ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 44 (ז ע"ב)

ארבעה יסודות רגלי הכסא והנקדות אדם עליו - ובנין ההויות בתפלה

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 44 · דף ז ע"ב

לשון הזוהר

וְעוֹד אַתְוָון ° אִנּוּן אֵשׁ, ° נְקוּדֵי רוּחַ, ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (יחזקאל א, יב), ° וְאִנּוּן כְּמַבּוּעִי מַיָּא, דְאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ ׳הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים׳ (תהלים קד, י), ׳יַשְׁקוּ ° כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי וגו'׳, אִלֵּין אַתְוָון. ° וְאִית דְּשַׁוִּי לוֹן לְאַתְוָון, מַיִם אֵשׁ רוּחַ וְעָפָר אַרְבַּע רַגְלִין דְּכָרְסַיָּא, ° נְקוּדֵי אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, ° מִסִּטְרָא דְּאִימָּא הֵהִי״ן לְעִילָא, מִסִּטְרָא דִבְרַתָּא ° הֵהִי״ן לְתַתָּא, מִסִּטְרָא דְאַבָּא יוּדִי״ן לְעִילָא, מִסִּטְרָא דִבְרַתָּא יוּדִי״ן לְתַתָּא, מִסִּטְרָא דְבֵן וָוִי״ן לְעִילָא, כְּגַוְונָא דָא וו״י, מִסִּטְרָא דְאַבָּא וָוִי״ן לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא יו״ו, הֵהִי״ן דְּאִימָּא כְּגַוְונָא דָא הה״ו הה״י, הֵהִי״ן דִּבְרַתָּא כְּגַוְונָא דָא יה״ה וה״ה, וְהָכִי בְּכָל הֲוַיָּה וַהֲוַיָּה. וְעוֹד מָאן דְּאוֹלִיף אִלֵּין הֲוַיָּין, צָרִיךְ לְאוֹלָפָא לוֹן ° לְמִבְנֵי בְּהוֹן בִּנְיָנָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (מלכים א יח, ל) וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יהו״ה הֶהָרוּס, וְרָזָא דְמִלָּה דְיָכְלִין לְמֶהרַס בְּאַתְוִוי דִשְׁמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יט, כא) פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יהו״ה, וּבְגִין דָּא דְיֶהֶרְסוּ לוֹן בְּחוֹבַיְיהוּ, צָרִיךְ לְמִבְנֵי לוֹן בִּצְלוֹתְהוֹן.

תרגום

וְעוֹד, הָאוֹתִיּוֹת הֵן אֵשׁ, נְקֻדּוֹת הֵן רוּחַ, ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (יחזקאל א, יב), וְהֵם כְּמַבּוּעֵי מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם ׳הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים׳ (תהלים קד, י), ' ׳יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי׳ ' וְגוֹמֵר, אֵלֶּה הָאוֹתִיּוֹת. וְיֵשׁ שֶׁמַּשְׁוִים אוֹתָם לָאוֹתִיּוֹת: מַיִם אֵשׁ רוּחַ וְעָפָר - אַרְבַּע רַגְלֵי הַכִּסֵּא, נְקֻדּוֹת - אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא. מִצַּד הָאֵם - הֵהִי"ן לְמַעְלָה, מִצַּד הַבַּת - הֵהִי"ן לְמַטָּה, מִצַּד הָאָב - יוּדִי"ן לְמַעְלָה, מִצַּד הַבַּת - יוּדִי"ן לְמַטָּה, מִצַּד הַבֵּן - וָוִי"ן לְמַעְלָה, כְּגַוְנָא זוֹ וו"י, מִצַּד הָאָב - וָוִי"ן לְמַטָּה, כְּגַוְנָא זוֹ יו"ו, הֵהִי"ן שֶׁל הָאֵם כְּגַוְנָא זוֹ הה"ו הה"י, הֵהִי"ן שֶׁל הַבַּת כְּגַוְנָא זוֹ יה"ה וה"ה, וְכֵן בְּכָל הֲוָיָה וַהֲוָיָה. וְעוֹד, מִי שֶׁלּוֹמֵד הֲוָיוֹת אֵלֶּה, צָרִיךְ לְלַמְּדָן כְּדֵי לִבְנוֹת בָּהֶן בִּנְיָן לְהקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס (מלכים א יח, ל), וְסוֹד הַדָּבָר שֶׁיְּכוֹלִים לַהֲרֹס בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה׳ (שמות יט, כא) ', וּמִשּׁוּם שֶׁהוֹרְסִים אוֹתָם בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם, צָרִיךְ לִבְנוֹתָם בִּתְפִלָּתָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועוד אתוון ° אנון אש, ° נקודי רוח, ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (יחזקאל א, יב), ° ואנון כמבועי מיא, דאתמר עלייהו ׳המשלח מעינים בנחלים׳ (תהלים קד, י), ׳ישקו ° כל חיתו שדי וגו'׳, אלין אתוון. ° ואית דשוי לון לאתוון, מים אש רוח ועפר ארבע רגלין דכרסיא, ° נקודי אדם לשבת על הכסא, ° מסטרא דאימא ההי״ן לעילא, מסטרא דברתא ° ההי״ן לתתא, מסטרא דאבא יודי״ן לעילא, מסטרא דברתא יודי״ן לתתא, מסטרא דבן ווי״ן לעילא, כגוונא דא וו״י, מסטרא דאבא ווי״ן לתתא, כגוונא דא יו״ו, ההי״ן דאימא כגוונא דא הה״ו הה״י, ההי״ן דברתא כגוונא דא יה״ה וה״ה, והכי בכל הויה והויה. ועוד מאן דאוליף אלין הויין, צריך לאולפא לון ° למבני בהון בנינא לקודשא בריך הוא, דאתמר ביה (מלכים א יח, ל) וירפא את מזבח יהו״ה ההרוס, ורזא דמלה דיכלין למהרס באתווי דשמיה, הדא הוא דכתיב (שמות יט, כא) פן יהרסו אל יהו״ה, ובגין דא דיהרסו לון בחובייהו, צריך למבני לון בצלותהון.

התרגום: ועוד, האותיות הן אש, נקדות הן רוח, ׳אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו׳ (יחזקאל א, יב), והם כמבועי מים, שנאמר עליהם ׳המשלח מעינים בנחלים׳ (תהלים קד, י), ' ׳ישקו כל חיתו שדי׳ ' וגומר, אלה האותיות. ויש שמשוים אותם לאותיות: מים אש רוח ועפר - ארבע רגלי הכסא, נקדות - אדם לשבת על הכסא. מצד האם - ההי"ן למעלה, מצד הבת - ההי"ן למטה, מצד האב - יודי"ן למעלה, מצד הבת - יודי"ן למטה, מצד הבן - ווי"ן למעלה, כגונא זו וו"י, מצד האב - ווי"ן למטה, כגונא זו יו"ו, ההי"ן של האם כגונא זו הה"ו הה"י, ההי"ן של הבת כגונא זו יה"ה וה"ה, וכן בכל הויה והויה. ועוד, מי שלומד הויות אלה, צריך ללמדן כדי לבנות בהן בנין להקב"ה, שנאמר בו וירפא את מזבח ה' ההרוס (מלכים א יח, ל), וסוד הדבר שיכולים להרס באותיות שמו, הדא הוא דכתיב ׳פן יהרסו אל ה׳ (שמות יט, כא) ', ומשום שהורסים אותם בעונותיהם, צריך לבנותם בתפלתם.

מן המפרשים

אור יקר: ועוד מאן דאוליף וכר, חעגין ששם ע״ב יש בכחו כמה מעשים וכמה עניינים מפני שסודו מדת החסד, ויש בסוד פעולתו כל מעשה העולם למי שידע ויכיר סודו צרופו ומקורותיו, ויש מי׳-שיפרוץ הגדר ויתלמד סוד השם ומקורו מההויות הנזכרות' וישתמש" בו…

ביאור הגר"א: ואית דשוי לון כו'. שהן ד' אותיות הוי"ה כנ"ל, או"א זו"ן:

לכל המפרשים על פיסקה זו