ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 65 (יא ע"ב)

שבת שקולה ככל התורה - וענ"ג המתהפך לנג"ע למי שאינו מקימו

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 65 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

וְשַׁבָּת שְׁקִילַא לְכָל אוֹרַיְיתָא. מָאן דְּאַעֲבַר עֲלָהּ כְּאִלּוּ חָזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּבְגִין דָּא קְרָא סָמִיךְ לֵיהּ, ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), ° דְּאִיהוּ חוֹל לְיָם, כְּחוּלְיָא דְשַׁלְשְׁלָאָה לְכַלְבָּא, מָאן דְּאַפִּיק לֵיהּ מִשַּׁלְשְׁלָאֵיהּ, גְּרִים כַּמָּה נִשּׁוּכִין דְּיִסּוּרִין דְּנָשִׁיךְ לֵיהּ, וּבְגִינֵיהּ אָמַר דָּוִד ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי׳ (תהלים כב, כא), וְדָא סמא״ל דְּאִיהוּ תָּפִיס בְּקוֹלָר, מִסִּטְרָא דְאִלֵּין דְּקָשְׁרִין לֵיהּ בְּאוֹת דִּתְּפִלִּין, וּרְצוּעָה בְּקֶשֶׁר עַל דְּרוֹעִיהּ, וְקָשׁוּר בִּתְרֵין רְצוּעִין עַל קַרְנוֹי, ° דְּאִיהוּ שׁוֹר מוּעָד. ° וּשְׁכִינְתָּא שַׁבָּת יְחִידָה, אִיהִי רְשׁוּת ° דְּיִחוּדָא דְעָלְמָא, דְאִיהוּ ° גָבְהוֹ עֶשֶׂר אַתְוָון דִּשְׁמָא מְפָרַשׁ יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וְרָחְבּוֹ ד' יהו״ה, עֹנֶ״ג שַׁבָּת בְּהִפּוּכָא נֶגַ״ע, מָאן דְּאִית לֵיהּ וְלָא מְקַיֵּים לֵיהּ, אִתְהַפַּךְ לֵיהּ לְנֶגַ״ע צָרַעַת, שִׁפְחָה ° דַחֲרִיבַת בֵּיתֵיהּ, וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עִצָיו (ויקרא יד, מה), וְדָא הוּא עֲנִיּוּתָא, דְאִיהוּ בַּאֲתַר דְּנֶגַע צָרַעַת, חָזַר בִּתְיוּבְתָּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, דָּא מִיכָאֵ״ל כֹּהֵן גָּדוֹל, מְמַנָּא תְּחוֹת יַד חֶסֶד.

תרגום

וְשַׁבָּת שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה. מִי שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַמִּקְרָא סָמוּךְ לוֹ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), שֶׁהוּא חוֹל לַיָּם, כְּחֻלְיַת שַׁלְשֶׁלֶת לְכֶלֶב, מִי שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ מִשַּׁלְשַׁלְתּוֹ גּוֹרֵם כַּמָּה נְשִׁיכוֹת שֶׁל יִסּוּרִים הַנּוֹשְׁכוֹת אוֹתוֹ, וּבִגְלָלוֹ אָמַר דָּוִד ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי׳ (תהלים כב, כא), וְזֶה סמא"ל שֶׁתָּפוּס בְּקוֹלָר, מִצַּד אֵלֶּה הַקּוֹשְׁרִים אוֹתוֹ בְּאוֹת הַתְּפִלִּין, וּרְצוּעָה בְּקֶשֶׁר עַל זְרוֹעוֹ, וְקָשׁוּר בִּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עַל קַרְנָיו, שֶׁהוּא שׁוֹר מוּעָד. וְהַשְּׁכִינָה - שַׁבָּת יְחִידָה, הִיא רְשׁוּת יִחוּד הָעוֹלָם, שֶׁגָּבְהָהּ עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וְרָחְבָּהּ ד' יהו״ה, 'עֹנֶ"ג שַׁבָּת' בְּהִפּוּךְ 'נֶגַ"ע', מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ מְקַיְּמוֹ, מִתְהַפֵּךְ לוֹ לְ'נֶגַע צָרַעַת' - שִׁפְחָה הַמַּחְרִיבָה אֶת בֵּיתוֹ, 'וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו', וְזוֹ הִיא הָעֲנִיּוּת. וּבְמָקוֹם שֶׁנֶּגַע הַצָּרַעַת חָזַר בִּתְשׁוּבָה וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן - זֶה מִיכָאֵ"ל כֹּהֵן גָּדוֹל, מְמֻנֶּה תַּחַת יַד הַחֶסֶד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ושבת שקילא לכל אורייתא. מאן דאעבר עלה כאלו חזר עלמא לתהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה, ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), ° דאיהו חול לים, כחוליא דשלשלאה לכלבא, מאן דאפיק ליה משלשלאיה, גרים כמה נשוכין דיסורין דנשיך ליה, ובגיניה אמר דוד ׳הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי׳ (תהלים כב, כא), ודא סמא״ל דאיהו תפיס בקולר, מסטרא דאלין דקשרין ליה באות דתפלין, ורצועה בקשר על דרועיה, וקשור בתרין רצועין על קרנוי, ° דאיהו שור מועד. ° ושכינתא שבת יחידה, איהי רשות ° דיחודא דעלמא, דאיהו ° גבהו עשר אתוון דשמא מפרש יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ורחבו ד' יהו״ה, ענ״ג שבת בהפוכא נג״ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג״ע צרעת, שפחה ° דחריבת ביתיה, ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו (ויקרא יד, מה), ודא הוא עניותא, דאיהו באתר דנגע צרעת, חזר בתיובתא וטהרו הכהן, דא מיכא״ל כהן גדול, ממנא תחות יד חסד.

התרגום: ושבת שקולה כנגד כל התורה. מי שעובר עליה כאלו החזיר את העולם לתהו ובהו, ומשום כך המקרא סמוך לו ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), שהוא חול לים, כחלית שלשלת לכלב, מי שמוציא אותו משלשלתו גורם כמה נשיכות של יסורים הנושכות אותו, ובגללו אמר דוד ׳הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי׳ (תהלים כב, כא), וזה סמא"ל שתפוס בקולר, מצד אלה הקושרים אותו באות התפלין, ורצועה בקשר על זרועו, וקשור בשתי רצועות על קרניו, שהוא שור מועד. והשכינה - שבת יחידה, היא רשות יחוד העולם, שגבהה עשר אותיות השם המפרש יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ורחבה ד' יהו״ה, 'ענ"ג שבת' בהפוך 'נג"ע', מי שיש לו ואינו מקימו, מתהפך לו ל'נגע צרעת' - שפחה המחריבה את ביתו, 'ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו', וזו היא העניות. ובמקום שנגע הצרעת חזר בתשובה וטהרו הכהן - זה מיכא"ל כהן גדול, ממנה תחת יד החסד.

מן המפרשים

אור יקר: מאן דאעבר עלה כאלו וכו׳, אמנם אדם שאינו הגון שמעשיו ושמירתו כחוליא לכלב, כשהוא פורץ גדר ומתיר הכלב ממאסרו אינו מחריב העולם, אלא גורם רעה לעצמו, מפני שאינו מבני ההיכל שיפרוץ בהיכל, אלא.

ביאור הגר"א: דאיהו חול לים כחולי' כו'. רוצה לומר דחול לשון חוליא והוא שלשלת הכרוך על הצואר והחוליא הוא כל אחד מישראל ששומר את התורה ושבת:

לכל המפרשים על פיסקה זו