חמה ולבנה בציור אות א' - ותקיעה ׳בחדש׳ שמתכסה בו הלבנה
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 85 · דף עד ע"ב
לשון הזוהר
וְצִיּוּרָא דִילֵיהּ כְּגַוְונָא דָא א דָּא אִיהִי דִיּוֹקְנָא דְקָמֵץ [ ציור ] דְּאִיהוּ נִיצוֹץ וְרָקִיעַ, נִיצוֹץ אִיהוּ כֹּכָב, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳דָּרַךְ כֹּכָב מִיַּעֲקֹב׳ (במדבר כד, יז), רָקִיעַ ° ׳וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל׳, נִיצוֹץ אִיהוּ כֹּכָב ° חַמָּה דְנַהֲרָא בִּרְקִיעָא, עֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, לְתַתָּא אִתְפַּלַּג א כְּגַוְונָא דָא א סִיהֲרָא דִתְּחוֹת רָקִיעַ ° וְתַרְוַיְיהוּ בְּצִיּוּרָא דָא () כַּד יֵיתֵי סמא״ל לְאִסְתַּכָּלָא בָהּ לְתַתָּא אִסְתַּכְּלַת לְעִילָא, וְאִתְכְּסִיאַת אַנְפָּהָא מִנֵּיהּ, וְהָדְרַת אַנְפָּהָא מִנֵּיהּ לְתַתָּא, וְאִיהִי אִתְרַחֲקָא מִנֵּיהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא, ° ׳תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׳ (תהלים פא, טז), ° בְּאָן יַרְחָא, בְּיַרְחָא דְאִתְכַּסְיָא בֵיהּ סִיהֲרָא, וּמָאן הוּא דִמְכַסֵּי עֲלָהּ יהו״ה, דְּכֵן סְלִיק א בְּחֻשְׁבָּן, י' לְעִילָא י' לְתַתָּא ו' בְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהוּ נָטִיר לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי יהו״ה ° הוּא שְׁמִי׳ (ישעיה מב, י) וכו'. ב הֵיכָלָא לִנְקוּדָה, גַּג דִּילָהּ אִיהוּ רָקִיעַ, ° וְאִיהוּ פַּתַח ° עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קד, ב) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, ° וְאִיהוּ ו' דִּמְכַסֵּי עַל נְקוּדָה עִלָּאָה וְתַתָּאָה וְאֶמְצָעִיתָא, כְּגַוְונָא דָא ב. ° צ ° תְּרֵין נִצּוֹצוֹת דְּאָת צ אִינוּן צֵרִ״י, תְּרֵי רֵאשִׁין דְּצ ° אִינוּן תְּרֵין דְּע'. ש אִית לָהּ תְּלַת רֵאשִׁין, וְאִנּוּן סֶגוֹ״ל, ° וְאִנּוּן תְּלַת נְקוּדִין שֻׁרֵ״ק.
תרגום
וְצִיּוּרוֹ כְּגַוְנָא זוֹ א, זוֹ דְּמוּת הַקָּמֵץ [ ציור ] שֶׁהוּא נִיצוֹץ וְרָקִיעַ. נִיצוֹץ הוּא כּוֹכָב, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב׳ (במדבר כד, יז), רָקִיעַ ' ׳וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל׳ ', הַנִּיצוֹץ הוּא כּוֹכָב הַחַמָּה הַמֵּאִיר בָּרָקִיעַ, עֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ, לְמַטָּה מִתְפַּלֵּג א כְּגַוְנָא זוֹ א - הַלְּבָנָה שֶׁתַּחַת הָרָקִיעַ. וּשְׁנֵיהֶם בְּצִיּוּר זֶה: כְּשֶׁיָּבוֹא סמא"ל לְהַבִּיט בָּהּ לְמַטָּה, מַבִּיטָה הִיא לְמַעְלָה, וּפָנֶיהָ נִכְסוֹת מִמֶּנּוּ, וּפָנֶיהָ שָׁבוֹת מִמֶּנּוּ לְמַטָּה, וְהִיא מִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ. בְּאוֹתָהּ עֵת, ' ׳תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׳ ', בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ? בַּחֹדֶשׁ שֶׁמִּתְכַּסָּה בּוֹ הַלְּבָנָה. וּמִי הוּא שֶׁמְּכַסֶּה עָלֶיהָ? יהו״ה, שֶׁכֵּן עוֹלֶה א בְּחֶשְׁבּוֹן: י' לְמַעְלָה, י' לְמַטָּה, ו' בָּאֶמְצַע, וְהוּא שׁוֹמְרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי׳ (ישעיה מב, י) וְכוּ'. ב - הֵיכָל לַנְּקֻדָּה, גַּגָּהּ הוּא רָקִיעַ, וְהוּא פַּתַח, עָלָיו נֶאֱמַר נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב), וְהוּא ו' הַמְכַסֶּה עַל הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה וְהָאֶמְצָעִית, כְּגַוְנָא זוֹ ב. צ - שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁל אוֹת צ הֵם צֵירִי, שְׁנֵי רָאשֵׁי הַצ הֵם שְׁנֵי הָע'. ש יֵשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וְהֵם סֶגוֹל, וְהֵם שְׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת שׁוּרֶק.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וציורא דיליה כגוונא דא א דא איהי דיוקנא דקמץ [ ציור ] דאיהו ניצוץ ורקיע, ניצוץ איהו ככב, ועליה אתמר ׳דרך ככב מיעקב׳ (במדבר כד, יז), רקיע ° ׳וקם שבט מישראל׳, ניצוץ איהו ככב ° חמה דנהרא ברקיעא, עטרה על רישיה, לתתא אתפלג א כגוונא דא א סיהרא דתחות רקיע ° ותרוייהו בציורא דא () כד ייתי סמא״ל לאסתכלא בה לתתא אסתכלת לעילא, ואתכסיאת אנפהא מניה, והדרת אנפהא מניה לתתא, ואיהי אתרחקא מניה. בההוא זמנא, ° ׳תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו׳ (תהלים פא, טז), ° באן ירחא, בירחא דאתכסיא ביה סיהרא, ומאן הוא דמכסי עלה יהו״ה, דכן סליק א בחשבן, י' לעילא י' לתתא ו' באמצעיתא, ואיהו נטיר לה, הדא הוא דכתיב ׳אני יהו״ה ° הוא שמי׳ (ישעיה מב, י) וכו'. ב היכלא לנקודה, גג דילה איהו רקיע, ° ואיהו פתח ° עליה אתמר (תהלים קד, ב) נוטה שמים כיריעה, ° ואיהו ו' דמכסי על נקודה עלאה ותתאה ואמצעיתא, כגוונא דא ב. ° צ ° תרין נצוצות דאת צ אינון צר״י, תרי ראשין דצ ° אינון תרין דע'. ש אית לה תלת ראשין, ואנון סגו״ל, ° ואנון תלת נקודין שר״ק.
התרגום: וציורו כגונא זו א, זו דמות הקמץ [ ציור ] שהוא ניצוץ ורקיע. ניצוץ הוא כוכב, ועליו נאמר ׳דרך כוכב מיעקב׳ (במדבר כד, יז), רקיע ' ׳וקם שבט מישראל׳ ', הניצוץ הוא כוכב החמה המאיר ברקיע, עטרה על ראשו, למטה מתפלג א כגונא זו א - הלבנה שתחת הרקיע. ושניהם בציור זה: כשיבוא סמא"ל להביט בה למטה, מביטה היא למעלה, ופניה נכסות ממנו, ופניה שבות ממנו למטה, והיא מתרחקת ממנו. באותה עת, ' ׳תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו׳ ', באיזה חדש? בחדש שמתכסה בו הלבנה. ומי הוא שמכסה עליה? יהו״ה, שכן עולה א בחשבון: י' למעלה, י' למטה, ו' באמצע, והוא שומרה, הדא הוא דכתיב ׳אני ה' הוא שמי׳ (ישעיה מב, י) וכו'. ב - היכל לנקדה, גגה הוא רקיע, והוא פתח, עליו נאמר נוטה שמים כיריעה (תהלים קד, ב), והוא ו' המכסה על הנקדה העליונה והתחתונה והאמצעית, כגונא זו ב. צ - שני ניצוצות של אות צ הם צירי, שני ראשי הצ הם שני הע'. ש יש לה שלשה ראשים, והם סגול, והם שלש נקדות שורק.
מן המפרשים
אור יקר: רקיע ואיהו פתח, דהיינו פתיחת השפע והגרתו מן החכמה שבתוך הבינה על יד הת״ת בסוד הדעת, והנה סוד יה״י או״ר י״ה אוי״ר הוא סוד נקודת החכמה בהיכליה, דהיינו סוד עוטה אור כשלמה, דהיינו חכמה עוטה אור בינה ומכסה עצמה בתוכה, ואח״כ כשהיא…
ביאור הגר"א: וקם שבט. שהוא בדוגמת רקיע מיעקב וישראל שהן ת"ת, ות"ת הוא הוי"ה שכלול באות א' כמו שמפרש והולך ובו ניצוץ ורקיע: