ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 75 (עג ע"א)

׳כה תברכו׳ - שאיבת הכ"ד מן הכ"ה כרבקה המשקה מכדה

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 75 · דף עג ע"א

לשון הזוהר

וּמֵאַיִן שׁוֹאֲבִין, מִכ״ה אַתְוָון, וְרָזָא דְמִלָּה ׳כֹּ״ה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר ו, כג), ° אֶת וַדַּאי, בְּמַאי אִתְבָּרְכַת וְאִתְמְלִיאַת, ° בְּאָת ו' דְּאִיהוּ כְּלִיל שִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא, דְאִינוּן שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו״ה אלהינ׳ ''ו יהו״ה אֶחָד, ° וּבֵיהּ אִתְעֲבִידַת אוֹת. ° כ״ה אִיהִי אִימָּא עִלָּאָה ° יַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, ו' נָהָר דְּנָפִיק מִתַּמָּן, וּמִנֵּיהּ אִתְמְלִיאַת כ״ד דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וּמִנָּהּ אִתְשַׁקְיָא בְּגָלוּתָא, מַה דַּהֲוָה בְּקַדְמֵיתָא ° הִיא אִתְשַׁקְיָא מִנֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ ° עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ׳ (בראשית כד, יח), וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וַתֹּאמֶר שְׁתֵה׳ אֲדוֹנִי, ° דְאִיהוּ אָדוֹן דִּילָהּ, ׳וַתְּכַל לְהַשְׁקוֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּי״ךָ אֶשְׁאָב׳, אִלֵּין רְמַ״ח תֵּיבִין דִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּאִינוּן שְׁקִילִין לְרַמַ״ח פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, ° דִבְהוֹן גְּמוּלֵ״י חָלָב יָנְקִין, ° וְעַתִּיקֵי מִשָּׁדַיִם, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ז ז) ׳שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה׳, וְאִינוּן תְּרֵי לוּחֵי אוֹרַיְיתָא. ° כ״ה אִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְבָהּ נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳כֹּה אָמַר יהו״ה כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וגו'׳ (שמות יא, ד), ° אִיהִי כ״ה אַתְוָון דְּיִחוּדָא דְשַׁחֲרִית, וְכ״ה אַתְוָון דְּיִחוּדָא דְעַרְבִית, ׳וְשַׂמְתִּי כַּ״דְכֹ״ד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ׳ (ישעיהו נד, יב) דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְּאִיהִי כ״ד אַתְוָון דְּיִחוּדָא קַדְמָאָה דְשַׁחֲרִית, וְכ״ד אַתְוָון דְּיִחוּדָא דְעַרְבִית.

תרגום

וּמֵאַיִן שׁוֹאֲבִים? מִכ"ה אוֹתִיּוֹת, וְסוֹד הַדָּבָר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו, כג), 'אֶת' וַדַּאי, בַּמֶּה מִתְבָּרֶכֶת וּמִתְמַלֵּאת? בְּאוֹת ו' שֶׁכּוֹלֵל שֵׁשׁ תֵּבוֹת הַיִּחוּד, שֶׁהֵן 'שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו''ה אֱלֹהֵינוּ יהו״ה׳ אֶחָד', וּבוֹ נַעֲשֵׂית 'אוֹת'. כ"ה הִיא אִמָּא עִלָּאָה, יַם הַתּוֹרָה, ו' נָהָר הַיּוֹצֵא מִשָּׁם, וּמִמֶּנּוּ מִתְמַלֵּאת כ"ד שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, וּמִמֶּנָּה מוּשְׁקֶה בַּגָּלוּת מַה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה, הִיא מוּשְׁקֵית מִמֶּנּוּ, וְסוֹד הַדָּבָר וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ (בראשית כד, יח), וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר 'וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי', שֶׁהוּא אֲדוֹנָהּ, ' ׳וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם' 'לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב׳ ', אֵלֶּה רמ"ח תֵּבוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, הַשְּׁקוּלוֹת כְּנֶגֶד רמ"ח מִצְווֹת הַתּוֹרָה, שֶׁבָּהֶן 'גְּמוּלֵי חָלָב' יוֹנְקִים, 'וְעַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם', שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה (שיר השירים ז, ז), וְהֵם שְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה. כ"ה הִיא הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁבָּהּ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ׳ שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה וְגוֹמֵר׳ (שמות יא, ד), הִיא כ"ה אוֹתִיּוֹת הַיִּחוּד שֶׁל שַׁחֲרִית, וְכ"ה אוֹתִיּוֹת הַיִּחוּד שֶׁל עַרְבִית, 'וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ' - זוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא כ"ד אוֹתִיּוֹת הַיִּחוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁל שַׁחֲרִית, וְכ"ד אוֹתִיּוֹת הַיִּחוּד שֶׁל עַרְבִית.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומאין שואבין, מכ״ה אתוון, ורזא דמלה ׳כ״ה תברכו את בני ישראל׳ (במדבר ו, כג), ° את ודאי, במאי אתברכת ואתמליאת, ° באת ו' דאיהו כליל שית תיבין דיחודא, דאינון שמע ׳ישראל יהו״ה אלהינ׳ 'ו יהו״ה אחד, ° וביה אתעבידת אות. ° כ״ה איהי אימא עלאה ° ימא דאורייתא, ו' נהר דנפיק מתמן, ומניה אתמליאת כ״ד דאיהי שכינתא תתאה, ומנה אתשקיא בגלותא, מה דהוה בקדמיתא ° היא אתשקיא מניה, ורזא דמלה ׳ותמהר ותורד כדה ° על ידה ותשקהו׳ (בראשית כד, יח), ועלה אתמר ׳ותאמר שתה׳ אדוני, ° דאיהו אדון דילה, ׳ותכל להשקותו ותאמר גם לגמלי״ך אשאב׳, אלין רמ״ח תיבין דקריאת שמע, דאינון שקילין לרמ״ח פקודין דאורייתא, ° דבהון גמול״י חלב ינקין, ° ועתיקי משדים, דאתמר בהון (שיר ז ז) ׳שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה׳, ואינון תרי לוחי אורייתא. ° כ״ה איהי שכינתא עלאה, דבה נפקו ישראל ממצרים, כמה דאת אמר ׳כה אמר יהו״ה כחצות הלילה וגו'׳ (שמות יא, ד), ° איהי כ״ה אתוון דיחודא דשחרית, וכ״ה אתוון דיחודא דערבית, ׳ושמתי כ״דכ״ד שמשותיך׳ (ישעיהו נד, יב) דא שכינתא תתאה, דאיהי כ״ד אתוון דיחודא קדמאה דשחרית, וכ״ד אתוון דיחודא דערבית.

התרגום: ומאין שואבים? מכ"ה אותיות, וסוד הדבר כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו, כג), 'את' ודאי, במה מתברכת ומתמלאת? באות ו' שכולל שש תבות היחוד, שהן 'שמע ׳ישראל יהו'ה אלהינו יהו״ה׳ אחד', ובו נעשית 'אות'. כ"ה היא אמא עלאה, ים התורה, ו' נהר היוצא משם, וממנו מתמלאת כ"ד שהיא השכינה התחתונה, וממנה מושקה בגלות מה שהיה בתחלה, היא מושקית ממנו, וסוד הדבר ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו (בראשית כד, יח), ועליה נאמר 'ותאמר שתה אדני', שהוא אדונה, ' ׳ותכל להשקתו ותאמר גם' 'לגמליך אשאב׳ ', אלה רמ"ח תבות קריאת שמע, השקולות כנגד רמ"ח מצוות התורה, שבהן 'גמולי חלב' יונקים, 'ועתיקי משדים', שנאמר בהם שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה (שיר השירים ז, ז), והם שני לוחות התורה. כ"ה היא השכינה העליונה, שבה יצאו ישראל ממצרים, כמו׳ שנאמר כה אמר ה' כחצת הלילה וגומר׳ (שמות יא, ד), היא כ"ה אותיות היחוד של שחרית, וכ"ה אותיות היחוד של ערבית, 'ושמתי כדכד שמשתיך' - זו השכינה התחתונה, שהיא כ"ד אותיות היחוד הראשון של שחרית, וכ"ד אותיות היחוד של ערבית.

מן המפרשים

אור יקר: ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב, הענין שמה שהיתה היא כד מתפזרת והוא שית מתקבץ, עתה הוא להפך (הוא) ]היא[ כד . מקובץ החלקים, והוא ג״כ שית תיבין דייחודא דהיינו וא״ו ויתפזרו הבחינות בו והיינו רמ׳׳ח.

ביאור הגר"א: את ודאי. רוצה לומר מלכות שנקראת את, דכלילן בה אתוון מא' עד ת'. ולכן פושטין האצבעות שעליהן תשרה הברכה:

לכל המפרשים על פיסקה זו