ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 5 (א ע"א)

ישראל בני מלכים כנגד עשר הספירות - והצדיק רקיע שהוא עקר המרכבה

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 5 · דף א ע"א

לשון הזוהר

אִיהוּ זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז וְדָא כֶּתֶ"ר. זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים דָּא חָכְמָ"ה. זֹהַר זָרִיק נִיצוֹצִין וּמַבְהִיק כְּבָרָק לְעַיְנִין דָּא בִּינָ"ה. זֹהַר חִוְּרוּ כְּסִיהֲרָא דָּא גְּדֻלָּ"ה. זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאְדִּים דָּא גְּבוּרָ"ה. זֹהַר מַבְהִיק כָּלִיל חִוָּר וְסוּמָק דָּא תִּפְאֶרֶ"ת. זֹהַר יָרֹק כְּכוֹכָב דָּא נֶצַ"ח. זֹהַר כָּלִיל חִוָּר וְסוּמָק דָּא הוֹ"ד. זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵיבָר כְּמָאן דְּמָחַא בְּפַטִישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סִטְרִין דָּא יְסוֹ"ד. וְכֻלָּם מַשְׁפִּיעִים לַמַּלְכוּת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר א, טז) הֵמָּה כֶּתֶר. חָכְמָה חֲכָמִים. בִּינָה נְבוֹנִים. חֶסֶד חֲסִידִים. גְּבוּרָה גִּבּוֹרִים. מָארֵי תּוֹרָה תִּפְאֶרֶת. נְבִיאִים נֶצַח. חוֹזִים הוֹד. צַדִּיקִים יְסוֹד. מַלְכוּת מְלָכִים. וְעַל שְׁמָא אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים בִּי בילא"ו: (עד כאן מהתיקונים מזהר חדש). ° וְכֻלְּהוּ פָרְחִין מִן רָקִיעַ, וְדָא צַדִּיק חַי עוֹלָמִים דְּמִנֵּיהּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְנָהֲרִין בְּסִיהֲרָא, ° וְאִיהוּ רָקִיעַ דְּאִיהוּ לְעִיל מֵחֵיוָון הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם׳ (יחזקאל א, כו), וַהֲפוֹךְ רָקִי״עַ וְתִשְׁכַּח לֵיהּ עִיקָ״ר, וִיסוֹדָא דְמֶרְכַּבְתָּא (עלאה) דַעֲלֵיהּ קַיְימִין חֵיוָון (וְכָרְסַיָּא) דְמֶרְכַּבְתָּא (עלאה), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה). ° עַל צַדִּיק דִּלְעִילָא ° קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָיא, ° וְעַל צַדִּיק דִּלְתַתָּא ° קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא, ° וְהַיְינוּ ומַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, ° מֵהַהוּא צַדִּיקָא דְעָלְמָא תַלְיָין. ° מַאי הָרַבִּים ° אִלֵּין דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ הֲלָכָה כְרַבִּים דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דַאֲבָהָן, דְּלֵית רַבִּים פָּחוּת מִתְּלַת הֲלָכָה כְרַבִּים דָּא שְׁכִינְתָּא.

תרגום

הוּא זֹהַר טָמִיר וְגָנוּז, וְזֶה כֶּתֶר. זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, זוֹ חָכְמָה. זֹהַר הַזּוֹרֵק נִיצוֹצוֹת וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לָעֵינַיִם, זוֹ בִּינָה. זֹהַר לָבָן כַּלְּבָנָה, זוֹ גְּדֻלָּה. זֹהַר זָהִיר אָדֹם כְּמַאְדִּים, זוֹ גְּבוּרָה. זֹהַר מַבְהִיק כּוֹלֵל לָבָן וְאָדֹם, זוֹ תִּפְאֶרֶת. זֹהַר יָרֹק כַּכּוֹכָב, זֶה נֶצַח. זֹהַר הַכּוֹלֵל לָבָן וְאָדֹם, זֶה הוֹד. זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵבֶר כְּמִי שֶׁמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ וְזוֹרֵק נִיצוֹצוֹת לְכָל צַד, זֶה יְסוֹד. וְכֻלָּם מַשְׁפִּיעִים לַמַּלְכוּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר א, טז) הֵמָּה - כֶּתֶר, חָכְמָה - חֲכָמִים, בִּינָה - נְבוֹנִים, חֶסֶד - חֲסִידִים, גְּבוּרָה - גִּבּוֹרִים, בַּעֲלֵי תוֹרָה - תִּפְאֶרֶת, נְבִיאִים - נֶצַח, חוֹזִים - הוֹד, צַדִּיקִים - יְסוֹד, מַלְכוּת - מְלָכִים. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל ׳בְּנֵי מְלָכִים׳, בֵּי"ת בִּילָא"ו. וְכֻלָּם פּוֹרְחִים מִן הָרָקִיעַ, וְזֶה צַדִּיק חַי עוֹלָמִים, שֶׁמִּמֶּנּוּ פּוֹרְחוֹת נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וּמְאִירוֹת בַּלְּבָנָה, וְהוּא רָקִיעַ שֶׁהוּא מֵעַל הַחַיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם׳ (יחזקאל א, כו). וַהֲפֹךְ ׳רָקִיעַ׳ וְתִמְצָא ׳עִקָּר׳, וִיסוֹד הַמֶּרְכָּבָה שֶׁעָלָיו עוֹמְדוֹת הַחַיּוֹת וְהַכִּסֵּא שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה). עַל הַצַּדִּיק שֶׁלְּמַעְלָה עוֹמֵד הָעוֹלָם הַנִּסְתָּר, וְעַל הַצַּדִּיק שֶׁלְּמַטָּה עוֹמֵד הָעוֹלָם הַנִּגְלֶה, וְהַיְנוּ ׳וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים׳, מֵאוֹתוֹ הַצַּדִּיק שֶׁהָעוֹלָם תָּלוּי בּוֹ. מַהוּ ׳הָרַבִּים׳? אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם הֲלָכָה כְּרַבִּים, שֶׁהֵם מִצַּד הָאָבוֹת, שֶׁאֵין ׳רַבִּים׳ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה - הֲלָכָה כְּרַבִּים, זוֹ הַשְּׁכִינָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: איהו זהר טמיר וגניז ודא כת"ר. זהר בהיר בשחקים דא חכמ"ה. זהר זריק ניצוצין ומבהיק כברק לעינין דא בינ"ה. זהר חורו כסיהרא דא גדל"ה. זהר זהיר סומקא כמאדים דא גבור"ה. זהר מבהיק כליל חור וסומק דא תפאר"ת. זהר ירק ככוכב דא נצ"ח. זהר כליל חור וסומק דא הו"ד. זהר זהיר לכל עיבר כמאן דמחא בפטיש וזריק שביבין לכל סטרין דא יסו"ד. וכלם משפיעים למלכות כנסת ישראל. ׳ראשי אלפי ישראל׳ (במדבר א, טז) המה כתר. חכמה חכמים. בינה נבונים. חסד חסידים. גבורה גבורים. מארי תורה תפארת. נביאים נצח. חוזים הוד. צדיקים יסוד. מלכות מלכים. ועל שמא אתקריאו ישראל בני מלכים בי בילא"ו: (עד כאן מהתיקונים מזהר חדש). ° וכלהו פרחין מן רקיע, ודא צדיק חי עולמים דמניה פרחין נשמתין דצדיקיא ונהרין בסיהרא, ° ואיהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון הדא הוא דכתיב ׳וממעל לרקיע אשר על ראשם׳ (יחזקאל א, כו), והפוך רקי״ע ותשכח ליה עיק״ר, ויסודא דמרכבתא (עלאה) דעליה קיימין חיוון (וכרסיא) דמרכבתא (עלאה), ועליה אתמר ׳וצדיק יסוד עולם׳ (משלי י, כה). ° על צדיק דלעילא ° קיימא עלמא דאתכסייא, ° ועל צדיק דלתתא ° קיימא עלמא דאתגלייא, ° והיינו ומצדיקי הרבים, ° מההוא צדיקא דעלמא תליין. ° מאי הרבים ° אלין דאתמר עלייהו הלכה כרבים דאינון מסטרא דאבהן, דלית רבים פחות מתלת הלכה כרבים דא שכינתא.

התרגום: הוא זהר טמיר וגנוז, וזה כתר. זהר בהיר בשחקים, זו חכמה. זהר הזורק ניצוצות ומבהיק כברק לעינים, זו בינה. זהר לבן כלבנה, זו גדלה. זהר זהיר אדם כמאדים, זו גבורה. זהר מבהיק כולל לבן ואדם, זו תפארת. זהר ירק ככוכב, זה נצח. זהר הכולל לבן ואדם, זה הוד. זהר זהיר לכל עבר כמי שמכה בפטיש וזורק ניצוצות לכל צד, זה יסוד. וכלם משפיעים למלכות, כנסת ישראל. ׳ראשי אלפי ישראל׳ (במדבר א, טז) המה - כתר, חכמה - חכמים, בינה - נבונים, חסד - חסידים, גבורה - גבורים, בעלי תורה - תפארת, נביאים - נצח, חוזים - הוד, צדיקים - יסוד, מלכות - מלכים. ועל שם זה נקראו ישראל ׳בני מלכים׳, בי"ת בילא"ו. וכלם פורחים מן הרקיע, וזה צדיק חי עולמים, שממנו פורחות נשמות הצדיקים ומאירות בלבנה, והוא רקיע שהוא מעל החיות, הדא הוא דכתיב ׳וממעל לרקיע אשר על ראשם׳ (יחזקאל א, כו). והפך ׳רקיע׳ ותמצא ׳עקר׳, ויסוד המרכבה שעליו עומדות החיות והכסא של המרכבה, ועליו נאמר ׳וצדיק יסוד עולם׳ (משלי י, כה). על הצדיק שלמעלה עומד העולם הנסתר, ועל הצדיק שלמטה עומד העולם הנגלה, והינו ׳ומצדיקי הרבים׳, מאותו הצדיק שהעולם תלוי בו. מהו ׳הרבים׳? אלו שנאמר עליהם הלכה כרבים, שהם מצד האבות, שאין ׳רבים׳ פחות משלשה - הלכה כרבים, זו השכינה.

מן המפרשים

אור החמה: תפוח דא קב"ה היינו הת"ת יער הוא סוד עולם הנפרדים כולם האוחזים בהיכליהם והם נטיעות נטיעות מהם עושין פירות ומהם אינם עושות והנטיעות נק' עצי ומדו רותם יחד נק' יער והכוונה הנה נאמר על ע' שרים לע' אומות כדמסיק. אתיהיבו לרברבן ממנן…

ביאור הגר"א: וכולהו פרחין כו'. רוצה לומר לכך דימה אותן לכוכבי רקיע הואיל ופרחין מניה, אבל הן נהרין בסיהרא:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: