׳כצפור נודדת מן קנה׳ - השכינה בשני שלוחיה והקב"ה נודד אחריה
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 6 · דף א ע"ב
לשון הזוהר
[א ע״ב] ° וּמִתַּמָּן (ישעיה ס, כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, הַאי דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי׳ (שם סו, א), דָּא שְׁכִינְתָּא ° דְאִיהִי כְּלִילָא מֵעֲשַׂר סְפִירָן, וּמִתַּמָּן (דף א ע״ב) הוו אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל: (° מְלָכִים,) (וילנא ב ע״א) צַדִּיקִים, חוֹזִים, נְבִיאִים, מָארֵי תּוֹרָה, גִּבּוֹרִים, חֲסִידִים, נְבוֹנִים, חֲכָמִים, ׳רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׳. ° וּרְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִתְתַּרְכוּ מֵאַתְרַיְיהוּ בָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, ° לְקַנְּנָא בְהַאי חִבּוּרָא, ° דְאִתְּמַר בָּהּ ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ (משלי כז, י), וְלֵית צִפּוֹר אֶלָּא שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי מִתְתַּרְכָא מֵאַתְרָהָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ׳ (דברים כב, ז), אֶת לְרַבּוֹת שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הָאֵם שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּבְפִשְׁעִיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיה נ, א), דְּתַרְוַיְהוּ אִתְתַּרְכוּ מֵאַתְרֵיהוֹן, וּבְגִין דָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח תְּרֵין שִׁלּוּחִין ° חַד מִבַּיִת רִאשׁוֹן וְחַד מִבַּיִת שֵׁנִי, ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳יהו''ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג), דְאִתְתָּרֵךְ אַבַּתְרַיְיהוּ ° לְקַיְימָא בֵּיהּ ׳אֲנִי יהו''ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (שם מב, ח) שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה.
תרגום
וּמִשָּׁם, וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ (ישעיה ס, כא) - זוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי׳, זוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, וּמִשָּׁם נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל: צַדִּיקִים, חוֹזִים, נְבִיאִים, בַּעֲלֵי תוֹרָה, גִּבּוֹרִים, חֲסִידִים, נְבוֹנִים, חֲכָמִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. וְנִתְּנָה רְשׁוּת לְאוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁגֹּרְשׁוּ מִמְּקוֹמָן אַחֲרֵי הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, לְקַנֵּן בְּחִבּוּר זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ (משלי כז, י), וְאֵין ׳צִפּוֹר׳ אֶלָּא הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא מְגֹרֶשֶׁת מִמְּקוֹמָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ׳ (דברים כב, ז) - ׳אֶת׳ לְרַבּוֹת שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, ׳הָאֵם׳ - שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיה נ, א), שֶׁשְּׁתֵּיהֶן גֹּרְשׁוּ מִמְּקוֹמָן, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח׳ - שְׁנֵי שִׁלּוּחִים, אֶחָד מִבַּיִת רִאשׁוֹן וְאֶחָד מִבַּיִת שֵׁנִי. ׳כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ - זֶה הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ה' אִישׁ מִלְחָמָה (שמות טו, ג) שֶׁגֹּרַשׁ אַחֲרֵיהֶן לְקַיֵּם בּוֹ, ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ - שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה, ׳וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים׳ - שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [א ע״ב] ° ומתמן (ישעיה ס, כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, האי דאתמר בה ׳והארץ הדם רגלי׳ (שם סו, א), דא שכינתא ° דאיהי כלילא מעשר ספירן, ומתמן (דף א ע״ב) הוו אתקריאו ישראל: (° מלכים,) (וילנא ב ע״א) צדיקים, חוזים, נביאים, מארי תורה, גבורים, חסידים, נבונים, חכמים, ׳ראשי אלפי ישראל׳. ° ורשותא אתיהיב לאלין נשמתין דאתתרכו מאתרייהו בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה, ° לקננא בהאי חבורא, ° דאתמר בה ׳כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׳ (משלי כז, י), ולית צפור אלא שכינתא, דאיהי מתתרכא מאתרהא הדא הוא דכתיב ׳שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך׳ (דברים כב, ז), את לרבות שכינתא תתאה, האם שכינתא עלאה, הדא הוא דכתיב ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳ (ישעיה נ, א), דתרויהו אתתרכו מאתריהון, ובגין דא שלח תשלח תרין שלוחין ° חד מבית ראשון וחד מבית שני, ׳כן איש נודד ממקומו׳ דא קודשא בריך הוא דאתמר ביה ׳יהו'ה איש מלחמה׳ (שמות טו, ג), דאתתרך אבתרייהו ° לקיימא ביה ׳אני יהו'ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (שם מב, ח) שכינתא עלאה, ותהלתי לפסילים שכינתא תתאה.
התרגום: ומשם, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס, כא) - זו שנאמר בה ׳והארץ הדם רגלי׳, זו השכינה שהיא כלולה מעשר ספירות, ומשם נקראו ישראל: צדיקים, חוזים, נביאים, בעלי תורה, גבורים, חסידים, נבונים, חכמים, ראשי אלפי ישראל. ונתנה רשות לאותן הנשמות שגרשו ממקומן אחרי הקב"ה ושכינתו, לקנן בחבור זה, שנאמר בה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו (משלי כז, י), ואין ׳צפור׳ אלא השכינה, שהיא מגרשת ממקומה, הדא הוא דכתיב ׳שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך׳ (דברים כב, ז) - ׳את׳ לרבות שכינה תחתונה, ׳האם׳ - שכינה עליונה, הדא הוא דכתיב ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳ (ישעיה נ, א), ששתיהן גרשו ממקומן, ומשום כך ׳שלח תשלח׳ - שני שלוחים, אחד מבית ראשון ואחד מבית שני. ׳כן איש נודד ממקומו׳ - זה הקב"ה, שנאמר בו ה' איש מלחמה (שמות טו, ג) שגרש אחריהן לקים בו, ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ - שכינה עליונה, ׳ותהלתי לפסילים׳ - שכינה תחתונה.
מן המפרשים
אור יקר: [סימן א] עתה לחבר כמבראשונה, ואפשר שהיו צריכים לענין החיבור זה התבודדות גדול, ולא היו יכולים לסבלו בלי אכילה ושתיה אלא ימים מספר, וחוזדים להתחזק בעסק התורה בביתם, וחוזרים להתבודד בייחוד מעוטרים באש להבת כענק האדרא, ומתעכבים…
ביאור הגר"א: דאיהו כלילא מעשר ספירות ומתמן אתקריאו כו'. רוצה לומר שלכך ירשו השכינה שהיא כלולה מכולם ומתמן נקראו צדיקים ולכך ירשו אותה וכן כל המדות נקראו על שמה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: