׳לא תקח האם על הבנים׳ - בעלי הקבלה העושים קן לשכינה
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 8 · דף א ע"ב
לשון הזוהר
וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים׳ (דברים כב, ו), שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח מִנַּיְהוּ, אֲבָל עַל מָארֵי קַבָּלָה אִתְּמַר (שם) ׳לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳, דְּלֵית סִכְלְתָנוּ לְאִשְׁתְּמוֹדָע בִּשְׁכִינְתָּא כְּאִלֵּין מָארֵי קַבָּלָה, וְאִלֵּין עָבְדִין לָהּ דִּירָה וּלְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּפָרְחִין עִמָּהּ, בְּכָל אֲתַר דְּאִיהִי פָּרְחַת כֻּלְּהוּ מְנַדְּדִין עִמָּהּ בִּשְׁלִיחוּתָא דִילָהּ, אֲבָל אֶפְרוֹחֵי לֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִין דְּפָרְחִין בְּהוֹן, ° דְּאִינוּן פִּקּוּדֵי דַעֲשֵׂה, כָּל שֶׁכֵּן בֵּצִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר עֲלַיְהוּ לְגַבֵּי אִימָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח (וילנא ב ע״ב) אֶת הָאֵם. עַד דְּאָמַר מִלִּין אִלֵּין הָא סָבָא אִזְדַּמַּן לֵיהּ וְאָמַר, וְהָא כְּתִיב ׳וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ׳, אָמַר לֵיהּ סָבָא כָּל אֶתִין לְרִבּוּיֵי, וּבְגִין דָּא לָא אָמַר וְהַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אֶלָּא ° וְאֶת, לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים, אֲבָל לֹא אָמַר ׳הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ׳, אָמַר לֵיהּ בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְהָכִי הוּא וַדַּאי, ׳וּבָנִים׳ אִינוּן וַדַּאי ° תְּחוֹת אִימָּא עִלָּאָה, ° חֲסִידִים גִּבּוֹרִים מָארֵי תוֹרָה חוֹזִים נְבִיאִים צַדִּיקִים, חֲסִידִים מִסִּטְרָא דְחֶסֶד דַּרְגָּא דְאַבְרָהָם, וְאוּקְמוּהָ עֲלֵיהּ אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, ° דְעָבִיד לֵיהּ קַן ° דְּאִיהוּ אַכְסַנְיָא דִילֵיהּ, ° וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי קַן דִּילֵיהּ ° בַּיִת דִּילֵיהּ הֵיכָל דִּילֵיהּ, מָלוֹן דִּילֵיהּ ° וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא אִיהִי יִחוּדֵיהּ וּבֵיתֵיהּ, ° וְלַאו מָלוֹן וְאַכְסַנְיָא, אֶלָּא כְּפוּם הַהוּא בַּר נַשׁ דְּתַקִּין לָהּ, ° וּבְגִין דָּא יָהִיב מִדַּת חֶסֶד לְאַבְרָהָם.
תרגום
וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים׳ (דברים כב, ו) - ׳שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח׳ מֵהֶם, אֲבָל עַל בַּעֲלֵי קַבָּלָה נֶאֱמַר ׳לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳, שֶׁאֵין הַשְׂכָּלָה לְהִוָּדַע בַּשְּׁכִינָה כְּאוֹתָם בַּעֲלֵי קַבָּלָה, וְאֵלֶּה עוֹשִׂים לָהּ דִּירָה וְלַהקב"ה, וּפוֹרְחִים עִמָּהּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא פּוֹרַחַת כֻּלָּם נוֹדְדִים עִמָּהּ בִּשְׁלִיחוּתָהּ. אֲבָל לָאֶפְרוֹחִים אֵין כְּנָפֵיהֶם שְׁלֵמוֹת שֶׁפּוֹרְחִים בָּהֶן, שֶׁהֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה, קַל וָחֹמֶר בֵּיצִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם כְּלַפֵּי הָאֵם ׳שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם׳. עַד שֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלֶּה הִנֵּה זָקֵן נִזְדַּמֵּן לוֹ וְאָמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ׳! אָמַר לוֹ הַזָּקֵן, כָּל ׳אֶת׳ לְרִבּוּי, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נֶאֱמַר ׳וְהַבָּנִים תִּקַּח לָךְ׳ אֶלָּא ׳וְאֶת׳, לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים, אֲבָל לֹא נֶאֱמַר ׳הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ׳. אָמַר לוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, שֶׁכָּךְ הוּא וַדַּאי, ׳וּבָנִים׳ הֵם וַדַּאי תַּחַת אִמָּא עִלָּאָה: חֲסִידִים, גִּבּוֹרִים, בַּעֲלֵי תוֹרָה, חוֹזִים, נְבִיאִים, צַדִּיקִים. חֲסִידִים מִצַּד חֶסֶד, דַּרְגַּת אַבְרָהָם, וְאָמְרוּ עָלָיו, אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ קֵן שֶׁהוּא אַכְסַנְיָתוֹ, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא קִנּוֹ, בֵּיתוֹ, הֵיכָלוֹ, מְלוֹנוֹ, וּבָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הִיא יִחוּדוֹ וּבֵיתוֹ, וְלֹא מָלוֹן וְאַכְסַנְיָה, אֶלָּא כְּפִי אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁתִּקֵּן לָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ נָתַן מִדַּת חֶסֶד לְאַבְרָהָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועלייהו אתמר ׳והאם רובצת על האפרחים או על הביצים׳ (דברים כב, ו), שלח תשלח מניהו, אבל על מארי קבלה אתמר (שם) ׳לא תקח האם על הבנים׳, דלית סכלתנו לאשתמודע בשכינתא כאלין מארי קבלה, ואלין עבדין לה דירה ולקודשא בריך הוא ופרחין עמה, בכל אתר דאיהי פרחת כלהו מנדדין עמה בשליחותא דילה, אבל אפרוחי לית גדפין דלהון שלמין דפרחין בהון, ° דאינון פקודי דעשה, כל שכן בצים, ובגין דא אתמר עליהו לגבי אימא שלח תשלח (וילנא ב ע״ב) את האם. עד דאמר מלין אלין הא סבא אזדמן ליה ואמר, והא כתיב ׳ואת הבנים תקח לך׳, אמר ליה סבא כל אתין לרבויי, ובגין דא לא אמר והבנים תקח לך, אלא ° ואת, לרבות אפרוחים, אבל לא אמר ׳הבנים תקח לך׳, אמר ליה בריך אנת בוצינא קדישא דהכי הוא ודאי, ׳ובנים׳ אינון ודאי ° תחות אימא עלאה, ° חסידים גבורים מארי תורה חוזים נביאים צדיקים, חסידים מסטרא דחסד דרגא דאברהם, ואוקמוה עליה אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, ° דעביד ליה קן ° דאיהו אכסניא דיליה, ° ודא שכינתא דאיהי קן דיליה ° בית דיליה היכל דיליה, מלון דיליה ° ובארעא קדישא איהי יחודיה וביתיה, ° ולאו מלון ואכסניא, אלא כפום ההוא בר נש דתקין לה, ° ובגין דא יהיב מדת חסד לאברהם.
התרגום: ועליהם נאמר ׳והאם רבצת על האפרחים או על הביצים׳ (דברים כב, ו) - ׳שלח תשלח׳ מהם, אבל על בעלי קבלה נאמר ׳לא תקח האם על הבנים׳, שאין השכלה להודע בשכינה כאותם בעלי קבלה, ואלה עושים לה דירה ולהקב"ה, ופורחים עמה, בכל מקום שהיא פורחת כלם נודדים עמה בשליחותה. אבל לאפרוחים אין כנפיהם שלמות שפורחים בהן, שהן מצוות עשה, קל וחמר ביצים, ומשום כך נאמר עליהם כלפי האם ׳שלח תשלח את האם׳. עד שאמר דברים אלה הנה זקן נזדמן לו ואמר, והרי כתוב ׳ואת הבנים תקח לך׳! אמר לו הזקן, כל ׳את׳ לרבוי, ומשום כך לא נאמר ׳והבנים תקח לך׳ אלא ׳ואת׳, לרבות אפרוחים, אבל לא נאמר ׳הבנים תקח לך׳. אמר לו, ברוך אתה בוצינא קדישא, שכך הוא ודאי, ׳ובנים׳ הם ודאי תחת אמא עלאה: חסידים, גבורים, בעלי תורה, חוזים, נביאים, צדיקים. חסידים מצד חסד, דרגת אברהם, ואמרו עליו, אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, שעושה לו קן שהוא אכסניתו, וזו השכינה שהיא קנו, ביתו, היכלו, מלונו, ובארץ הקדושה היא יחודו וביתו, ולא מלון ואכסניה, אלא כפי אותו האדם שתקן לה, ומשום כך נתן מדת חסד לאברהם.
מן המפרשים
אור יקר: ובנים אינון ודאי וכד, כבר ביארנו בספ״ר בשער ממטה למעלה בענין הספירות כי כדרך שהם נאצלות ממעלה למטה וסדרם כתר חכמה ובינה וכד, וזהו בסוד ההשפעה ר״ל בסוד הרחמים שהם מאירות ממעלה למטה שזהו סוד סדרם ביושר. וכן הם ממטה למעלה, ר״ל…
ביאור הגר"א: דאינון פקודין דעשה. שנקראו כנפים כמו שאמרו ( שבת מט ע"א ) מה יונה כנפיה כו' ולימוד תורה הוא ממצוות עשה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: