ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 48 (י ע"א)

עני חשוב כמת בנסיון הגלות - ומסירת נפש גוף וממון באהבה

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 48 · דף י ע"א

לשון הזוהר

וְדָא אִיהוּ נִסָּיוֹן דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְנַסָּאָה בְשַׁבְעִין שְׁנִין דְּגָלוּת בַּתְרָאָה, דְּעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת, וּכְאִלּוּ נָטְלִין נַפְשֵׁיהּ, גּוּפָא וְנַפְשָׁא וּמָמוֹנָא כֻּלְּהוּ שְׁקוּלִין, בַּמֶּה דְחָבִיב עֲלֵיהּ מְסוֹר לֵיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארֵיהּ, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְקַשַּׁר בְּמִלַּת אַהֲבָ״ה דְאִיהִי בְרֵאשִׁי״ת, וּכְאִלּוּ בֵיהּ בָּרָא עָלְמָא, וּמָאן דְּלָא מָסַר נַפְשֵׁיהּ אוֹ גוּפֵיהּ אוֹ מָמוֹנֵיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארֵיהּ בְּשַׁעַת הַשְּׁמַד, כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּבְגִין דָּא קְרָא סָמִיךְ לֵיהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב). וְאַהֲבַת יהו״ה אִיהִי מַלְכוּת, כְּלִילָא מִכָּל סְפִירָן, וְאִיהִי פִּקּוּדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל תַּרְיַ״ג פִּקּוּדִין, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (אסתר ג, ג) מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְאִיהִי בִנְיַן עָלְמָא, שִׁפְחָה בִּישָׁא אִיהִי חָרְבַּן עָלְמָא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), וְאִיהִי רְצוּעָה בִידָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַלְקָאָה בֵיהּ חַיָּיבַיָּא.

תרגום

וְזֶהוּ הַנִּסָּיוֹן שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְנַסּוֹת בּוֹ בְּשִׁבְעִים שְׁנוֹת הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁעָנִי חָשׁוּב כְּמֵת, וּכְאִלּוּ נוֹטְלִים נַפְשׁוֹ. גּוּף וְנֶפֶשׁ וּמָמוֹן כֻּלָּם שְׁקוּלִים, בְּמַה שֶּׁחָבִיב עָלָיו מְסֹר לוֹ בְּאַהֲבַת אֲדוֹנוֹ, וּבְאוֹתָהּ עֵת נִקְשָׁר בְּמִלַּת 'אַהֲבָה' שֶׁהִיא 'בְרֵאשִׁית', וּכְאִלּוּ בּוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. וּמִי שֶׁלֹּא מָסַר נַפְשׁוֹ אוֹ גּוּפוֹ אוֹ מָמוֹנוֹ בְּאַהֲבַת אֲדוֹנוֹ בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, כְּאִלּוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַמִּקְרָא סָמוּךְ לוֹ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב). וְ'אַהֲבַת ה'' הִיא מַלְכוּת, כְּלוּלָה מִכָּל הַסְּפִירוֹת, וְהִיא מִצְוַת הקב"ה בְּכָל תרי"ג הַמִּצְווֹת, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ (אסתר ג, ג), וְהִיא בִּנְיַן הָעוֹלָם. שִׁפְחָה רָעָה הִיא חֻרְבַּן הָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳, וְהִיא רְצוּעָה בְּיַד הקב"ה לְהַלְקוֹת בָּהּ אֶת הַחַיָּבִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ודא איהו נסיון דעתידין ישראל לאתנסאה בשבעין שנין דגלות בתראה, דעני חשוב כמת, וכאלו נטלין נפשיה, גופא ונפשא וממונא כלהו שקולין, במה דחביב עליה מסור ליה ברחימו דמאריה, ובההוא זמנא אתקשר במלת אהב״ה דאיהי בראשי״ת, וכאלו ביה ברא עלמא, ומאן דלא מסר נפשיה או גופיה או ממוניה ברחימו דמאריה בשעת השמד, כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב). ואהבת יהו״ה איהי מלכות, כלילא מכל ספירן, ואיהי פקודא דקודשא בריך הוא בכל תרי״ג פקודין, ובגינה אתמר (אסתר ג, ג) מדוע אתה עובר את מצות המלך, ואיהי בנין עלמא, שפחה בישא איהי חרבן עלמא, ובגין דא אתמר בה ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), ואיהי רצועה בידא דקודשא בריך הוא לאלקאה ביה חייביא.

התרגום: וזהו הנסיון שעתידים ישראל להתנסות בו בשבעים שנות הגלות האחרונה, שעני חשוב כמת, וכאלו נוטלים נפשו. גוף ונפש וממון כלם שקולים, במה שחביב עליו מסר לו באהבת אדונו, ובאותה עת נקשר במלת 'אהבה' שהיא 'בראשית', וכאלו בו ברא את העולם. ומי שלא מסר נפשו או גופו או ממונו באהבת אדונו בשעת השמד, כאלו החזיר את העולם לתהו ובהו, ומשום כך המקרא סמוך לו ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב). ו'אהבת ה' היא מלכות, כלולה מכל הספירות, והיא מצות הקב"ה בכל תרי"ג המצוות, ובגללה נאמר מדוע אתה עובר את מצות המלך (אסתר ג, ג), והיא בנין העולם. שפחה רעה היא חרבן העולם, ומשום כך נאמר בה ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, והיא רצועה ביד הקב"ה להלקות בה את החיבים.

מן המפרשים

אור יקר: מאן דלא מסר ליה כאלו חזר עלמא וכו׳, וענין זה לא נרמז כי אם גבי .האהבה. בפועל, דהיינו סודבראשית אהבה קרא סמיך ליה והארץ היתה וכו׳, ולכך סמיך ליה ולא סמיך הכי לקרא דואהבת. החביב לו, אם נפש חביב דהיינו שיסתכן למות על העבודה, אם…

לכל המפרשים על פיסקה זו