ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 71 (עב ע"ב)

השלחן לב בצפון והכיור כליות - והשכינה ד' אחת לארבע החיות

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 71 · דף עב ע"ב

לשון הזוהר

פָּתוֹרָא דָא לִבָּא, וְאִתְּמַר בֵּיהּ שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, ° וְדָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, אִיהִי מְנַרְתָּא כַּד נָטְלָא מִימִינָא, וְשַׁרְיָא עֲלָהּ חָכְמָה, וְאִתְּמַר בָּהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, וְכַד נָטְלָא מִשְּׂמָאלָא דְאִיהִי גְבוּרָה, אִתְקְרִיאַת פָּתוֹרָא, וְאִתְּמַר בָּהּ הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, וְשַׁרְיָא עֲלָהּ בִּינָה, דְאִתְּמַר בָּהּ ° ׳בִּרְכַּת יהו''ה הִיא תַעֲשִׁיר׳ (משלי י, כב), וְכַד נָטְלָא מִגּוּפָא דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִתְקְרִיאַת מַשְׁכְּנָא כְּלִיל מִתַּרְוַיְיהוּ. כִּיּוֹר וְכַנּוֹ אִינוּן ° תְּרֵין כֻּלְיָין, ° וּבְהוֹן שַׁרְיָין תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, מוֹחָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ° ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין׳ (יחזקאל א, י), וְתַמָּן מְנַרְתָּא דָלִיק, לִבָּא ° ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל׳, וְתַמָּן פָּתוֹרָא מִתְתַּקְנָא, בְּגִין דְּלִבָּא אִיהוּ לִשְׂמָאלָא, גּוּפָא עֲלֵיהּ אִתְּמַר ° וּפְנֵי נֶשֶׁר, וְתַמָּן מַשְׁכְּנָא מִתְתַּקְנָא, וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי ° דְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן, ° וְאִיהִי ד' דְּאֶחָד, וְאִיהִי אַרְבַּע אַנְפִּין דְּכָל חַיָּה. בְּגִין דְּבָהּ אַרְבַּע אַתְוָון נְהִירִין דְּאִינוּן יהו״ה, וְאִיהִי דְּמוּת אָדָם, דְּאִיהוּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וַעֲשַׂר אַתְוָון אִלֵּין אִנּוּן שִׁעוּר קוֹמָא דְּגוּפָא דָא, דְאִיהוּ מַשְׁכְּנָא, וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר (שמות כו, טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ, ׳וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ׳ אֱלֹהִי״ם, בְּחָכְמָה בִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה (שם לא, ג), בְּחָכְמָה דָא י', בִּתְבוּנָה דָא ה', וּבְדַעַת דָּא ו', וּבְכָל מְלָאכָה דָא ה'.

תרגום

הַשֻּׁלְחָן - זֶה הַלֵּב, וְנֶאֱמַר בּוֹ 'שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן', וְזוֹ הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה. הִיא הַמְּנוֹרָה כְּשֶׁנּוֹטֶלֶת מִיָּמִין, וְשׁוֹרָה עָלֶיהָ חָכְמָה, וְנֶאֱמַר בָּהּ 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים', וּכְשֶׁנּוֹטֶלֶת מִשְּׂמֹאל שֶׁהִיא גְּבוּרָה, נִקְרֵאת שֻׁלְחָן, וְנֶאֱמַר בָּהּ 'הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין', וְשׁוֹרָה עָלֶיהָ בִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר׳ (משלי י, כב), וּכְשֶׁנּוֹטֶלֶת מֵהַגּוּף שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, נִקְרֵאת מִשְׁכָּן, כּוֹלֶלֶת מִשְּׁנֵיהֶם. הַכִּיּוֹר וְכַנּוֹ - הֵם שְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת, וּבָהֶן שׁוֹרִים שְׁנֵי סוֹמְכֵי אֱמֶת. הַמֹּחַ - עָלָיו נֶאֱמַר ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין׳ (יחזקאל א, י), וְשָׁם הַמְּנוֹרָה דּוֹלֶקֶת. הַלֵּב - ' ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל׳ ', וְשָׁם הַשֻּׁלְחָן מִתְתַּקֵּן, מִשּׁוּם שֶׁהַלֵּב הוּא לִשְׂמֹאל. הַגּוּף - עָלָיו נֶאֱמַר 'וּפְנֵי נֶשֶׁר', וְשָׁם הַמִּשְׁכָּן מִתְתַּקֵּן, וְהַשְּׁכִינָה הִיא דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן, וְהִיא ד' שֶׁל 'אֶחָד', וְהִיא אַרְבַּע פְּנֵי כָּל חַיָּה. מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת שֶׁהֵן יהו״ה, וְהִיא דְּמוּת אָדָם שֶׁהוּא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְעֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת אֵלֶּה הֵן שִׁעוּר קוֹמַת הַגּוּף הַזֶּה שֶׁהוּא הַמִּשְׁכָּן, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקֶּרֶשׁ, ׳וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ׳ (שמות כו, טז) אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה (שמות לא, ג), 'בְּחָכְמָה' - זֶה י', 'בִּתְבוּנָה' - זֶה ה', 'וּבְדַעַת' - זֶה ו', 'וּבְכָל מְלָאכָה' - זֶה ה'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתורא דא לבא, ואתמר ביה שלחן בצפון, ° ודא שכינתא תתאה, איהי מנרתא כד נטלא מימינא, ושריא עלה חכמה, ואתמר בה הרוצה להחכים ידרים, וכד נטלא משמאלא דאיהי גבורה, אתקריאת פתורא, ואתמר בה הרוצה להעשיר יצפין, ושריא עלה בינה, דאתמר בה ° ׳ברכת יהו'ה היא תעשיר׳ (משלי י, כב), וכד נטלא מגופא דאיהו עמודא דאמצעיתא, אתקריאת משכנא כליל מתרוייהו. כיור וכנו אינון ° תרין כליין, ° ובהון שריין תרין סמכי קשוט, מוחא, עליה אתמר ° ׳ופני אריה אל הימין׳ (יחזקאל א, י), ותמן מנרתא דליק, לבא ° ׳ופני שור מהשמאל׳, ותמן פתורא מתתקנא, בגין דלבא איהו לשמאלא, גופא עליה אתמר ° ופני נשר, ותמן משכנא מתתקנא, ושכינתא איהי ° דמות אחד לארבעתן, ° ואיהי ד' דאחד, ואיהי ארבע אנפין דכל חיה. בגין דבה ארבע אתוון נהירין דאינון יהו״ה, ואיהי דמות אדם, דאיהו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ועשר אתוון אלין אנון שעור קומא דגופא דא, דאיהו משכנא, ועליהו אתמר (שמות כו, טז) עשר אמות ארך הקרש, ׳ואמלא אותו רוח׳ אלהי״ם, בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה (שם לא, ג), בחכמה דא י', בתבונה דא ה', ובדעת דא ו', ובכל מלאכה דא ה'.

התרגום: השלחן - זה הלב, ונאמר בו 'שלחן בצפון', וזו השכינה התחתונה. היא המנורה כשנוטלת מימין, ושורה עליה חכמה, ונאמר בה 'הרוצה להחכים ידרים', וכשנוטלת משמאל שהיא גבורה, נקראת שלחן, ונאמר בה 'הרוצה להעשיר יצפין', ושורה עליה בינה, שנאמר בה ׳ברכת ה' היא תעשיר׳ (משלי י, כב), וכשנוטלת מהגוף שהוא עמודא דאמצעיתא, נקראת משכן, כוללת משניהם. הכיור וכנו - הם שתי הכליות, ובהן שורים שני סומכי אמת. המח - עליו נאמר ׳ופני אריה אל הימין׳ (יחזקאל א, י), ושם המנורה דולקת. הלב - ' ׳ופני שור מהשמאל׳ ', ושם השלחן מתתקן, משום שהלב הוא לשמאל. הגוף - עליו נאמר 'ופני נשר', ושם המשכן מתתקן, והשכינה היא דמות אחד לארבעתן, והיא ד' של 'אחד', והיא ארבע פני כל חיה. משום שבה ארבע אותיות מאירות שהן יהו״ה, והיא דמות אדם שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועשר אותיות אלה הן שעור קומת הגוף הזה שהוא המשכן, ועליהן נאמר עשר אמות ארך הקרש, ׳ואמלא אתו רוח׳ (שמות כו, טז) אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה (שמות לא, ג), 'בחכמה' - זה י', 'בתבונה' - זה ה', 'ובדעת' - זה ו', 'ובכל מלאכה' - זה ה'.

מן המפרשים

אור יקר: וז״ש ואתמר בה הרוצה להעשיר יצפין, ירצה יקשור המלכות אל הצפון מפני שימשך אליה שם הבינה כדפירשתי.

ביאור הגר"א: ודא שכינתא כו'. רוצה לומר לכך נאמר בצפון כו' כלומר שהוא בצפון כד נטלא כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו