין דמלאכין עלאין, ונשמתין עלאין, למהוי עמהון באסכמותא ורעותא כחדא. פתח אליהו ואמר, ° רבון עלמין דאנת הוא ° חד ולא בחשבן, אנת הוא ° עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת ° עשר תקונין, וקרינן לון עשר ספירן, לאנהגא בהון ° עלמין סתימין דלא אתגליין, ° ועלמין דאתגליין, ° ובהון אתכסיאת מבני נשא, ואנת הוא ° דקשיר לון, ° ומיחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר, אתחשיב ליה כאלו אפריש בך. ואלין עשר ספירן אינון אזלין ° כסדרן, חד אריך, וחד קצר, וחד בינוני, ° ואנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך, לא לעילא ° ולא לתתא ° ולא מכל סטרא, לבושין תקינת לון, דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא, וכמה גופין תקינת לון, דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון, ואתקריאו בתקונא דא, חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, תפארת גופא, נצח והוד תרין שוקין, ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן ליה. חכמה מוחא איהו מחשבה מלגו, בינה לבא ובה הלב מבין, ° ועל אלין תרין כתיב (דברים כט, כח) הנסתרות ° ליהו״ה אלהינ״ו, כתר עליון ° איהו כתר מלכות, ועליה אתמר (ישעיה מו, י) מגיד מראשית אחרית, ° ואיהו קרקפתא דתפלי, מלגו איהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דאיהו ארח אצילות, איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי, כמיא דאשקי לאילנא, ואתרבי בההוא שקיו.

התרגום: ׳בראשית ברא אלהים וגומר׳. כתוב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע (דניאל יב, ג) וגומר, אלו הם רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חייא, ורבי יצחק, ושאר החברים, שנזהרו זהירות למעלה כזהר הרקיע. מהו כזהר? אלא כשעשו את החבור הזה, הסכימו עליו למעלה, וקראו לו ספר הזהר, ומצדיקי הרבים בו יהיו רבים ׳ככוכבים לעולם ועד׳, שלא יחשך אורם לעולם ולעולמי עולמים. באותה שעה שנתחבר החבור הזה, נתנה רשות לאליהו להסכים עמהם בו, ולכל בעלי הישיבה שלמעלה ולמטה, וכל צבאות המלאכים העליונים, והנשמות העליונות, להיות עמהם בהסכמה וברצון כאחד. פתח אליהו ואמר, רבונו של עולם, שאתה הוא אחד ולא במנין, אתה הוא עליון על כל העליונים, נסתר על כל הנסתרים, אין מחשבה תופסת בך כלל. אתה הוא שהוצאת עשרה תקונים, וקוראים להם עשר ספירות, להנהיג בהם עולמות נסתרים שאינם מתגלים, ועולמות מתגלים, ובהם אתה מתכסה מבני אדם. ואתה הוא שקושר אותם ומיחד אותם, ומשום שאתה מבפנים, כל מי שמפריד אחד מחברו מאלה העשרה, נחשב לו כאלו הפריד בך. ואלה עשר הספירות הולכות כסדרן, אחת ארכה, ואחת קצרה, ואחת בינונית, ואתה הוא המנהיג אותן, ואין מי שמנהיג אותך, לא למעלה ולא למטה ולא מכל צד. לבושים תקנת להן, שמהם פורחות נשמות לבני אדם, וכמה גופים תקנת להן, שנקראים גוף ביחס ללבושים המכסים עליהם, ונקראים בתקון זה: חסד - זרוע ימין, גבורה - זרוע שמאל, תפארת - הגוף, נצח והוד - שתי השוקים, ויסוד - סיום הגוף, אות ברית קדש, מלכות - הפה, תורה שבעל פה קוראים לה. חכמה - מוחא, היא מחשבה מבפנים. בינה - הלב, ובה הלב מבין. ועל אלה השנים כתוב הנסתרת לה' אלהינו (דברים כט, כח). כתר עליון הוא כתר מלכות, ועליו נאמר מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו, י), והוא קרקפתא דתפלין. מבפנים הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא ארח אצילות, הוא השקית האילן בזרועותיו וענפיו, כמים המשקים את האילן, והוא גדל באותה השקיה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: הקדמה אחרת לתקוני הזוהר. וחבריו ר' אלעזר כו'. חסר כאן ר' יהודה:

אור יקר: ובה הלב מבין, שלא יעלה בדעתך לפרשה ממש על עצם החכמה, מפני שסוד ל׳׳ב היינו ל״ב מבין .דהיינו ששת ימים חול הם דמטטרו״ן שעליהם נאמר ששת ימים תעבוד בסוד עבד, אם כן ששת ימים דמשכן שהם שש משזר דאמרינן היינו סוד ששת ימי חול דמטטרו״ן…

לכל המפרשים על פיסקה זו