ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 59 (יא ע"ב)

׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ - שאין מפיקים רצון מהמלך אלא בזאת

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 59 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

[יא:] וְאַהֲרֹן דַּהֲוָה לֵיהּ קַבָּלָה מִינָהּ, לָא הֲוָה עָאל לִפְנַי וְלִפְנִים פָּחוּת מִינָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), דַּהֲוָה יָדַע דְּאִיהִי עִקָּרָא דְכֹלָּא, דְּאִיהִי קָרְבָּן לַיהוָֹ״ה, (דף יא ע״ב) עוֹלָה לַיהוָֹ״ה, אִשֶּׁה לַיהוָֹ״ה. המשך דף לט ע"א (תיקון יט)] (המשך דף לט ע"א) ° ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), ° תָּא חֲזִי אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹנוֹ מֵיהו״ה אֶלָּא בְזֹאת, ° דַּעֲלָהּ אִתְּמַר ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן׳ (משלי יח, כב) מֵיהו״ה, ° ° וְדָא הִיא עִת לַעֲשׂוֹת לַיהו״ה (תהלים קיט, קכו), ° וְכַמָּה עִתּוֹת יֵשׁ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עִת׳ (ויקרא טז, ב), ° וּשְׁלֹמֹה אָמַר (קהלת ג, ד) עִת לִשְׂחוֹק וכו', דְּאִינוּן כ״ח עִת, וְעַל דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עִת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳, ° דְּאִיהוּ קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו״ה. וְכַד שְׁכִינְתָּא דְאִתְקְרִיאַת זֹאת עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם׳ (ויקרא כו, מד) וכו', ° מַאי אִינוּן אָמְרִין לָהּ (שיר ו א) ׳אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ׳, בְּכַמָּה תַחֲנוּנִים וּצְלוֹתִין, בַּצִּיצִית וּבִתְפִלִּין, בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיוֹמִין טָבִין, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת׳ (שמות לא, יז) הִיא לְעוֹלָם, אוֹת בְּרִית מִילָה, אוֹת דְּשַׁבָּת וְיֹמִין טָבִין, וְאוֹת דִּתְּפִלִּין.

תרגום

וְאַהֲרֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ קַבָּלָה מִמֶּנָּה, לֹא הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים פָּחוֹת מִמֶּנָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהִיא עִקַּר הַכֹּל, שֶׁהִיא קָרְבָּן לַה', עוֹלָה לַה', אִשֶּׁה לַה'. ' ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ ', בֹּא וּרְאֵה: אֵין אָדָם מֵפִיק רְצוֹנוֹ מֵה' אֶלָּא בְּזֹאת, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן׳ (משלי יח, כב) מֵה', וְזוֹ הִיא 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'', וְכַמָּה עִתּוֹת יֵשׁ, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת׳ (ויקרא טז, ב), וּשְׁלֹמֹה אָמַר עֵת לִשְׂחוֹק (קהלת ג, ד) וְכוּ', שֶׁהֵם כ"ח 'עֵת', וְעַל זֶה הקב"ה אָמַר ' ׳וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ ', שֶׁהוּא קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה'. וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה הַנִּקְרֵאת 'זֹאת' עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם׳ (ויקרא כו, מד) וְכוּ', מַה הֵם אוֹמְרִים לָהּ? ' ׳אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ׳ ', בְּכַמָּה תַחֲנוּנִים וּתְפִלּוֹת, בַּצִּיצִית וּבַתְּפִלִּין, בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת׳ הִיא לְעוֹלָם (שמות לא, יז), אוֹת בְּרִית מִילָה, אוֹת שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים, וְאוֹת תְּפִלִּין.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [יא:] ואהרן דהוה ליה קבלה מינה, לא הוה עאל לפני ולפנים פחות מינה, הדא הוא דכתיב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), דהוה ידע דאיהי עקרא דכלא, דאיהי קרבן ליהו״ה, (דף יא ע״ב) עולה ליהו״ה, אשה ליהו״ה. המשך דף לט ע"א (תיקון יט)] (המשך דף לט ע"א) ° ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), ° תא חזי אין אדם מפיק רצונו מיהו״ה אלא בזאת, ° דעלה אתמר ׳מצא אשה מצא טוב ויפק רצון׳ (משלי יח, כב) מיהו״ה, ° ° ודא היא עת לעשות ליהו״ה (תהלים קיט, קכו), ° וכמה עתות יש, ועלייהו אתמר ׳ואל יבא בכל עת׳ (ויקרא טז, ב), ° ושלמה אמר (קהלת ג, ד) עת לשחוק וכו', דאינון כ״ח עת, ועל דא קודשא בריך הוא אמר ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳, ° דאיהו קדש ישראל ליהו״ה. וכד שכינתא דאתקריאת זאת עם ישראל, כמה דאת אמר ׳ואף גם זאת בהיותם׳ (ויקרא כו, מד) וכו', ° מאי אינון אמרין לה (שיר ו א) ׳אנה הלך דודך היפה בנשים, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך׳, בכמה תחנונים וצלותין, בציצית ובתפלין, בשבתות וביומין טבין, דעלייהו אתמר ׳ביני ובין בני ישראל אות׳ (שמות לא, יז) היא לעולם, אות ברית מילה, אות דשבת וימין טבין, ואות דתפלין.

התרגום: ואהרן שהיתה לו קבלה ממנה, לא היה נכנס לפני ולפנים פחות ממנה, הדא הוא דכתיב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), שהיה יודע שהיא עקר הכל, שהיא קרבן לה', עולה לה', אשה לה'. ' ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ ', בא וראה: אין אדם מפיק רצונו מה' אלא בזאת, שעליה נאמר ׳מצא אשה מצא טוב ויפק רצון׳ (משלי יח, כב) מה', וזו היא 'עת לעשות לה', וכמה עתות יש, ועליהן נאמר ׳ואל יבא בכל עת׳ (ויקרא טז, ב), ושלמה אמר עת לשחוק (קהלת ג, ד) וכו', שהם כ"ח 'עת', ועל זה הקב"ה אמר ' ׳ואל יבא בכל עת אל הקדש׳ ', שהוא קדש ישראל לה'. וכשהשכינה הנקראת 'זאת' עם ישראל, כמו שנאמר ׳ואף גם זאת בהיותם׳ (ויקרא כו, מד) וכו', מה הם אומרים לה? ' ׳אנה הלך דודך היפה בנשים, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך׳ ', בכמה תחנונים ותפלות, בציצית ובתפלין, בשבתות ובימים טובים, שעליהם נאמר ׳ביני ובין בני ישראל אות׳ היא לעולם (שמות לא, יז), אות ברית מילה, אות שבת וימים טובים, ואות תפלין.

מן המפרשים

אור יקר: וז״ש ואהרן דהוה ליה קבלה מינה כנודע דאיהו שושבינא דמטרוניתא, מתפרנס מחוט של חסד המשוך אליה,

ביאור הגר"א: כד כו'. מפרש כאן למה נקראת ראשית ואחרית (ואורייתא) :

לכל המפרשים על פיסקה זו