י' ראש החרב ו' גופה וההי"ן פיותיה - והקורא שמע אוחז חרב פיפיות
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 52 · דף ח ע"א
לשון הזוהר
[המשך דף ח.] (המשך דף ח ע״א) ° שֵׁם יהו״ה, י' דִילֵיהּ רֵישָׁא דְחַרְבָּא, מרגלית מליא סגולתן ° בְּרֵישָׁא דְחַרְבָּא, ° דְּלֵית מָאן דְּנָצַח וַדַּאי לְמָארֵי חַרְבָּא דָא, וּבָהּ נָצַח לְכָל סִטְרִין אָחֳרָנִין, וְלֵית חַד קַיְימָא קַמָּהּ, גּוּפָא דְהַאי חַרְבָּא ו', זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיָדַע לְאַנִּיף לֵיהּ בִּידֵיהּ ° לְכָל סִטְרָא, עִילָא וְתַתָּא וְאַרְבַּע סִטְרִין בְּשִׁית סְפִירָן, תְּרֵין פִּיפִיּוֹת דְּחַתִּיךְ בְּהוֹן עִילָא וְתַתָּא מִתְּרֵין סִטְרִין ° אִינוּן ה' ה', וּנְקוּדָא אֱלֹהִי״ם, וְהַיְינוּ נַרְתֵּק דִּילֵיהּ, ° וּבְגִין דָּא בִּינָה נְקוּדָה אֱלֹהִי״ם, כְּגַוְונָא דָא יֱהוִֹ״ה כְּמָה דְאִתְּמַר. וְהַאי אִיהוּ דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל ° הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדוֹ, וְהָא אוּקְמוּהוּ עַל מִטָּתוֹ, לְהָגֵן מִן הַמַּזִיקִין, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דִּצְלוֹתָא, ° אֲדוֹן הַמַּזִּיקִין קָשׁוּר, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִבְרַח, וְזַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּשָׁחִיט לֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא, לְקַיֵּים בא להרגך הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ בִּצְלוֹתָא, ° דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם ° בַּבֹּקֶר׳ (בראשית יט, כז), ° כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּלָא חָשַׁשׁ לִיקָרֵיהּ לְשַׁחֲטָא יִצְרֵיהּ וְשַׂנְאֵיהּ, דְּלֵית שַׂנְאֵיהּ לְחוֹד אֶלָּא שַׂנְאֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ° דִּבְכָל יוֹמָא תָּבַע חוֹבִין דִּבְנוֹי לְשַׁחֲטָא לוֹן. וְאוּף הָכִי צָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לֵיהּ ° מִשְּׁמַיָּא וְאַרְעָא, כְּגַוְונָא דְאַעַבְרֵיהּ ° מִשִּׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, וְאוּף הָכִי צָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לֵיהּ וּלְבַת זוּגֵיהּ ° מִתְּרֵין כָּרְסַיָּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן׳ (ירמיה יז, יב), דְּתַמָּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּתְרֵין כָּרְסַיָּין, ° וְתַמָּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ כְּשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, ° וְעַל שְׁמַיְיהוּ אִתְקְרֵי ׳כִּי ° שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ° יהו''ה׳ (תהלים פד, יב) אֱלֹהִי״ם, וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיֵּים בֵּיהּ, ° לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף (ישעיה ס, כ).
תרגום
שֵׁם יהו״ה - י' שֶׁלּוֹ רֹאשׁ הַחֶרֶב, מַרְגָּלִית מְלֵאָה סְגֻלָּתָן בְּרֹאשׁ הַחֶרֶב, שֶׁאֵין מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ וַדַּאי אֶת בַּעַל חֶרֶב זוֹ, וּבָהּ מְנַצֵּחַ לְכָל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים, וְאֵין אֶחָד עוֹמֵד לְפָנֶיהָ, גּוּף הַחֶרֶב - ו'. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָנִיף אוֹתוֹ בְּיָדוֹ לְכָל צַד, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וְאַרְבַּע רוּחוֹת בְּשֵׁשׁ סְפִירוֹת. שְׁתֵּי הַפִּיּוֹת שֶׁחוֹתְכִים בָּהֶן לְמַעְלָה וּלְמַטָּה מִשְּׁנֵי צְדָדִים הֵן ה' ה', וְהַנְּקֻדָּה - אֱלֹהִים, וְהַיְנוּ נַרְתִּיקוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ בִּינָה נְקֻדַּת אֱלֹהִים, כְּגַוְנָא זוֹ יֱהוִֹ"ה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְזֶהוּ שֶׁקָּבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב פִּיּוֹת בְּיָדוֹ, וְהָא קָבְעוּ זֹאת עַל מִטָּתוֹ לְהָגֵן מִן הַמַּזִּיקִים, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל הַתְּפִלָּה, אֲדוֹן הַמַּזִּיקִים קָשׁוּר, אֵין לוֹ רְשׁוּת לִבְרֹחַ, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ עֵת, לְקַיֵּם 'הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ' בַּתְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית יט, כז), קַל וָחֹמֶר מִי שֶׁלֹּא חָשׁ לִכְבוֹדוֹ לִשְׁחֹט אֶת יִצְרוֹ וְשׂוֹנְאוֹ, שֶׁאֵין שׂוֹנְאוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁבְּכָל יוֹם תּוֹבֵעַ עֲוֹנוֹת בָּנָיו לִשְׁחֹט אוֹתָם. וְאַף כָּךְ צָרִיךְ לְהַעֲבִירוֹ מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּעֵין שֶׁהֶעֱבִירוֹ מִשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, וְאַף כָּךְ צָרִיךְ לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ וְאֶת בַּת זוּגוֹ מִשְּׁנֵי כִּסְאוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן׳ (ירמיה יז, יב), שֶׁשָּׁם הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ בִּשְׁנֵי כִּסְאוֹת, וְשָׁם הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ כְּשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, וְעַל שְׁמָם נִקְרָא כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים (תהלים פד, יב), וּבְאוֹתָהּ עֵת יִתְקַיֵּם בּוֹ לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף (ישעיה ס, כ).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [המשך דף ח.] (המשך דף ח ע״א) ° שם יהו״ה, י' דיליה רישא דחרבא, מרגלית מליא סגולתן ° ברישא דחרבא, ° דלית מאן דנצח ודאי למארי חרבא דא, ובה נצח לכל סטרין אחרנין, ולית חד קיימא קמה, גופא דהאי חרבא ו', זכאה איהו מאן דידע לאניף ליה בידיה ° לכל סטרא, עילא ותתא וארבע סטרין בשית ספירן, תרין פיפיות דחתיך בהון עילא ותתא מתרין סטרין ° אינון ה' ה', ונקודא אלהי״ם, והיינו נרתק דיליה, ° ובגין דא בינה נקודה אלהי״ם, כגוונא דא יהו״ה כמה דאתמר. והאי איהו דאוקמוהו מארי מתניתין, כל ° הקורא קריאת שמע, כאלו אוחז חרב פיפיות בידו, והא אוקמוהו על מטתו, להגן מן המזיקין, אבל בקריאת שמע דצלותא, ° אדון המזיקין קשור, לית ליה רשו למברח, וזכאה איהו מאן דשחיט ליה בההוא זמנא, לקיים בא להרגך השכם להרגו בצלותא, ° דאתמר בה ׳וישכם אברהם ° בבקר׳ (בראשית יט, כז), ° כל שכן מאן דלא חשש ליקריה לשחטא יצריה ושנאיה, דלית שנאיה לחוד אלא שנאיה דקודשא בריך הוא, ° דבכל יומא תבע חובין דבנוי לשחטא לון. ואוף הכי צריך לאעברא ליה ° משמיא וארעא, כגוונא דאעבריה ° משמשא וסיהרא, ואוף הכי צריך לאעברא ליה ולבת זוגיה ° מתרין כרסיין, הדא הוא דכתיב ׳כסא כבוד מרום מראשון׳ (ירמיה יז, יב), דתמן קודשא בריך הוא ושכינתיה בתרין כרסיין, ° ותמן קודשא בריך הוא ושכינתיה כשמשא וסיהרא, ° ועל שמייהו אתקרי ׳כי ° שמש ומגן ° יהו'ה׳ (תהלים פד, יב) אלהי״ם, ובההוא זמנא יתקיים ביה, ° לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף (ישעיה ס, כ).
התרגום: שם יהו״ה - י' שלו ראש החרב, מרגלית מלאה סגלתן בראש החרב, שאין מי שמנצח ודאי את בעל חרב זו, ובה מנצח לכל הצדדים האחרים, ואין אחד עומד לפניה, גוף החרב - ו'. אשרי מי שיודע להניף אותו בידו לכל צד, למעלה ולמטה וארבע רוחות בשש ספירות. שתי הפיות שחותכים בהן למעלה ולמטה משני צדדים הן ה' ה', והנקדה - אלהים, והינו נרתיקו, ומשום כך בינה נקדת אלהים, כגונא זו יהו"ה כמו שנאמר. וזהו שקבעו רבותינו במשנה: כל הקורא קריאת שמע, כאלו אוחז חרב פיות בידו, והא קבעו זאת על מטתו להגן מן המזיקים, אבל בקריאת שמע של התפלה, אדון המזיקים קשור, אין לו רשות לברח, ואשרי מי ששוחט אותו באותה עת, לקים 'הבא להרגך השכם להרגו' בתפלה, שנאמר בה ׳וישכם אברהם בבקר׳ (בראשית יט, כז), קל וחמר מי שלא חש לכבודו לשחט את יצרו ושונאו, שאין שונאו בלבד אלא שונאו של הקב"ה, שבכל יום תובע עונות בניו לשחט אותם. ואף כך צריך להעבירו משמים וארץ, כעין שהעבירו משמש וירח, ואף כך צריך להעביר אותו ואת בת זוגו משני כסאות, הדא הוא דכתיב ׳כסא כבוד מרום מראשון׳ (ירמיה יז, יב), ששם הקב"ה ושכינתו בשני כסאות, ושם הקב"ה ושכינתו כשמש וירח, ועל שמם נקרא כי שמש ומגן ה' אלהים (תהלים פד, יב), ובאותה עת יתקים בו לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף (ישעיה ס, כ).
מן המפרשים
אור יקר: וז״ש ובה נצח לכל סטרין אחרגין, וכיון שהוא ׳לנצח היחצונים, צריך שתהיה כוללת- -עד המחשבה חכמה, כדי שלא ימצא- שום בחינת תפיסת מדרגה חצובה׳ שלא ישבת על ידי החרב הזה, והיינו אומרו.
ביאור הגר"א: שם יקו"ק י' כו'. שעד כאן פירש ג' אותיות הו"י ועכשיו הולך ומפרש כל הד' אותיות ועל ג' אותיות פירש פסוק אבנים כו' וכן בסוף פ' יתרו לא תבנה אתהן גזית וכתיב בסיפיה דקרא כי חרבך כו' דהאי חרבא הוא על המזיקין כמו שמפרש והולך: