משה והצדיקים נודדים ממקומם כשכינה - ודי לעבד להיות כרבו
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 7 · דף א ע"ב
לשון הזוהר
וְעוֹד, ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳, ° דָא מֹשֶׁה דִכְתִיב ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד׳ (במדבר יב, ג), דְּאִתְתָּרַךְ רוּחֵיהּ אַבַּתְרַיְהוּ. וְעוֹד, ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ מָאן דְּאִיהוּ אִישׁ צַדִּיק דְּאָזַל נָע וָנָד מֵאַתְרֵיהּ דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא גָזַר עַל בָּתֵּי הַצַּדִּיקִים דְּיִחָרְבוּ, דְאָזְלִין כָּל חַד נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, כְּשְׁכִינְתָּא, ° דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ׳ (בראשית ח, ט), דְּדַיּוֹ לְעֶבֶד לְמֶהֱוִי כְּרַבֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה ׳נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה׳ (איוב טו, כג) ° אַיֵּ״ה דִמְרַחֵם עֲלֵהּ, אוּף הָכִי ׳אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹמֵר׳ (ישעיה נא, יח), וּבְגִין דָּא דַיּוֹ לְעֶבֶד לְמֶהֱוֵי כְּרַבֵּיהּ, וְלֵית לֶחֶם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא, הַאי גָּרַם לְמָארֵי תוֹרָה דְּאָזְלִין מִתְתַּרְכִין. זַכָּאָה אִיהוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא מָארֵי מֶדְרָשׁ מָארֵי תוֹרָה, דְּגַם ׳צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת׳ (תהלים פד, ד), ° בַּיִת דְּנִשְׁמָעִין בֵּיהּ פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא, דְּבַאֲתַר דְּאִית תַּמָּן תּוֹרָה דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת׳ תַּמָּן, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן ° כָּל בַּיִת שֶׁאֵין נִשְׁמָעִין בּוֹ דִבְרֵי תוֹרָה לְסוֹף תֵּחָרֵב, וְאִלֵּין דְּנִשְׁמָעִין דִּבְרֵי תוֹרָה בְּהוֹן אִתְקְרִיאוּ בֵּיצִים אֶפְרֹחִים בָּנִים, בֵּיצִים מָארֵי מִקְרָא, אֶפְרֹחִים מָארֵי מִשְׁנָה, בָּנִים מָארֵי קַבָּלָה.
תרגום
וְעוֹד, ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ - זֶה מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד׳ (במדבר יב, ג), שֶׁגֹּרְשָׁה רוּחוֹ אַחֲרֵיהֶן. וְעוֹד, ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ - מִי שֶׁהוּא אִישׁ צַדִּיק שֶׁהָלַךְ נָע וָנָד מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ הָרַבָּנִים: כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּזַר עַל בָּתֵּי הַצַּדִּיקִים שֶׁיֶּחֱרְבוּ, שֶׁהוֹלֵךְ כָּל אֶחָד נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, כַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ׳ (בראשית ח, ט), שֶׁדַּי לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ, וְסוֹד הַדָּבָר, ׳נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה׳ (איוב טו, כג) - ׳אַיֵּה׳ מִי שֶׁמְּרַחֵם עָלָיו, אַף כָּךְ ׳אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹמֵר׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ דַּי לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ, וְאֵין ׳לֶחֶם׳ אֶלָּא הַתּוֹרָה, זֶה גָּרַם לְבַעֲלֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוֹלְכִים מְגֹרָשִׁים. אַשְׁרֵי בַּעַל הַיְשִׁיבָה, בַּעַל הַמִּדְרָשׁ, בַּעַל הַתּוֹרָה, שֶׁגַּם ׳צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת׳ (תהלים פד, ד) - בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִים בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם תּוֹרָה, שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת׳ שָׁם, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ הָרַבָּנִים: כָּל בַּיִת שֶׁאֵין נִשְׁמָעִים בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, לְסוֹף יֶחֱרַב. וְאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁמָעִים בָּהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה נִקְרָאִים בֵּיצִים, אֶפְרוֹחִים, בָּנִים: ׳בֵּיצִים׳ - בַּעֲלֵי מִקְרָא, ׳אֶפְרוֹחִים׳ - בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, ׳בָּנִים׳ - בַּעֲלֵי קַבָּלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועוד, ׳כן איש נודד ממקומו׳, ° דא משה דכתיב ׳והאיש משה ענו מאד׳ (במדבר יב, ג), דאתתרך רוחיה אבתריהו. ועוד, ׳כן איש נודד ממקומו׳ מאן דאיהו איש צדיק דאזל נע ונד מאתריה דהכי אוקמוהו רבנן בזמנא דאתחרב בי מקדשא גזר על בתי הצדיקים דיחרבו, דאזלין כל חד נודד ממקומו, כשכינתא, ° דאתמר בה ׳ולא מצאה היונה מנוח׳ (בראשית ח, ט), דדיו לעבד למהוי כרביה, ורזא דמלה ׳נדד הוא ללחם איה׳ (איוב טו, כג) ° אי״ה דמרחם עלה, אוף הכי ׳אין מנהל לה וגומר׳ (ישעיה נא, יח), ובגין דא דיו לעבד למהוי כרביה, ולית לחם אלא אורייתא, האי גרם למארי תורה דאזלין מתתרכין. זכאה איהו מארי מתיבתא מארי מדרש מארי תורה, דגם ׳צפור מצאה בית׳ (תהלים פד, ד), ° בית דנשמעין ביה פתגמי אורייתא, דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא, ׳גם צפור מצאה בית׳ תמן, ובגין דא אוקמוה רבנן ° כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב, ואלין דנשמעין דברי תורה בהון אתקריאו ביצים אפרחים בנים, ביצים מארי מקרא, אפרחים מארי משנה, בנים מארי קבלה.
התרגום: ועוד, ׳כן איש נודד ממקומו׳ - זה משה, שכתוב ׳והאיש משה עניו מאד׳ (במדבר יב, ג), שגרשה רוחו אחריהן. ועוד, ׳כן איש נודד ממקומו׳ - מי שהוא איש צדיק שהלך נע ונד ממקומו, שכך אמרו הרבנים: כשחרב בית המקדש גזר על בתי הצדיקים שיחרבו, שהולך כל אחד נודד ממקומו, כשכינה, שנאמר בה ׳ולא מצאה היונה מנוח׳ (בראשית ח, ט), שדי לעבד להיות כרבו, וסוד הדבר, ׳נדד הוא ללחם איה׳ (איוב טו, כג) - ׳איה׳ מי שמרחם עליו, אף כך ׳אין מנהל לה וגומר׳, ומשום כך די לעבד להיות כרבו, ואין ׳לחם׳ אלא התורה, זה גרם לבעלי התורה שהולכים מגרשים. אשרי בעל הישיבה, בעל המדרש, בעל התורה, שגם ׳צפור מצאה בית׳ (תהלים פד, ד) - בית שנשמעים בו דברי תורה, שבמקום שיש שם תורה, שהוא עמודא דאמצעיתא, ׳גם צפור מצאה בית׳ שם, ומשום כך אמרו הרבנים: כל בית שאין נשמעים בו דברי תורה, לסוף יחרב. ואלה שנשמעים בהם דברי תורה נקראים ביצים, אפרוחים, בנים: ׳ביצים׳ - בעלי מקרא, ׳אפרוחים׳ - בעלי משנה, ׳בנים׳ - בעלי קבלה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דא משה. כי רוחו מתלבש בכל דור ודור בצדיקים ובעלי תורה כמו אור השמש שזורח בלילה בכוכבים ויסורי הצדיקים וגלותן הן יסוריו וגלותו שעליו נאמר והוא מחולל כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 3 פסוקים. אינדקס הפסוקים