ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 63 (יא ע"ב)

משכון הגאלה ׳ואף גם זאת׳ - וסגלת החולם למחילה ולחלום

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 63 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

[המשך דף יא:] (המשך דף יא ע"ב) וְיִשְׂרָאֵל דַּהֲוָה לוֹן קַבָּלָה מִינָהּ, לָא בָעוּ מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַשְׁכּוֹנָא אָחֳרָא דְיִפְדוֹן לוֹן בְּגִינָהּ מִן גָּלוּתָא, אֶלָּא זֹאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם׳ (שם כו, מד) וכו', וְנָבִיא אָמַר בְּגִינָהּ כַּד חֲזָא בִנְבוּאָתָא דוֹחָקָא דְיִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָא, אָמַר ׳זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי׳ (איכה ג, כא) כו', ° וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר (דברים לג, ג). אִיהִי מַרְגָּלִית כְּלִילָא מִכָּל גַּוָּונִין נְהִירִין, ° דְּאִינוּן נְהִירִין מִגַּרְמֵיהּ, ° וּסְגוּלָה דִילֵיהּ בְּכָל נִקּוּדִין דְּאַתְוָון וְטַעֲמֵי, בְּכָל שֵׁם וְשֵׁם, ° מִסִּטְרָא דְחֹלֵ״ם, אִיהִי סֶגוֹלְתָּא. חוֹלֵם מָלֵא בְּוָא״ו, סְלִיק בְּאַתְווֹי אהי״ה, וּתְלַת נִיצוֹצִין י' י' י' כְּחוּשְׁבַּן יהו״ה, דְּאִיהוּ כ״ו וְאַרְבַּע אַתְוָון סְלִיק לְחֻשְׁבַּן יהו״ה אהי״ה נ״א, ° בְּרָזָא יהו״ה כיהו״ה, ° וּסְגוּלָה דִילֵיהּ (במדבר יב, יג) אֵ״ל נָא רְפָא נָ״א לָהּ, אָנָּא יהו״ה הוֹשִׁיעָה נָּ״א (תהלים קיח, כה), ° אהי״ה כ״א, כ' כֶּתֶר, א' אֵין סוֹף, ° אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ' וגו' (ש״א ב ב). וְחוֹלֵם סְגוֹלְתֵּיהּ לְחֶלְמָא, דְּבֵיהּ אִתְּמַר ׳וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה׳ (בראשית כח, יב) כו', וְעוֹד חוֹלֵם מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, חֹלֵם חָסֵר אִיהוּ ה״י מִן אֱלֹהִי״ם, תְּלַת נִיצוֹצוֹת ל' מִן אֱלֹהִי״ם, ° אִשְׁתָּאַר א״ם, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא׳ (משלי ב, ג), וְלַאו צָרִיךְ לַאֲרָכָא בְּנִקּוּדֵי, דְהָא אִתְאַמְרוּ.

תרגום

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה לָהֶם קַבָּלָה מִמֶּנָּה, לֹא בִּקְּשׁוּ מֵהקב"ה מַשְׁכּוֹן אַחֵר שֶׁיִּפְדֶּה אוֹתָם בִּגְלָלוֹ מִן הַגָּלוּת, אֶלָּא 'זֹאת', הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם׳ (ויקרא כו, מד) וְכוּ', וְהַנָּבִיא אָמַר בִּגְלָלָהּ כַּאֲשֶׁר רָאָה בִּנְבוּאָתוֹ אֶת דֹּחַק יִשְׂרָאֵל הֶחָזָק, אָמַר ׳זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי׳ (איכה ג, כא) וְכוּ', 'וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר'. הִיא מַרְגָּלִית הַכְּלוּלָה מִכָּל הַגְּוָנִים הַמְּאִירִים, שֶׁהֵם מְאִירִים מֵעַצְמָם, וּסְגֻלָּתָהּ בְּכָל נְקֻדּוֹת הָאוֹתִיּוֹת וְהַטְּעָמִים, בְּכָל שֵׁם וָשֵׁם, מִצַּד חֹלֶם - הִיא סְגֻלָּה. חוֹלָם מָלֵא בְּוָא"ו, עוֹלֶה בְּאוֹתִיּוֹתָיו אהי"ה, וּשְׁלֹשָׁה נִיצוֹצוֹת י' י' י' כְּחֶשְׁבּוֹן יהו״ה שֶׁהוּא כ"ו, וְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת עוֹלוֹת לְחֶשְׁבּוֹן יהו״ה אהי"ה - נ"א, בְּסוֹד יהו״ה כיהו״ה, וּסְגֻלָּתוֹ אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב, יג), אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא (תהלים קיח, כה), אהי"ה - כ"א, כ' כֶּתֶר, א' אֵין סוֹף, אֵין קָדוֹשׁ כַּה' (שמואל א ב, ב) וְגוֹמֵר. וְחוֹלָם סְגֻלָּתוֹ לַחֲלוֹם, שֶׁבּוֹ נֶאֱמַר ׳וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה׳ (בראשית כח, יב) וְכוּ', וְעוֹד חוֹלָם מוֹחֵל עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, חֹלֶם חָסֵר הוּא ה"י מֵאֱלֹהִים, שְׁלֹשָׁה נִיצוֹצוֹת ל' מֵאֱלֹהִים, נִשְׁאָר א"ם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא׳ (משלי ב, ג), וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בַּנְּקֻדּוֹת שֶׁהֲרֵי נֶאֶמְרוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [המשך דף יא:] (המשך דף יא ע"ב) וישראל דהוה לון קבלה מינה, לא בעו מקודשא בריך הוא משכונא אחרא דיפדון לון בגינה מן גלותא, אלא זאת, הדא הוא דכתיב ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם׳ (שם כו, מד) וכו', ונביא אמר בגינה כד חזא בנבואתא דוחקא דישראל תקיפא, אמר ׳זאת אשיב אל לבי׳ (איכה ג, כא) כו', ° וזאת ליהודה ויאמר (דברים לג, ג). איהי מרגלית כלילא מכל גוונין נהירין, ° דאינון נהירין מגרמיה, ° וסגולה דיליה בכל נקודין דאתוון וטעמי, בכל שם ושם, ° מסטרא דחל״ם, איהי סגולתא. חולם מלא בוא״ו, סליק באתווי אהי״ה, ותלת ניצוצין י' י' י' כחושבן יהו״ה, דאיהו כ״ו וארבע אתוון סליק לחשבן יהו״ה אהי״ה נ״א, ° ברזא יהו״ה כיהו״ה, ° וסגולה דיליה (במדבר יב, יג) א״ל נא רפא נ״א לה, אנא יהו״ה הושיעה נ״א (תהלים קיח, כה), ° אהי״ה כ״א, כ' כתר, א' אין סוף, ° אין קדוש כיי' וגו' (ש״א ב ב). וחולם סגולתיה לחלמא, דביה אתמר ׳ויחלם והנה סלם מצב ארצה׳ (בראשית כח, יב) כו', ועוד חולם מוחל עונות ישראל, חלם חסר איהו ה״י מן אלהי״ם, תלת ניצוצות ל' מן אלהי״ם, ° אשתאר א״ם, דאתמר בה ׳כי אם לבינה תקרא׳ (משלי ב, ג), ולאו צריך לארכא בנקודי, דהא אתאמרו.

התרגום: וישראל שהיתה להם קבלה ממנה, לא בקשו מהקב"ה משכון אחר שיפדה אותם בגללו מן הגלות, אלא 'זאת', הדא הוא דכתיב ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם׳ (ויקרא כו, מד) וכו', והנביא אמר בגללה כאשר ראה בנבואתו את דחק ישראל החזק, אמר ׳זאת אשיב אל לבי׳ (איכה ג, כא) וכו', 'וזאת ליהודה ויאמר'. היא מרגלית הכלולה מכל הגונים המאירים, שהם מאירים מעצמם, וסגלתה בכל נקדות האותיות והטעמים, בכל שם ושם, מצד חלם - היא סגלה. חולם מלא בוא"ו, עולה באותיותיו אהי"ה, ושלשה ניצוצות י' י' י' כחשבון יהו״ה שהוא כ"ו, וארבע אותיות עולות לחשבון יהו״ה אהי"ה - נ"א, בסוד יהו״ה כיהו״ה, וסגלתו אל נא רפא נא לה (במדבר יב, יג), אנא ה' הושיעה נא (תהלים קיח, כה), אהי"ה - כ"א, כ' כתר, א' אין סוף, אין קדוש כה' (שמואל א ב, ב) וגומר. וחולם סגלתו לחלום, שבו נאמר ׳ויחלם והנה סלם מצב ארצה׳ (בראשית כח, יב) וכו', ועוד חולם מוחל עונות ישראל, חלם חסר הוא ה"י מאלהים, שלשה ניצוצות ל' מאלהים, נשאר א"ם, שנאמר בה ׳כי אם לבינה תקרא׳ (משלי ב, ג), ואין צרך להאריך בנקדות שהרי נאמרו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וזאת ליהודה ויאמר. רוצה לומר דבריך ליה יעקב בה, דהיא דרגא דיהודה כנודע:

לכל המפרשים על פיסקה זו