מכירת הבת לאמה בגלות - ובגאלה האחרונה לא תצא כצאת העבדים
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 81 · דף עד ע"א
לשון הזוהר
וְדָא הוּא דְאָמַר קְרָא ׳וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה׳ (שמות כא, יג), אִישׁ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּתּוֹ דָּא שְׁכִינְתָּא, לְאָמָה בַּת זוּגֵיהּ דְמטטרו״ן, דְּאִיהִי מיטטרו״ן בְּתוֹסֶפֶת יוּ״ד, דְּשִׁפְחָה בִישָׁא ° הִיא אָמָה דְעִרֶב רַב, וּבְגִין דְּהַהִיא שִׁפְחָה בִּישָׁא ° וּבְנָהָא לָא אִשְׁתְּמוֹדְעִין בָּהּ, ° אִיהִי מִתְכַסְּיָא בְעַבְדָּא דִילָהּ, ° כְּנִשְׁמָתָא בְּגוּפָא. וּבְגָלוּתָא קַדְמָאָה דְּלָא חָזְרַת לְמַלְכוּתָהָא בְּרַתָּא דְמַלְכָּא, וְלָא נָפְקַת מֵהַהוּא גוּפָא, לָא נָפְקַת חָפְשִׁית, ° וּבְגִינָהָא אִתְּמַר בְּהוֹן, ׳עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם׳ בְּגִין דַּהֲווֹ תְּחוֹת רְשׁוּ דְּהַהוּא עֶבֶד, ° וּבְגִין דָּא אָמַר פַּרְעֹה בְּהַאי אֲתַר ׳לֹא יָדַעְתִּי אֶת׳ יְיָ', ׳וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ׳ (שמות ה, ב), ° וּבְגִין דָּא נָפְקוּ בִּמְנוּסָה, כְּעַבְדָּא דְלֵית לֵיהּ כְּתַב חֵירוּ וּבָרַח מֵרִבּוֹנֵיהּ. אֲבָל בְּפוּרְקָנָא בַּתְרָאָה לָא נָפְקַת בְּרַתָּא, בְּהַאי עַבְדָּא כְּשִׁפְחָה, אֶלָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא אִיהוּ חֵירוּ, אִיהוּ עִמָּהּ בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה, אִיהוּ חֵירוּ דִּילָהּ, מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי בְגָלוּתָא קַדְמָאָה, דְלָא הֲוָה לָהּ וְלִבְנָהָא אוֹרַיְיתָא דְּאִיהִי ° חֵירוּ, דְאוֹרַיְיתָא וַדַּאי אִיהִי ° חֵירוּ, בְּמַלְכוּתָא דִילָהּ בִּיקָרָא דִילָהּ, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, טו) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וּבְגִין דָּא ׳לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים׳ (שמות כו, ז), וְדָא הוּא דְאָמַר ׳כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יהו״ה׳ (ישעיה נב, יב), יהו״ה וַדַּאי אִיהוּ יוֹקִים לוֹן מֵעַפְרָא, ° וְאִיהוּ נָהִיר עַל אַנְפּוֹי דְּיִשְׂרָאֵל, וּבֵיהּ אִשְׁתְּמוֹדְעִין כָּל עָלְמִין דְּאִינוּן (שם סא, ט) זֶרַע בֵּרַךְ יהו״ה.
תרגום
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ׳וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה׳ (שמות כא, יג), 'אִישׁ' - זֶה הקב"ה, 'בִּתּוֹ' - זוֹ הַשְּׁכִינָה, 'לְאָמָה' - בַּת זוּגוֹ שֶׁל מטטרו"ן, שֶׁהִיא מיטטרו"ן בְּתוֹסֶפֶת יוּ"ד, שֶׁשִּׁפְחָה רָעָה הִיא אָמַת עֵרֶב רַב, וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ שִׁפְחָה רָעָה וּבָנֶיהָ אֵינָם נוֹדָעִים בָּהּ, הִיא מִתְכַּסָּה בְּעַבְדָּהּ, כְּנִשְׁמָה בְּגוּף. וּבַגָּלוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא חָזְרָה בַּת הַמֶּלֶךְ לְמַלְכוּתָהּ, וְלֹא יָצְאָה מֵאוֹתוֹ הַגּוּף, לֹא יָצְאָה חָפְשִׁית, וְלָכֵן נֶאֱמַר בָּהֶם ' ׳עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם׳ ', מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ תַּחַת רְשׁוּת אוֹתוֹ הָעֶבֶד, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר פַּרְעֹה בְּמָקוֹם זֶה ׳לֹא יָדַעְתִּי אֶת׳ ה' ׳וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ׳ (שמות ה, ב), וּמִשּׁוּם כָּךְ יָצְאוּ בִּמְנוּסָה, כְּעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ כְּתַב חֵרוּת וּבָרַח מֵאֲדוֹנוֹ. אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה לֹא תֵּצֵא בַּת הַמֶּלֶךְ אֵצֶל עֶבֶד זֶה כְּשִׁפְחָה, אֶלָּא אֵצֶל הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה הִיא חֵרוּת, הוּא עִמָּהּ בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, הוּא חֵרוּתָהּ, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵּן בַּגָּלוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ וּלְבָנֶיהָ תוֹרָה שֶׁהִיא חֵרוּת, שֶׁהַתּוֹרָה וַדַּאי הִיא חֵרוּת בְּמַלְכוּתָהּ, בִּיקָרָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יְקָרָה הִיא׳ (משלי ג, טו) מִפְּנִינִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ ' ׳לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים׳ ', וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה׳ (ישעיה נב, יב) ', יהו״ה וַדַּאי הוּא יְקִימֵם מֵעָפָר, וְהוּא מֵאִיר עַל פְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ נוֹדָעִים כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם 'זֶרַע בֵּרַךְ ה''.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ודא הוא דאמר קרא ׳וכי ימכור איש את בתו לאמה׳ (שמות כא, יג), איש דא קודשא בריך הוא, בתו דא שכינתא, לאמה בת זוגיה דמטטרו״ן, דאיהי מיטטרו״ן בתוספת יו״ד, דשפחה בישא ° היא אמה דערב רב, ובגין דההיא שפחה בישא ° ובנהא לא אשתמודעין בה, ° איהי מתכסיא בעבדא דילה, ° כנשמתא בגופא. ובגלותא קדמאה דלא חזרת למלכותהא ברתא דמלכא, ולא נפקת מההוא גופא, לא נפקת חפשית, ° ובגינהא אתמר בהון, ׳עבדים היינו לפרעה במצרים׳ בגין דהוו תחות רשו דההוא עבד, ° ובגין דא אמר פרעה בהאי אתר ׳לא ידעתי את׳ יי', ׳וגם את ישראל לא אשלח׳ (שמות ה, ב), ° ובגין דא נפקו במנוסה, כעבדא דלית ליה כתב חירו וברח מרבוניה. אבל בפורקנא בתראה לא נפקת ברתא, בהאי עבדא כשפחה, אלא בקודשא בריך הוא, בגין דאורייתא איהו חירו, איהו עמה בגלותא בתראה, איהו חירו דילה, מה דלא הוה הכי בגלותא קדמאה, דלא הוה לה ולבנהא אורייתא דאיהי ° חירו, דאורייתא ודאי איהי ° חירו, במלכותא דילה ביקרא דילה, ° הדא הוא דכתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים, ובגין דא ׳לא תצא כצאת העבדים׳ (שמות כו, ז), ודא הוא דאמר ׳כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם יהו״ה׳ (ישעיה נב, יב), יהו״ה ודאי איהו יוקים לון מעפרא, ° ואיהו נהיר על אנפוי דישראל, וביה אשתמודעין כל עלמין דאינון (שם סא, ט) זרע ברך יהו״ה.
התרגום: וזהו שאמר הכתוב ׳וכי ימכר איש את בתו לאמה׳ (שמות כא, יג), 'איש' - זה הקב"ה, 'בתו' - זו השכינה, 'לאמה' - בת זוגו של מטטרו"ן, שהיא מיטטרו"ן בתוספת יו"ד, ששפחה רעה היא אמת ערב רב, ומשום שאותה שפחה רעה ובניה אינם נודעים בה, היא מתכסה בעבדה, כנשמה בגוף. ובגלות הראשונה שלא חזרה בת המלך למלכותה, ולא יצאה מאותו הגוף, לא יצאה חפשית, ולכן נאמר בהם ' ׳עבדים היינו לפרעה במצרים׳ ', משום שהיו תחת רשות אותו העבד, ומשום כך אמר פרעה במקום זה ׳לא ידעתי את׳ ה' ׳וגם את ישראל לא אשלח׳ (שמות ה, ב), ומשום כך יצאו במנוסה, כעבד שאין לו כתב חרות וברח מאדונו. אבל בגאלה האחרונה לא תצא בת המלך אצל עבד זה כשפחה, אלא אצל הקב"ה, משום שהתורה היא חרות, הוא עמה בגלות האחרונה, הוא חרותה, מה שלא היה כן בגלות הראשונה, שלא היתה לה ולבניה תורה שהיא חרות, שהתורה ודאי היא חרות במלכותה, ביקרה, הדא הוא דכתיב ׳יקרה היא׳ (משלי ג, טו) מפנינים, ומשום כך ' ׳לא תצא כצאת העבדים׳ ', וזהו שנאמר ׳כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם ה׳ (ישעיה נב, יב) ', יהו״ה ודאי הוא יקימם מעפר, והוא מאיר על פני ישראל, ובו נודעים כל העולמות שהם 'זרע ברך ה'.
מן המפרשים
אור יקר: אבל בפורקנא בתראה לא גאולת בבל, עם היות שיש להם תורה שגם היה שם טענה אחרת שנשאו נשים נכריות כדפי׳ בפרשת בלק שער (י), אלא דווקא לעתיד,
ביאור הגר"א: ואיהו ה' כו'. שששת ימי בראשית הוא ת"ת, שכלול מיה"ו. וה' דהששי משלמת, שאז ויכולו כו', כי המשכן ומעשה בראשית בגוונא חדא כנ"ל: