ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 55 (יא ע"א)

שלש קלפות הערלה כקלפות האגוז - והקשיות קלפות על ההלכה

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 55 · דף יא ע"א

לשון הזוהר

[יא.] קְלִיפָה דְעָרְלָה דְּכַסִּי עַל י', אִית לָהּ תְּלַת קְלִיפֵי כְּגִלְדֵּי בְּצָלִים דָּא עַל דָּא, וְאִינוּן כְּקְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, דְאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳, דָא קַו יָרוֹק קְלִיפָה קַדְמָאָה דֶאֱגוֹזָא, וָבֹהוּ אֲבָנִים מְפוּלָמוֹת דָּא קְלִיפָה תִּנְיָנָא דֶאֱגוֹזָא קָשֶׁה כְּאֶבֶן, וְחֹשֶׁךְ קְלִיפָה תְּלִיתָאָה, וּבְהוֹן אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, ׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים׳ (ויקרא יט, כג), וְלָקֳבֵל מוֹחָא, אִיהוּ ׳וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית׳ (דף יא ע״א) ׳יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהוָֹ״ה׳. וּבְהוֹן מִסִּטְרָא דְעָרְלָה אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לְפַרְדֵס, שְׁלֹשָׁה אָכְלוּ מֵאִלֵּין קְלִיפֵי וּמֵתוּ, רְבִיעָאָה אָכַל אִיבָּא וְזָרַק קְלִיפִין וְחַי, כְּגַוְונָא דָא אִתְּמַר רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִיפָתוֹ זָרַק. וּכְגַוְונָא דְאִלֵּין קְלִיפִין, אִינוּן קוּשְׁיָין דְּחַפְיָין עַל הֲלָכָה, דְּאִיהִי מוֹחָא מִלְּגָאו, וְלֵית בַּר נַשׁ יָכִיל לְמֵיכַל בְּנַהֲמָא דְאוֹרַיְיתָא, ° דְאִתְּמַר בָּהּ ׳עִץ חַיִּים הִיא׳ (משלי ג, יח), עַד דְּזָרִיק קוּשְׁיָין מֵהֲלָכוֹת, וְאִית הֲלָכָה דְכָל קוּשְׁיָין דִּילָהּ אִינוּן כְּאִילָנָא, דִקְלִיפָה דִילֵיהּ וְקָנֶה דִילֵיהּ וְעִצָיו וְעַלִּין וְאִיבָּא כֻּלְּהוֹן שָׁוִין לְמֵיכַל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (שיר ד יד) נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם וכו', ° וּבְגִין דָּא לַאו כָּל קֻשְׁיָין שָׁוִין.

תרגום

קְלִפַּת הָעָרְלָה הַמְכַסָּה עַל הַי', יֵשׁ לָהּ שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת כְּקְלִפּוֹת בָּצָל זוֹ עַל זוֹ, וְהֵן כִּקְלִפּוֹת הָאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן ' ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳ ' - זֶה קַו יָרֹק, קְלִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל הָאֱגוֹז, 'וָבֹהוּ' - אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת, זוֹ קְלִפָּה שְׁנִיָּה שֶׁל הָאֱגוֹז, קָשָׁה כְּאֶבֶן, וְ'חֹשֶׁךְ' - קְלִפָּה שְׁלִישִׁית, וּבָהֶן קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, ' ׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים׳ ', וּכְנֶגֶד הַמֹּחַ, הוּא ' ׳וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳ לַה''. וּמִצַּד הָעָרְלָה אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס, שְׁלֹשָׁה אָכְלוּ מִקְּלִפּוֹת אֵלֶּה וּמֵתוּ, הָרְבִיעִי אָכַל אֶת הַפְּרִי וְזָרַק אֶת הַקְּלִפּוֹת וְחַי, כְּגַוְנָא זוֹ נֶאֱמַר: רַבִּי מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא, תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק. וּכְעֵין קְלִפּוֹת אֵלֶּה, הֵן הַקֻּשְׁיוֹת הַמְכַסּוֹת עַל הַהֲלָכָה שֶׁהִיא הַמֹּחַ מִבִּפְנִים, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לֶאֱכֹל מִלֶּחֶם הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳עֵץ חַיִּים הִיא׳ (משלי ג, יח), עַד שֶׁזּוֹרֵק אֶת הַקֻּשְׁיוֹת מֵהַהֲלָכוֹת. וְיֵשׁ הֲלָכָה שֶׁכָּל קֻשְׁיוֹתֶיהָ הֵן כְּעֵץ, שֶׁקְּלִפָּתוֹ וְקָנוֹ וְעֵצָיו וְעָלָיו וּפִרְיוֹ כֻּלָּם שָׁוִים לַאֲכִילָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר 'נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם' וְכוּ', וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שָׁווֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [יא.] קליפה דערלה דכסי על י', אית לה תלת קליפי כגלדי בצלים דא על דא, ואינון כקליפין דאגוזא, דאתמר עלייהו ׳והארץ היתה תהו׳, דא קו ירוק קליפה קדמאה דאגוזא, ובהו אבנים מפולמות דא קליפה תנינא דאגוזא קשה כאבן, וחשך קליפה תליתאה, ובהון אוקמוהו רבנן אין דורשין בעריות בשלשה, ׳שלש שנים יהיה לכם ערלים׳ (ויקרא יט, כג), ולקבל מוחא, איהו ׳ובשנה הרביעית׳ (דף יא ע״א) ׳יהיה כל פריו קדש הלולים ליהו״ה׳. ובהון מסטרא דערלה ארבעה נכנסו לפרדס, שלשה אכלו מאלין קליפי ומתו, רביעאה אכל איבא וזרק קליפין וחי, כגוונא דא אתמר רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק. וכגוונא דאלין קליפין, אינון קושיין דחפיין על הלכה, דאיהי מוחא מלגאו, ולית בר נש יכיל למיכל בנהמא דאורייתא, ° דאתמר בה ׳עץ חיים היא׳ (משלי ג, יח), עד דזריק קושיין מהלכות, ואית הלכה דכל קושיין דילה אינון כאילנא, דקליפה דיליה וקנה דיליה ועציו ועלין ואיבא כלהון שוין למיכל, ועליה אתמר (שיר ד יד) נרד וכרכום וכו', ° ובגין דא לאו כל קשיין שוין.

התרגום: קלפת הערלה המכסה על הי', יש לה שלש קלפות כקלפות בצל זו על זו, והן כקלפות האגוז, שנאמר עליהן ' ׳והארץ היתה תהו׳ ' - זה קו ירק, קלפה ראשונה של האגוז, 'ובהו' - אבנים מפלמות, זו קלפה שניה של האגוז, קשה כאבן, ו'חשך' - קלפה שלישית, ובהן קבעו רבותינו: אין דורשין בעריות בשלשה, ' ׳שלש שנים יהיה לכם ערלים׳ ', וכנגד המח, הוא ' ׳ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים׳ לה'. ומצד הערלה ארבעה נכנסו לפרדס, שלשה אכלו מקלפות אלה ומתו, הרביעי אכל את הפרי וזרק את הקלפות וחי, כגונא זו נאמר: רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קלפתו זרק. וכעין קלפות אלה, הן הקשיות המכסות על ההלכה שהיא המח מבפנים, ואין אדם יכול לאכל מלחם התורה, שנאמר בה ׳עץ חיים היא׳ (משלי ג, יח), עד שזורק את הקשיות מההלכות. ויש הלכה שכל קשיותיה הן כעץ, שקלפתו וקנו ועציו ועליו ופריו כלם שוים לאכילה, ועליו נאמר 'נרד וכרכם' וכו', ומשום כך לא כל הקשיות שוות.

מן המפרשים

אור יקר: עד דזריק קושיין שבעוד שהקושיא במקומה עומדת אפשר' שנוקים ההלכה באוקמתא אחרת, ונמצא שאין אדם עומד על אמיתות ההלכה עד תירוץ הקושיא, ולכך מה יפסוק הלכה, ומה יהנה מהתורה כל זמןשהקושיא עדיין במקומה עומדת, קליפה קשה מעלמת המוח,…

ביאור הגר"א: דאתמר בה עץ כו'. רוצה לומר דומיא דאילן שלש שנים כנ"ל ג' קליפין, דחטה עץ היא כמו שאמרו ( סנהדרין ע ע"ב ) חטה היה, וצריך לזרוק ממנה מוץ ומורסן וסובין לבד התבן שהוא דומיא דעץ האילן וזה שאומר דקליפה וקנה ועצו ועלין כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו