ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 49 (י ע"א)

אהבה שאינה תלויה בקבול פרס - ותקון ז' בראשית ברי"ת א"ש

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 49 · דף י ע"א

לשון הזוהר

וּבְגִין דָּא מָאן דְּרָחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ נַפְשֵׁיהּ אוֹ גוּפֵיהּ אוֹ מָמוֹנֵיהּ, דְּיִנְטִיר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא רְחִימוּ דִילֵיהּ תְּלוּיָה בְּהַהִיא דְיָהִיב לֵיהּ, וְלַאו עִקָּר רְחִימוּ, דְּלַאו אִיהוּ הַאי רְחִימוּ, דְאִם נָטַל מָמוֹנֵיהּ אוֹ גוּפֵיהּ כָּפַר בֵּיהּ, לַאו אִיהוּ עִקָּר רְחִימוּ, עַד דְּמָסַר נַפְשֵׁיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארֵיהּ, וְאִם כָּל תְּלַת שְׁקוּלִין לְגַבֵּיהּ, יִמְסוֹר לוֹן כֻּלְּהוּ עַל קְדוּשַׁת שְׁמֵיהּ בִּרְחִימוּ, וְהַאי אִיהוּ עִקָּרָא דִרְחִימוּ, דְאִיהוּ אַהֲבַת יהו״ה מַלְכוּת, דְּאִיהִי אַהֲבַת חֶסֶד, דְּיִרְאָה מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה אִיהִי, וּמֵחֶסֶד אִיהִי מַלְכוּת אַהֲבַת יהו״ה כְּמָה דְאִתְּמַר, מִגְּבוּרָה אִיהִי יִרְאַת יְיָ'. וְאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תרי״א מִתַּרְוַיְהוּ אִתְיְהִיב לְיִשְׂרָאֵל וְדָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מִסִּטְרֵיהּ אִתְקְרִיאַת מַלְכוּת תּוֹרַת יהו״ה (תמימה), ° וְאִיהִי מִצְוָה דִילֵיהּ בְּכָל תַּרְיַ״ג פִּקּוּדֵי דְתַלְיָין מִשְּׁמֵיהּ, דְּאִינוּן שְׁמִ״י עִם י״ה שְׁסָ״ה, זִכְרִ״י עִם ו״ה רְמַ״ח, הִיא בְּצַלְמוֹ כִּדְמוּתוֹ: (ע"פ הגר"א רתל"ב כאן צ"ל תל"ו - תמצאנו בסוף תיקון מ"א) וְעוֹד תִּקּוּנָא ז', וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, אִלֵּין דְּיָדְעִין בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית ° פִּקּוּדָא תְּלִיתָאָה דְּאִיהִי בְּרִית מִילָה, וְהַיְינוּ בְּרֵאשִׁי״ת ° בְּרִי״ת אֵ״שׁ, וּבְרִית אִיהִי י', וְעִם אֵ״שׁ אִתְעֲבִיד אִי״שׁ, וְאוּף הָכִי אָת ה' עִם אֵשׁ אִיהִי נוּקְבָא, ° וְעַל תְּרֵין אֵישׁוֹת אִתְּמַר בְּקַדְמֵיתָא ° כָּתְנוֹת אוֹר, דִּבְהוֹן עֲקֵבוֹ מַכְהֶה גַלְגַּל חַמָּה.

תרגום

וּמִשּׁוּם כָּךְ מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת הקב"ה מִתּוֹךְ נַפְשׁוֹ אוֹ גּוּפוֹ אוֹ מָמוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרֵהוּ הקב"ה - הֲרֵי אַהֲבָתוֹ תְּלוּיָה בְּמַה שֶּׁנּוֹתֵן לוֹ, וְאֵין זוֹ עִקַּר אַהֲבָה, שֶׁאֵין זוֹ הָאַהֲבָה, שֶׁאִם נָטַל מָמוֹנוֹ אוֹ גּוּפוֹ כָּפַר בּוֹ, אֵין זֶה עִקַּר אַהֲבָה, עַד שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּאַהֲבַת אֲדוֹנוֹ, וְאִם כָּל שְׁלֹשְׁתָּם שְׁקוּלִים אֶצְלוֹ, יִמְסֹר אוֹתָם כֻּלָּם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה, וְזֶהוּ עִקַּר הָאַהֲבָה, שֶׁהִיא אַהֲבַת ה' - מַלְכוּת, שֶׁהִיא אַהֲבַת חֶסֶד, שֶׁהַיִּרְאָה מִצַּד הַגְּבוּרָה הִיא, וּמֵחֶסֶד הִיא מַלְכוּת אַהֲבַת ה' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, מִגְּבוּרָה הִיא יִרְאַת ה'. וְהַתּוֹרָה שֶׁהִיא תרי"א, מִשְּׁנֵיהֶם נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל, וְזֶה עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מִצִּדּוֹ נִקְרֵאת מַלְכוּת 'תּוֹרַת ה'' (תְּמִימָה), וְהִיא מִצְוָתוֹ בְּכָל תרי"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בִּשְׁמוֹ, שֶׁהֵן 'שְׁמִי' עִם י"ה - שס"ה, 'זִכְרִי' עִם ו"ה - רמ"ח, הִיא 'בְּצַלְמוֹ כִּדְמוּתוֹ'. וְעוֹד, תִּקּוּן ז': 'וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ' - אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים בְּמִלַּת 'בְּרֵאשִׁית' אֶת הַמִּצְוָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא בְּרִית מִילָה, וְהַיְנוּ 'בְּרֵאשִׁי"ת' - 'בְּרִי"ת' 'אֵ"שׁ', וּ'בְרִית' הִיא י', וְעִם 'אֵ"שׁ' נַעֲשֶׂה 'אִי"שׁ', וְאַף כָּךְ אוֹת ה' עִם אֵשׁ הִיא נְקֵבָה, וְעַל שְׁתֵּי הָאִישׁוּת נֶאֱמַר בַּתְּחִלָּה 'כָּתְנוֹת אוֹר', שֶׁבָּהֶן עֲקֵבוֹ מַכְהֶה גַּלְגַּל חַמָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובגין דא מאן דרחים לקודשא בריך הוא מגו נפשיה או גופיה או ממוניה, דינטיר ליה קודשא בריך הוא, הא רחימו דיליה תלויה בההיא דיהיב ליה, ולאו עקר רחימו, דלאו איהו האי רחימו, דאם נטל ממוניה או גופיה כפר ביה, לאו איהו עקר רחימו, עד דמסר נפשיה ברחימו דמאריה, ואם כל תלת שקולין לגביה, ימסור לון כלהו על קדושת שמיה ברחימו, והאי איהו עקרא דרחימו, דאיהו אהבת יהו״ה מלכות, דאיהי אהבת חסד, דיראה מסטרא דגבורה איהי, ומחסד איהי מלכות אהבת יהו״ה כמה דאתמר, מגבורה איהי יראת יי'. ואורייתא דאיהי תרי״א מתרויהו אתיהיב לישראל ודא עמודא דאמצעיתא, מסטריה אתקריאת מלכות תורת יהו״ה (תמימה), ° ואיהי מצוה דיליה בכל תרי״ג פקודי דתליין משמיה, דאינון שמ״י עם י״ה שס״ה, זכר״י עם ו״ה רמ״ח, היא בצלמו כדמותו: (ע"פ הגר"א רתל"ב כאן צ"ל תל"ו - תמצאנו בסוף תיקון מ"א) ועוד תקונא ז', והמשכילים יזהירו, אלין דידעין במלת בראשית ° פקודא תליתאה דאיהי ברית מילה, והיינו בראשי״ת ° ברי״ת א״ש, וברית איהי י', ועם א״ש אתעביד אי״ש, ואוף הכי את ה' עם אש איהי נוקבא, ° ועל תרין אישות אתמר בקדמיתא ° כתנות אור, דבהון עקבו מכהה גלגל חמה.

התרגום: ומשום כך מי שאוהב את הקב"ה מתוך נפשו או גופו או ממונו, כדי שישמרהו הקב"ה - הרי אהבתו תלויה במה שנותן לו, ואין זו עקר אהבה, שאין זו האהבה, שאם נטל ממונו או גופו כפר בו, אין זה עקר אהבה, עד שמוסר נפשו באהבת אדונו, ואם כל שלשתם שקולים אצלו, ימסר אותם כלם על קדשת שמו באהבה, וזהו עקר האהבה, שהיא אהבת ה' - מלכות, שהיא אהבת חסד, שהיראה מצד הגבורה היא, ומחסד היא מלכות אהבת ה' כמו שנאמר, מגבורה היא יראת ה'. והתורה שהיא תרי"א, משניהם נתנה לישראל, וזה עמודא דאמצעיתא, מצדו נקראת מלכות 'תורת ה' (תמימה), והיא מצותו בכל תרי"ג מצוות התלויות בשמו, שהן 'שמי' עם י"ה - שס"ה, 'זכרי' עם ו"ה - רמ"ח, היא 'בצלמו כדמותו'. ועוד, תקון ז': 'והמשכילים יזהירו' - אלה היודעים במלת 'בראשית' את המצוה השלישית שהיא ברית מילה, והינו 'בראשי"ת' - 'ברי"ת' 'א"ש', ו'ברית' היא י', ועם 'א"ש' נעשה 'אי"ש', ואף כך אות ה' עם אש היא נקבה, ועל שתי האישות נאמר בתחלה 'כתנות אור', שבהן עקבו מכהה גלגל חמה.

מן המפרשים

אור יקר: ואם כל תלת שקילין לגביה ימסור לון כולהו, ירצה צריך שיבא מעשה כולם לידו וימסרם ויקרא אוהב :אמת בפועל., וכל זמן שלא בא מעשה לידו נקרא אוהב סתם, אמנם האוהב בפועל תפוס בעצם במלכות אהבת ה׳

ביאור הגר"א: ההי"ן לתתא מסט' כו' עד סוף הקדמה הכל ליקוטים וחסר כאן הרבה:

לכל המפרשים על פיסקה זו