האותיות לבושי התורה והנקדות מאיריהן - והטעמים כנשמה המנהגת בגוף
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 67 · דף עא ע"א
לשון הזוהר
[עא.] (תיקון כז) (דף עא ע״א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי״ם, ° פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים ° יַזְהִירוּ ° כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יב, ג), והמשכילים אִלֵּין אַתְוָון, דְּאִינוּן לְבוּשִׁין דְּאוֹרַיְיתָא, מְרַקְמָן מִכָּל גַּוְונָא דְנוּרָא, חִוָּור וְסוּמָק וְיָרוֹק וְאוּכָּם, וּמִנְּהוֹן אִתְפָּרְשָׁן לְכַמָּה גַוָּונִין. וְכֻלְּהוּ גַוָּונִין, אִינוּן מְרַקְמָן בְּמִשְׁכָא דְגוּפָא דְבַר נַשׁ דְּאִיהוּ בְּגִינְתָא דְעִדֶן, וּרְקִיעָא בְּאִלֵּין אַתְוָון אִיהוּ מְצוּיָיר וּמְרוּקָם, בְּגִין דִּבְהוֹן אִתְבְּרֵי. יַזְהִירוּ אִלֵּין נְקוּדִין דְּנָהֲרִין בְּאַתְוָון, וּבְהוֹן נְהִירִין כֹּכְבַיָּא בִּרְקִיעָא בְּגִנְּתָא דְעִדֶן, וְכֻלְּהוּ נְהִירִין בְּעַיְינִין דְּגוּפָא בְּגִנְּתָא דְעִדֶן. כְּזֹהַר אִלֵּין טַעֲמֵי אוֹרַיְיתָא, דִבְהוֹן מִתְנַהֲגִין אַתְוָון וּנְקוּדֵי, וּבְהַהוּא גוּפָא דְגִנְּתָא, כְּזֹהַר דָּא נִשְׁמָתָא, דְאִיהִי תְּנוּעָה דְאַתְוָון וּנְקוּדֵי, דְּנָהֲרִין בְּאַנְפִּין וּבְעַיְינִין, וְנַפְשָׁא אִיהִי כְּלָלָא דְאַתְוָון, וְאִיהִי שִׁתּוּפָא דְגוּפָא, רוּחָא אִיהִי כְּלָלָא דְנִקּוּדֵי דְנָהֲרִין בְּעַיְינִין.
תרגום
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יב, ג), 'וְהַמַּשְׂכִּילִים' - אֵלֶּה הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵן לְבוּשֵׁי הַתּוֹרָה, רְקוּמוֹת מִכָּל גְּוָנֵי הָאֵשׁ - לָבָן וְאָדֹם וְיָרֹק וְשָׁחֹר, וּמֵהֶן נִפְרָדוֹת לְכַמָּה גְּוָנִים. וְכָל הַגְּוָנִים הֵם רְקוּמִים בְּעוֹר גּוּף הָאָדָם שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְהָרָקִיעַ בְּאוֹתִיּוֹת אֵלֶּה מְצֻיָּר וּמְרֻקָּם, מִשּׁוּם שֶׁבָּהֶן נִבְרָא. 'יַזְהִרוּ' - אֵלֶּה הַנְּקֻדּוֹת הַמְּאִירוֹת בָּאוֹתִיּוֹת, וּבָהֶן מְאִירִים הַכּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְכֻלָּם מְאִירִים בְּעֵינֵי הַגּוּף שֶׁבְּגַן עֵדֶן. 'כְּזֹהַר' - אֵלֶּה טַעֲמֵי הַתּוֹרָה, שֶׁבָּהֶם מִתְנַהֲגִים הָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת, וּבְאוֹתוֹ גּוּף שֶׁל הַגַּן, כְּזֹהַר זֶה הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא תְּנוּעַת הָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת הַמְּאִירוֹת בַּפָּנִים וּבָעֵינַיִם, וְהַנֶּפֶשׁ הִיא כְּלָל הָאוֹתִיּוֹת וְהִיא שֻׁתָּפוּת הַגּוּף, וְהָרוּחַ הִיא כְּלָל הַנְּקֻדּוֹת הַמְּאִירוֹת בָּעֵינַיִם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [עא.] (תיקון כז) (דף עא ע״א) בראשית ברא אלהי״ם, ° פתח רבי שמעון ואמר, ׳והמשכילים ° יזהירו ° כזהר הרקיע׳ (דניאל יב, ג), והמשכילים אלין אתוון, דאינון לבושין דאורייתא, מרקמן מכל גוונא דנורא, חוור וסומק וירוק ואוכם, ומנהון אתפרשן לכמה גוונין. וכלהו גוונין, אינון מרקמן במשכא דגופא דבר נש דאיהו בגינתא דעדן, ורקיעא באלין אתוון איהו מצוייר ומרוקם, בגין דבהון אתברי. יזהירו אלין נקודין דנהרין באתוון, ובהון נהירין ככביא ברקיעא בגנתא דעדן, וכלהו נהירין בעיינין דגופא בגנתא דעדן. כזהר אלין טעמי אורייתא, דבהון מתנהגין אתוון ונקודי, ובההוא גופא דגנתא, כזהר דא נשמתא, דאיהי תנועה דאתוון ונקודי, דנהרין באנפין ובעיינין, ונפשא איהי כללא דאתוון, ואיהי שתופא דגופא, רוחא איהי כללא דנקודי דנהרין בעיינין.
התרגום: בראשית ברא אלהים, פתח רבי שמעון ואמר: ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ (דניאל יב, ג), 'והמשכילים' - אלה האותיות, שהן לבושי התורה, רקומות מכל גוני האש - לבן ואדם וירק ושחר, ומהן נפרדות לכמה גונים. וכל הגונים הם רקומים בעור גוף האדם שבגן עדן, והרקיע באותיות אלה מציר ומרקם, משום שבהן נברא. 'יזהרו' - אלה הנקדות המאירות באותיות, ובהן מאירים הכוכבים ברקיע שבגן עדן, וכלם מאירים בעיני הגוף שבגן עדן. 'כזהר' - אלה טעמי התורה, שבהם מתנהגים האותיות והנקדות, ובאותו גוף של הגן, כזהר זה הנשמה, שהיא תנועת האותיות והנקדות המאירות בפנים ובעינים, והנפש היא כלל האותיות והיא שתפות הגוף, והרוח היא כלל הנקדות המאירות בעינים.
מן המפרשים
אור יקר: והמשכילים אלין אתוון וכו׳, כבר פירשתי כמה פעמים כי מלת משכיל לשון שכל מן החכמה שבה סוד מלת ההשכלה, כאומרו ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב, ועם היות שהם משכילים אינם בחכמה אלא דווקא בבינה למטה, והיינו ואמרו.
ביאור הגר"א: פתח ר"ש כו'. כלל הענין הוא, והמשכילים - הן אותיות, ונפשא דמשותף עם גופא, ושכינתא דאיהי כלילא ד' גוונין, חיוור וסומק שהן חו"ג, ירוק ואוכם שהן תו"מ, ד' אותיות השם, ורקיע דגן עדן, וגופא דבני נשא בגן עדן, שבהן מצטיירין האותיות…