ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 47 (י ע"א)

תקון ו' - בראשית בחשבון אהבה, ומסירת הנפש באחד באהבת קונו

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 47 · דף י ע"א

לשון הזוהר

[י.] ° וְעוֹד תִּקּוּנָא ו' וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ (דניאל יב, ג) אִלֵּין אִינוּן דְּיָדְעִין רָזָא ° בְּפִקּוּדָא תִּנְיָנָא בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁי״ת, דְּאִיהִי אַהֲבָ״ה, דְּאִיהִי ° לְחֻשְׁבַּן זְעִיר בְּרֵאשִׁית, בְּמַתְקְלָא חֲדָא סָלְקִין, וְדָא אַהֲבַת חֶסֶד, דְּאִיהִי (דף י ע״א) ע״ב בְּחוּשְׁבָּן, לָקֳבֵל שְׁמָא מְפָרֵשׁ וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט, ° דְּבֵיהּ וָא״ו כְּחוּשְׁבַּן אֶחָ״ד, דְּהַיְינוּ מַאֲמַר אֶחָד דְּאִיהוּ בְּרֵאשִׁית, דְּאוּקְמוּהָ עֲלֵיהּ וַהֲלֹא בְּמַאֲמַר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, וְהַאי אִיהוּ רְחִימוֹי דְמָארֵיהּ, מָאן דְּמָסַר נַפְשֵׁיהּ בְּאֶחָד, בִּרְחִימוֹי דְּמָארֵיהּ, וּבְגִין דָּא ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו״ה׳ (דברים ו, ה) אֱלֹהֶי״ךָ, אֲפִילוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ, דְּאִם חָבִיב עֲלֵיהּ נַפְשֵׁיהּ מִגּוּפָא לְכַךְ נֶאֱמַר וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וְאִם חָבִיב עֲלֵיהּ גּוּפֵיהּ מִמָּמוֹנֵיהּ לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל לְבָבְךָ, וְאִם חָבִיב עֲלֵיהּ מָמוֹנָא מִגּוּפָא לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל מְאֹדֶךָ, בַּמֶּה דְחָבִיב עֲלָךְ מְסוֹר לֵיהּ בִּרְחִימוּ דְמָארָךְ בְּעִת צָרָה.

תרגום

וְעוֹד, תִּקּוּן ו': וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ (דניאל יב, ג) - אֵלֶּה הֵם הַיּוֹדְעִים סוֹד בַּמִּצְוָה הַשְּׁנִיָּה בְּמִלַּת 'בְּרֵאשִׁית', שֶׁהִיא 'אַהֲבָה', שֶׁהִיא לְחֶשְׁבּוֹן זָעִיר 'בְּרֵאשִׁית', בְּמִשְׁקָל אֶחָד עוֹלִים, וְזוֹ אַהֲבַת חֶסֶד, שֶׁהִיא ע"ב בְּחֶשְׁבּוֹן, כְּנֶגֶד הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ 'וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט', שֶׁבּוֹ וָא"ו כְּחֶשְׁבּוֹן 'אֶחָ"ד', וְהַיְנוּ מַאֲמָר אֶחָד שֶׁהוּא 'בְּרֵאשִׁית', שֶׁקָּבְעוּ עָלָיו: וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל הָיָה לְהִבָּרֵא, וְזֶה אַהֲבַת אֲדוֹנוֹ. מִי שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בְּ'אֶחָד' בְּאַהֲבַת אֲדוֹנוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ו, ה), אֲפִילוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. שֶׁאִם חֲבִיבָה עָלָיו נַפְשׁוֹ מִגּוּפוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר 'וּבְכָל נַפְשְׁךָ', וְאִם חָבִיב עָלָיו גּוּפוֹ מִמָּמוֹנוֹ לְכָךְ נֶאֱמַר 'בְּכָל לְבָבְךָ', וְאִם חָבִיב עָלָיו מָמוֹן מִגּוּף לְכָךְ נֶאֱמַר 'בְּכָל מְאֹדֶךָ', בְּמַה שֶּׁחָבִיב עָלֶיךָ מְסֹר לוֹ בְּאַהֲבַת אֲדוֹנְךָ בְּעֵת צָרָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [י.] ° ועוד תקונא ו' והמשכילים יזהירו (דניאל יב, ג) אלין אינון דידעין רזא ° בפקודא תנינא במלת בראשי״ת, דאיהי אהב״ה, דאיהי ° לחשבן זעיר בראשית, במתקלא חדא סלקין, ודא אהבת חסד, דאיהי (דף י ע״א) ע״ב בחושבן, לקבל שמא מפרש ויסע ויבא ויט, ° דביה וא״ו כחושבן אח״ד, דהיינו מאמר אחד דאיהו בראשית, דאוקמוה עליה והלא במאמר אחד יכול להבראות, והאי איהו רחימוי דמאריה, מאן דמסר נפשיה באחד, ברחימוי דמאריה, ובגין דא ׳ואהבת את יהו״ה׳ (דברים ו, ה) אלהי״ך, אפילו נוטל את נפשך, דאם חביב עליה נפשיה מגופא לכך נאמר ובכל נפשך, ואם חביב עליה גופיה מממוניה לכך נאמר בכל לבבך, ואם חביב עליה ממונא מגופא לכך נאמר בכל מאדך, במה דחביב עלך מסור ליה ברחימו דמארך בעת צרה.

התרגום: ועוד, תקון ו': והמשכילים יזהרו (דניאל יב, ג) - אלה הם היודעים סוד במצוה השניה במלת 'בראשית', שהיא 'אהבה', שהיא לחשבון זעיר 'בראשית', במשקל אחד עולים, וזו אהבת חסד, שהיא ע"ב בחשבון, כנגד השם המפרש 'ויסע ויבא ויט', שבו וא"ו כחשבון 'אח"ד', והינו מאמר אחד שהוא 'בראשית', שקבעו עליו: והלא במאמר אחד יכול היה להברא, וזה אהבת אדונו. מי שמוסר נפשו ב'אחד' באהבת אדונו, ומשום כך ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה), אפילו נוטל את נפשך. שאם חביבה עליו נפשו מגופו לכך נאמר 'ובכל נפשך', ואם חביב עליו גופו מממונו לכך נאמר 'בכל לבבך', ואם חביב עליו ממון מגוף לכך נאמר 'בכל מאדך', במה שחביב עליך מסר לו באהבת אדונך בעת צרה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ועוד וכו' והמשכילים. שהתחלת הקדמה הוא בפסוק זה:

לכל המפרשים על פיסקה זו