ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 46 (ט ע"ב)

תקון ה' בראשית ב"ת ראש"י, מרגלית הכלולה מכל הגונים

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 46 · דף ט ע"ב

לשון הזוהר

[המשך דף ט:] ° תִּקּוּנָא ° ה', ° בְּרֵאשִׁית ° בַּ״ת רָאשֵׁ״י, ° אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם (שמות ו, יד), ° בַּת עֲלָהּ אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, בַּת בַּתְּחִלָּה סִימָן יָפֶה לַבָּנִים, ° וְאִיהִי י' מִן אדנ״י, ° מַרְגָּלִית יְקָרָא כְּלִילָא מִכָּל גַּוָּונִין, דְּאָת י' מִן יהו״ה לָא תָּפִיס בֵּיהּ גַּוָּון כְּלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי יהו״ה לֹא שָׁנִיתִי׳ (מלאכי ג, ו), לָא יִשְׁתַּנִּי בְּשׁוּם גַּוָּון כְּלָל, אֶלָּא נָהִיר מִלְּגָאו דְּגַוָּונִין, דְּשֵׁם יהו״ה כְּנִשְׁמָתָא בְּגוּפָא דְאִינִישׁ, אוֹ כִּשְׁרַגָּא בְּהֵיכְלָא. וְאָת י' מִן אדנ״י אִיהוּ סַפִּיר, נָטִיל ° גַּוָּון תְּכֵלֶת וְאוּכַם מִסִּטְרָא דְּדִינָא, וְנָהִיר בֵּיהּ נְהוֹרָא חִוְורָא מִסִּטְרָא דְרַחֲמֵי, וְאִיהוּ ° אָת י' מִן אדנ״י, אוֹדֶם מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, פִּטְדָה מִסִּטְרָא דִימִינָא, בָּרֶקֶת מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִיהִי אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד, ° כְּלִילָן מִי״ב גַּוָּונִין, וְכֻלְּהוּ מְשׁוּלָשִׁין ° בַּאֲבָהָן, מְשׁוּלָשִׁין בְּכֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, קְדוּשָׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ. כָּל אֶבֶן דְּגַוָּון דִּילָהּ חִיוָּור נְטִילַת מֵחֶסֶד, וְאִיהִי סְגוּלָה דִילהּ רְחִימוּ, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד׳ (ירמיהו לא, ב), אַבְנָא סוּמְקָא נְטִילַת מִן גְּבוּרָה, וּסְגוּלָה דִילָהּ לְמֶהֱוִי אֵימָתוֹ מוּטֶלֶת עַל בִּרְיָין דְּעָלְמָא, אַבְנָא כְּלִילָא מִתְּרֵין גַּוָּונִין חִוָּור וְסוּמָק אִיהִי מֵעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, יָרוֹק כַּזָּהָב מִסִּטְרָא דְאִימָּא עִלָּאָה, דְּאִיהִי תְּשׁוּבָה, קַו יָרוֹק דְּאַסְחַר כָּל עָלְמָא. ° וְאִית גַּוָּון פָּשׁוּט כָּפוּל מְשׁוּלָשׁ מְרוּבָּע, ° עַד דְּסָלִיק לַעֲשָׂרָה גַוָּונִין, ° נְהִירִין בְּהוֹן י' אַתְוָון, דְּאִינוּן י' י״ה יה״ו יהו״ה, וְסָלְקִין אִלֵּין י' ° לְע״ב נְהוֹרִין, דְּנָהֲרִין בְּע״ב גַּוָּונִין. ° חָשַׁ״ק חֹלֵ״ם שְׁבָ״א קָמֵ״ץ, ° אִינוּן נִקּוּד צבאו״ת, נֶצַח וְהוֹד יְסוֹד, וְכֻלְּהוּ נָהֲרִין בְּאַבְנָא יַקִּירָא מַלְכוּת, כְּלִילָא מִכָּל סְגוּלוֹת, שְׁבָ״א גַוָּון סוּמָק דִּגְבוּרָה דְנָטִיל מִנֵּיהּ הוֹד, ° קָמֵ״ץ גַּוָּון חִוָּור, וְלָא צָרִיךְ לְאַרָכָא בְּהוֹן דְּהָא אִתְּמְרוּ לְעִילָא.

תרגום

תִּקּוּן ה': 'בְּרֵאשִׁית' - בַּ"ת רָאשֵׁ"י, אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם (שמות ו, יד). 'בַּת' - עָלֶיהָ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה: בַּת בַּתְּחִלָּה סִימָן יָפֶה לַבָּנִים, וְהִיא י' מֵאדנ"י, מַרְגָּלִית יְקָרָה הַכְּלוּלָה מִכָּל הַגְּוָנִים, שֶׁאוֹת י' מִיהו״ה אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת בָּהּ גָּוֶן כְּלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי׳ (מלאכי ג, ו), לֹא תִּשְׁתַּנֶּה בְּשׁוּם גָּוֶן כְּלָל, אֶלָּא מְאִירָה מִבִּפְנִים הַגְּוָנִים, שֶׁשֵּׁם יהו״ה כְּנִשְׁמָה בְּגוּף הָאָדָם, אוֹ כְּנֵר בַּהֵיכָל. וְאוֹת י' מֵאדנ"י הִיא סַפִּיר, נוֹטֶלֶת גָּוֶן תְּכֵלֶת וְשָׁחֹר מִצַּד הַדִּין, וּמְאִירָה בָּהּ אוֹר לָבָן מִצַּד הָרַחֲמִים, וְהִיא אוֹת י' מֵאדנ"י - אֹדֶם מִצַּד הַגְּבוּרָה, פִּטְדָה מִצַּד הַיָּמִין, בָּרֶקֶת מִצַּד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, הִיא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, כְּלוּלוֹת מִשְּׁנֵים עָשָׂר גְּוָנִים, וְכֻלָּן מְשֻׁלָּשׁוֹת בָּאָבוֹת, מְשֻׁלָּשׁוֹת בְּכֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, 'קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ'. כָּל אֶבֶן שֶׁגְּוָנָהּ לָבָן נִטֶּלֶת מֵחֶסֶד, וּסְגֻלָּתָהּ אַהֲבָה, וְסוֹד הַדָּבָר ׳וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד׳ (ירמיה לא, ב). אֶבֶן אֲדֻמָּה נִטֶּלֶת מִגְּבוּרָה, וּסְגֻלָּתָהּ לִהְיוֹת אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם. אֶבֶן הַכְּלוּלָה מִשְּׁנֵי גְּוָנִים לָבָן וְאָדֹם הִיא מֵעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, יָרֹק כַּזָּהָב מִצַּד הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה, קַו יָרֹק הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם. וְיֵשׁ גָּוֶן פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, עַד שֶׁעוֹלֶה לַעֲשָׂרָה גְּוָנִים, מְאִירוֹת בָּהֶם עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן י' י"ה יה"ו יהו"ה, וְעוֹלוֹת עֶשֶׂר אֵלֶּה לְשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹרוֹת, הַמְּאִירִים בְּשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם גְּוָנִים. חָשַׁ"ק חֹלֶ"ם שְׁבָ"א קָמֵ"ץ, הֵם נִקּוּד 'צְבָאוֹת', נֶצַח וְהוֹד וִיסוֹד, וְכֻלָּן מְאִירוֹת בְּאֶבֶן יְקָרָה - מַלְכוּת, הַכְּלוּלָה מִכָּל הַסְּגֻלּוֹת. שְׁבָא - גָּוֶן אָדֹם שֶׁל גְּבוּרָה שֶׁנּוֹטֵל מִמֶּנּוּ הוֹד, קָמֵץ - גָּוֶן לָבָן, וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם שֶׁהֲרֵי נֶאֶמְרוּ לְמַעְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [המשך דף ט:] ° תקונא ° ה', ° בראשית ° ב״ת ראש״י, ° אלה ראשי בית אבותם (שמות ו, יד), ° בת עלה אוקמוהו מארי מתניתין, בת בתחלה סימן יפה לבנים, ° ואיהי י' מן אדנ״י, ° מרגלית יקרא כלילא מכל גוונין, דאת י' מן יהו״ה לא תפיס ביה גוון כלל, הדא הוא דכתיב ׳אני יהו״ה לא שניתי׳ (מלאכי ג, ו), לא ישתני בשום גוון כלל, אלא נהיר מלגאו דגוונין, דשם יהו״ה כנשמתא בגופא דאיניש, או כשרגא בהיכלא. ואת י' מן אדנ״י איהו ספיר, נטיל ° גוון תכלת ואוכם מסטרא דדינא, ונהיר ביה נהורא חוורא מסטרא דרחמי, ואיהו ° את י' מן אדנ״י, אודם מסטרא דגבורה, פטדה מסטרא דימינא, ברקת מסטרא דעמודא דאמצעיתא, איהי אל״ף דל״ת נו״ן יו״ד, ° כלילן מי״ב גוונין, וכלהו משולשין ° באבהן, משולשין בכהנים לוים וישראלים, קדושה לך ישלשו. כל אבן דגוון דילה חיוור נטילת מחסד, ואיהי סגולה דילה רחימו, ° ורזא דמלה ׳ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד׳ (ירמיהו לא, ב), אבנא סומקא נטילת מן גבורה, וסגולה דילה למהוי אימתו מוטלת על בריין דעלמא, אבנא כלילא מתרין גוונין חוור וסומק איהי מעמודא דאמצעיתא, ירוק כזהב מסטרא דאימא עלאה, דאיהי תשובה, קו ירוק דאסחר כל עלמא. ° ואית גוון פשוט כפול משולש מרובע, ° עד דסליק לעשרה גוונין, ° נהירין בהון י' אתוון, דאינון י' י״ה יה״ו יהו״ה, וסלקין אלין י' ° לע״ב נהורין, דנהרין בע״ב גוונין. ° חש״ק חל״ם שב״א קמ״ץ, ° אינון נקוד צבאו״ת, נצח והוד יסוד, וכלהו נהרין באבנא יקירא מלכות, כלילא מכל סגולות, שב״א גוון סומק דגבורה דנטיל מניה הוד, ° קמ״ץ גוון חוור, ולא צריך לארכא בהון דהא אתמרו לעילא.

התרגום: תקון ה': 'בראשית' - ב"ת ראש"י, אלה ראשי בית אבתם (שמות ו, יד). 'בת' - עליה קבעו רבותינו במשנה: בת בתחלה סימן יפה לבנים, והיא י' מאדנ"י, מרגלית יקרה הכלולה מכל הגונים, שאות י' מיהו״ה אינה תופסת בה גון כלל, הדא הוא דכתיב ׳אני ה' לא שניתי׳ (מלאכי ג, ו), לא תשתנה בשום גון כלל, אלא מאירה מבפנים הגונים, ששם יהו״ה כנשמה בגוף האדם, או כנר בהיכל. ואות י' מאדנ"י היא ספיר, נוטלת גון תכלת ושחר מצד הדין, ומאירה בה אור לבן מצד הרחמים, והיא אות י' מאדנ"י - אדם מצד הגבורה, פטדה מצד הימין, ברקת מצד עמודא דאמצעיתא, היא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, כלולות משנים עשר גונים, וכלן משלשות באבות, משלשות בכהנים לוים וישראלים, 'קדשה לך ישלשו'. כל אבן שגונה לבן נטלת מחסד, וסגלתה אהבה, וסוד הדבר ׳ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד׳ (ירמיה לא, ב). אבן אדמה נטלת מגבורה, וסגלתה להיות אימתו מטלת על בריות העולם. אבן הכלולה משני גונים לבן ואדם היא מעמודא דאמצעיתא, ירק כזהב מצד האם העליונה שהיא תשובה, קו ירק המקיף את כל העולם. ויש גון פשוט כפול משלש מרבע, עד שעולה לעשרה גונים, מאירות בהם עשר אותיות שהן י' י"ה יה"ו יהו"ה, ועולות עשר אלה לשבעים ושתים אורות, המאירים בשבעים ושנים גונים. חש"ק חל"ם שב"א קמ"ץ, הם נקוד 'צבאות', נצח והוד ויסוד, וכלן מאירות באבן יקרה - מלכות, הכלולה מכל הסגלות. שבא - גון אדם של גבורה שנוטל ממנו הוד, קמץ - גון לבן, ואין צרך להאריך בהם שהרי נאמרו למעלה.

מן המפרשים

אור יקר: כל אבן דגוון דילה חיוור, דהיינו פעולת החסד, אמנם כמו שיש כמה גוונים לבנים משונים זה מזה, כך יש בענייני פעולות החסד כמה בחינות, ושם ע״ב יוכיח שעניינו ע״ב חסדים לפעול חסד בעולם, כל חסד וחסד ענין לעצמו והכל חסד, ולזה אמר כל אבנא…

ביאור הגר"א: תקונא ה' כו'. סדרו כאן, שגם זה מיירי בד' אותיות הויה וד' אותיות אדנ"י והויה בהיפוכא:

לכל המפרשים על פיסקה זו