ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 87 (עה ע"א)

כניסת האותיות למפרע ב"א תשר"י - ושתוף אב"י תש"ר בבריאת העולם

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 87 · דף עה ע"א

לשון הזוהר

[עה.] ° עִנְיָן אַחֵר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, אִלֵין אִינוּן אַתְוָון, דַּהֲוָה לוֹן שֵׂכֶל לְאַעָלָא קֳדָם מַלְכָּא, כָּל חַד עַל תִּקּוּנוֹי, מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה עָאלוּ כֻּלְּהוּ לְמַפְרֵעַ, בְּגִין דְּאִיהִי דְרוֹעָא שְׂמָאלָא תִּשְׁרִ״י, וְדָא אִיהוּ בְּרֵאשִׁי״ת ° בָּ״א תִּשְׁרִ״י, בְּגִין דִּבְמִדַּת הַדִּין אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּבְגִין דָּא עָאלוּ לְמַפְרֵעַ, ° וְהָא אוּקְמוּהוּ דְּבִימִינָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּבֵיהּ עָאלוּ אַתְוָון כְּסִדְרָן, וְרָזָא דְמִלָּה אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג), (דף עה ע״א) וּבְגִין דָּא כַּד עָאלוּ אַתְוָון לְמַפְרֵעַ, וּמִנַּיְיהוּ כְּסִדְרָן, ° לָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי בְּהוֹן עָלְמָא, עַד דְּשִׁתֵּף לוֹן בִּימִינָא וּשְׂמָאלָא וּבָרָא בְּהוֹן עָלְמָא. ° נָטַל א״ב מִכְּסִדְרָן, ° וְנָטַל תּשׁ״ר מִלְּמַפְרֵעַ, ° וְשִׁתֵּף בְּהוֹן אָת י' מִן שְׁמֵיהּ, וּבָרָא בְּהוֹן עָלְמָא, בְּגִין דְּיִתְקַיַּים בִּנְיָינָא, וְאִינוּן אב״י תש״ר, ° אב״י אֲ״שֶׁר בְּ"יָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָ״י, ° ת' תּוֹרַת יהו״ה תְּמִימָה, ° ש' שַׁבָּת, ° ר' רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ', וּבְכֻלְּהוּ לָא בָעָא לְמִתְחַל ° אֶלָּא בְּאָת בּ', בְּגִין דְּאִיהוּ ° בִּנְיַן אָב, ° בִּנְיָינָא דְעָלְמָא, וּבָהּ שָׁארֵי לְמִתְחַל, בְּגִין דְּבָהּ עָתִיד לְמִבְנֵי יְרוּשָׁלַם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַם יהו''ה׳ (תהלים קמז, ב), ° דְאִם ׳יהו״ה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ (שם קכז, א), וּבִנְיָינָא דְאוֹרַיְיתָא וּדְעָלְמָא בְּאָת ב' עֲתִידָה לְמִבְנֵי, וַעֲלָהּ קַיְימָא עָלְמָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִתְבְּנִיאַת כְּאִלּוּ בְהַהוּא זִמְנָא יִתְבְּרֵי עָלְמָא וְיִתְבְּנֵי, ° וְדָא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי״ם, אֲבָל כַּד חָרַב בַּיִת רִאשׁוֹן כְּאִלּוּ הֲוָה עָלְמָא תֹהוּ וָבֹהוּ, וְדָא אִיהוּ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ מִיָּד דְּאִתְבְּנִיאַת וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי״ם יְהִי אוֹר, בְּגִין דְּכָל אַתְוָון נְהִירִין בָּהּ, ° וְאַף עַל גַּב דְּאוֹר הוּא א, ° אוֹר דִּילֵיהּ דְּנַהֲרָא בָהּ ב בְּחָמֵשׁ נְהוֹרִין דְּאִינוּן ה' עִלָּאָה דִשְׁמָא קַדִּישָׁא.

תרגום

עִנְיָן אַחֵר, 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ' - אֵלֶּה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהָיָה לָהֶן שֵׂכֶל לְהִכָּנֵס לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כָּל אַחַת עַל תִּקּוּנֶיהָ. מִצַּד הַגְּבוּרָה נִכְנְסוּ כֻּלָּן לְמַפְרֵעַ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא זְרוֹעַ שְׂמֹאל - תִּשְׁרִ"י, וְזֶהוּ 'בְּרֵאשִׁי"ת' - 'בָּ"א תִּשְׁרִ"י', מִשּׁוּם שֶׁבְּמִדַּת הַדִּין נִבְרָא הָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִכְנְסוּ לְמַפְרֵעַ. וְהָא קָבְעוּ שֶׁבְּיָמִין נִבְרָא הָעוֹלָם, וּבוֹ נִכְנְסוּ הָאוֹתִיּוֹת כְּסִדְרָן, וְסוֹד הַדָּבָר אָמַרְתִּי ׳עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה׳ (תהלים פט, ג). וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ הָאוֹתִיּוֹת לְמַפְרֵעַ, וּמֵהֶן כְּסִדְרָן, לֹא רָצָה הקב"ה לִבְרֹא בָּהֶן אֶת הָעוֹלָם, עַד שֶׁשִּׁתֵּף אוֹתָן בְּיָמִין וּשְׂמֹאל וּבָרָא בָּהֶן אֶת הָעוֹלָם. נָטַל א"ב כְּסִדְרָן, וְנָטַל תשׁ"ר לְמַפְרֵעַ, וְשִׁתֵּף בָּהֶן אֶת אוֹת י' מִשְּׁמוֹ, וּבָרָא בָּהֶן אֶת הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַבִּנְיָן, וְהֵן אב"י תש"ר: אב"י - ' ׳אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי׳ ', ת' - 'תּוֹרַת ה' תְּמִימָה', ש' - 'שַׁבָּת', ר' - ' ׳רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה׳ ''. וּבְכֻלָּן לֹא רָצָה לְהַתְחִיל אֶלָּא בְּאוֹת ב', מִשּׁוּם שֶׁהִיא 'בִּנְיַן אָב' - בִּנְיַן הָעוֹלָם, וּבָהּ הֵחֵל לְהַתְחִיל, מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ עָתִיד לִבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה׳ (תהלים קמז, ב) ', שֶׁאִם ' ׳ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ ', וּבִנְיַן הַתּוֹרָה וְהָעוֹלָם בְּאוֹת ב' עֲתִידָה לְהִבָּנוֹת, וְעָלֶיהָ עוֹמֵד הָעוֹלָם, וּבְאוֹתָהּ עֵת שֶׁתִּבָּנֶה כְּאִלּוּ בְּאוֹתָהּ עֵת יִבָּרֵא הָעוֹלָם וְיִבָּנֶה, וְזֶהוּ 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים'. אֲבָל כְּשֶׁחָרַב בַּיִת רִאשׁוֹן, כְּאִלּוּ הָיָה הָעוֹלָם תֹּהוּ וָבֹהוּ, וְזֶהוּ ' ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳ ', מִיָּד שֶׁתִּבָּנֶה - ' ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר׳ ', מִשּׁוּם שֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת בָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁ'אוֹר' הוּא א, אוֹרוֹ הַמֵּאִיר בָּהּ - ב, בַּחֲמִשָּׁה אוֹרוֹת שֶׁהֵם ה' הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [עה.] ° ענין אחר והמשכילים יזהירו, אלין אינון אתוון, דהוה לון שכל לאעלא קדם מלכא, כל חד על תקונוי, מסטרא דגבורה עאלו כלהו למפרע, בגין דאיהי דרועא שמאלא תשר״י, ודא איהו בראשי״ת ° ב״א תשר״י, בגין דבמדת הדין אתברי עלמא, ובגין דא עאלו למפרע, ° והא אוקמוהו דבימינא אתברי עלמא, וביה עאלו אתוון כסדרן, ורזא דמלה אמרתי עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), (דף עה ע״א) ובגין דא כד עאלו אתוון למפרע, ומנייהו כסדרן, ° לא בעא קודשא בריך הוא למברי בהון עלמא, עד דשתף לון בימינא ושמאלא וברא בהון עלמא. ° נטל א״ב מכסדרן, ° ונטל תש״ר מלמפרע, ° ושתף בהון את י' מן שמיה, וברא בהון עלמא, בגין דיתקיים בניינא, ואינון אב״י תש״ר, ° אב״י א״שר ב"ידו נפש כל ח״י, ° ת' תורת יהו״ה תמימה, ° ש' שבת, ° ר' ראשית חכמה יראת יי', ובכלהו לא בעא למתחל ° אלא באת ב', בגין דאיהו ° בנין אב, ° בניינא דעלמא, ובה שארי למתחל, בגין דבה עתיד למבני ירושלם, כמה דאת אמר ׳בונה ירושלם יהו'ה׳ (תהלים קמז, ב), ° דאם ׳יהו״ה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳ (שם קכז, א), ובניינא דאורייתא ודעלמא באת ב' עתידה למבני, ועלה קיימא עלמא, ובההוא זמנא דאתבניאת כאלו בההוא זמנא יתברי עלמא ויתבני, ° ודא בראשית ברא אלהי״ם, אבל כד חרב בית ראשון כאלו הוה עלמא תהו ובהו, ודא איהו והארץ היתה תהו מיד דאתבניאת ויאמר אלהי״ם יהי אור, בגין דכל אתוון נהירין בה, ° ואף על גב דאור הוא א, ° אור דיליה דנהרא בה ב בחמש נהורין דאינון ה' עלאה דשמא קדישא.

התרגום: ענין אחר, 'והמשכילים יזהרו' - אלה האותיות שהיה להן שכל להכנס לפני המלך, כל אחת על תקוניה. מצד הגבורה נכנסו כלן למפרע, משום שהיא זרוע שמאל - תשר"י, וזהו 'בראשי"ת' - 'ב"א תשר"י', משום שבמדת הדין נברא העולם, ומשום כך נכנסו למפרע. והא קבעו שבימין נברא העולם, ובו נכנסו האותיות כסדרן, וסוד הדבר אמרתי ׳עולם חסד יבנה׳ (תהלים פט, ג). ומשום כך, כשנכנסו האותיות למפרע, ומהן כסדרן, לא רצה הקב"ה לברא בהן את העולם, עד ששתף אותן בימין ושמאל וברא בהן את העולם. נטל א"ב כסדרן, ונטל תש"ר למפרע, ושתף בהן את אות י' משמו, וברא בהן את העולם, כדי שיתקים הבנין, והן אב"י תש"ר: אב"י - ' ׳אשר בידו נפש כל חי׳ ', ת' - 'תורת ה' תמימה', ש' - 'שבת', ר' - ' ׳ראשית חכמה יראת ה׳ '. ובכלן לא רצה להתחיל אלא באות ב', משום שהיא 'בנין אב' - בנין העולם, ובה החל להתחיל, משום שבה עתיד לבנות ירושלים, כמו שנאמר ׳בונה ירושלים ה׳ (תהלים קמז, ב) ', שאם ' ׳ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳ ', ובנין התורה והעולם באות ב' עתידה להבנות, ועליה עומד העולם, ובאותה עת שתבנה כאלו באותה עת יברא העולם ויבנה, וזהו 'בראשית ברא אלהים'. אבל כשחרב בית ראשון, כאלו היה העולם תהו ובהו, וזהו ' ׳והארץ היתה תהו׳ ', מיד שתבנה - ' ׳ויאמר אלהים יהי אור׳ ', משום שכל האותיות מאירות בה, ואף על פי ש'אור' הוא א, אורו המאיר בה - ב, בחמשה אורות שהם ה' העליונה של השם הקדוש.

מן המפרשים

אור יקר: אלין אינון אתוון וכו׳. פירוש המשכילים הם האותיות המאירות, והענין כי סוד אותיות התורה הוא סוד התפשטות ענפי הבינה למטה בשבע ספירות מרובעות, בסוד ארבע יסודות רוחניות שהם חסד גבורה ת״ת מלכות, והנה הנהגה זו מתפשטת מבינה, וכאשר עלה…

ביאור הגר"א: ע"א והמשכילים כו'. רוצה לומר מטעם אחר נקראו האותיות והמשכילים:

לכל המפרשים על פיסקה זו