טעמים נשמות נקדות רוחות ואותיות נפשות - והכל כצאן אחר הרועים
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 43 · דף ז ע"ב
לשון הזוהר
פַּתָ״ח אִיהוּ מ״ב, חוּשְׁבַּן פַּתָח אִיהוּ כ', וְנִיצוֹץ וּתְרֵין רְקִיעִי וו״י, הָא מ״ב, (תהלים צא, יד) ° כִּ״י בִ״י חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, ° ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם׳ וכו', בָ״ם אַרְבָּעִים וּתְרֵין, ° ׳כִּי בִי ° חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ׳, ° חָשַׁק, חולם שְׁבָא קָמֵץ מִן אָבְגִיתַץ, ° קָמֵץ קוֹמֶץ סָתִים בְּאָת יוּ״ד, פַּתָ״ח אִתְפַּתַּח בֵּיהּ בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן דְּאִינוּן ה', ° וְכַמָּה רָזִין בְּנִקּוּדֵי, וְהַאי אִיהוּ ׳אָבֹא בָם אוֹדֶה׳ י״הּ, וּפַתָח עֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קיח, יט) פִּתְחוּ לִי וכו', זֶה הַשַּׁעַר לַיהוָֹ״ה. מַלְאָכִין אִית דִּמְשַׁמְּשִׁין לְאִלֵּין נְקוּדִין, וְאִינוּן אַתְוָון, דְּאִינוּן כְּסוּסְוָון לִנְקוּדֵי, וְטַעֲמֵי מַנְהִיגֵי לוֹן, ° וְאִינוּן תְּנוּעוֹת לְגַבַּיְיהוּ, ° כְּגוֹן עַל פִּי יהו״ה יַחֲנוּ, וְעַל פִּי יהו״ה יִסָּעוּ (במדבר ט, כ), וְאִינוּן נְקוּדִין לְגַבֵּי טַעֲמֵי, כְּעָאנָא בָּתַר רַעְיָין ° דְּאַנְהִיגִין לוֹן לְכָל סִטְרָא, לְסַלְקָא וּלְנַחְתָא עִילָא וְתַתָּא, וּלְאַנְהָגָא לוֹן לְכָל סִטְרָא לִימִינָא וּשְׂמָאלָא לְקַמָּא וְלַאֲחוֹרָא. וְטַעֲמֵי אִינוּן נִשְׁמָתִין, וּנְקוּדִין רוּחִין, וְאַתְוָון נַפְשִׁין, אִלֵּין מִתְנַהֲגִין בָּתַר אִלֵּין, וְאִלֵּין בָּתַר אִלֵּין, ° אַתְוָון מִתְנַהֲגֵי בָּתַר נְקוּדֵי, וּנְקוּדֵי בָּתַר טַעֲמֵי, ° ׳כִּי גָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ שׁוֹמֵר׳ (קהלת ה, ז), וְאִית נְקוּדָה דְכָל עָלְמָא תַּלְיָא תְּחוֹתָהּ, כְּגוֹן שִׁמְשָׁא לְגַבֵּי תַּתָּאִין, אִתְחַזְיָא לִבְנֵי נָשָׁא תְּחוֹת רְקִיעָא כִּנְקוּדַת קָמֵ״ץ, וְאִיהוּ כַּמָּה זִמְנִין רַב מִכָּל אַרְעָא, כָּל שֶׁכֵּן נְקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, לְגַבֵּי גוֹבַהּ דִּלְהוֹן, וְאִתְחַזְיָין לָן נְקוּדִין.
תרגום
פַּתָח הוּא מ"ב: חֶשְׁבּוֹן 'פַּתָח' הוּא כ', וְנִיצוֹץ וּשְׁנֵי רְקִיעִים - וְ"י, הֲרֵי מ"ב, ׳כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ׳ (תהלים צא, יד), ' ׳פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם׳ ' וְכוּ', 'בָ"ם' - אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, ' ׳כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ׳ ' - חוֹלָם שְׁבָא קָמֵץ מִן 'אבגית"ץ', קָמֵץ - קֹמֶץ סָתוּם בְּאוֹת יוּד, פַּתָח נִפְתָּח בּוֹ בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁהֵן ה', וְכַמָּה סוֹדוֹת בַּנְּקֻדּוֹת, וְזֶה ' ׳אָבֹא בָם אוֹדֶה׳ יָ"הּ', וְעַל פַּתָח נֶאֱמַר פִּתְחוּ לִי (תהלים קיח, יט) וְכוּ', זֶה הַשַּׁעַר לַה'. יֵשׁ מַלְאָכִים הַמְשַׁמְּשִׁים לִנְקֻדּוֹת אֵלֶּה, וְהֵם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן כְּמוֹ סוּסִים לַנְּקֻדּוֹת, וְהַטְּעָמִים מַנְהִיגִים אוֹתָן, וְהֵם תְּנוּעוֹת אֶצְלָן, כְּגוֹן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ (במדבר ט, כ), וְהַנְּקֻדּוֹת אֵצֶל הַטְּעָמִים כְּצֹאן אַחַר הָרוֹעִים הַמַּנְהִיגִים אוֹתָן לְכָל צַד, לְהַעֲלוֹת וּלְהוֹרִיד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וּלְהַנְהִיג אוֹתָן לְכָל צַד - לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, לְפָנִים וּלְאָחוֹר. וְהַטְּעָמִים הֵם נְשָׁמוֹת, וְהַנְּקֻדּוֹת רוּחוֹת, וְהָאוֹתִיּוֹת נְפָשׁוֹת. אֵלֶּה מִתְנַהֲגִים אַחַר אֵלֶּה, וְאֵלֶּה אַחַר אֵלֶּה: הָאוֹתִיּוֹת מִתְנַהֲגוֹת אַחַר הַנְּקֻדּוֹת, וְהַנְּקֻדּוֹת אַחַר הַטְּעָמִים, ׳כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר׳ (קהלת ה, ז). וְיֵשׁ נְקֻדָּה שֶׁכָּל הָעוֹלָם תָּלוּי תַּחְתֶּיהָ, כְּגוֹן הַשֶּׁמֶשׁ בְּיַחַס לַתַּחְתּוֹנִים, נִרְאֵית לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הָרָקִיעַ כִּנְקֻדַּת קָמֵץ, וְהִיא כַּמָּה פְּעָמִים גְּדוֹלָה מִכָּל הָאָרֶץ, קַל וָחֹמֶר נְקֻדּוֹת הַתּוֹרָה לְעֻמַּת גָּבְהָן, וְנִרְאוֹת לָנוּ כִּנְקֻדּוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פת״ח איהו מ״ב, חושבן פתח איהו כ', וניצוץ ותרין רקיעי וו״י, הא מ״ב, (תהלים צא, יד) ° כ״י ב״י חשק ואפלטהו, ° ׳פתחו לי שערי צדק אבא בם׳ וכו', ב״ם ארבעים ותרין, ° ׳כי בי ° חשק ואפלטהו׳, ° חשק, חולם שבא קמץ מן אבגיתץ, ° קמץ קומץ סתים באת יו״ד, פת״ח אתפתח ביה בחמש אצבעאן דאינון ה', ° וכמה רזין בנקודי, והאי איהו ׳אבא בם אודה׳ י״ה, ופתח עליה אתמר (תהלים קיח, יט) פתחו לי וכו', זה השער ליהו״ה. מלאכין אית דמשמשין לאלין נקודין, ואינון אתוון, דאינון כסוסוון לנקודי, וטעמי מנהיגי לון, ° ואינון תנועות לגבייהו, ° כגון על פי יהו״ה יחנו, ועל פי יהו״ה יסעו (במדבר ט, כ), ואינון נקודין לגבי טעמי, כעאנא בתר רעיין ° דאנהיגין לון לכל סטרא, לסלקא ולנחתא עילא ותתא, ולאנהגא לון לכל סטרא לימינא ושמאלא לקמא ולאחורא. וטעמי אינון נשמתין, ונקודין רוחין, ואתוון נפשין, אלין מתנהגין בתר אלין, ואלין בתר אלין, ° אתוון מתנהגי בתר נקודי, ונקודי בתר טעמי, ° ׳כי גבוה מעל גבוה שומר׳ (קהלת ה, ז), ואית נקודה דכל עלמא תליא תחותה, כגון שמשא לגבי תתאין, אתחזיא לבני נשא תחות רקיעא כנקודת קמ״ץ, ואיהו כמה זמנין רב מכל ארעא, כל שכן נקודין דאורייתא, לגבי גובה דלהון, ואתחזיין לן נקודין.
התרגום: פתח הוא מ"ב: חשבון 'פתח' הוא כ', וניצוץ ושני רקיעים - ו"י, הרי מ"ב, ׳כי בי חשק ואפלטהו׳ (תהלים צא, יד), ' ׳פתחו לי שערי צדק אבא בם׳ ' וכו', 'ב"ם' - ארבעים ושנים, ' ׳כי בי חשק ואפלטהו׳ ' - חולם שבא קמץ מן 'אבגית"ץ', קמץ - קמץ סתום באות יוד, פתח נפתח בו בחמש אצבעות שהן ה', וכמה סודות בנקדות, וזה ' ׳אבא בם אודה׳ י"ה', ועל פתח נאמר פתחו לי (תהלים קיח, יט) וכו', זה השער לה'. יש מלאכים המשמשים לנקדות אלה, והם האותיות שהן כמו סוסים לנקדות, והטעמים מנהיגים אותן, והם תנועות אצלן, כגון על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו (במדבר ט, כ), והנקדות אצל הטעמים כצאן אחר הרועים המנהיגים אותן לכל צד, להעלות ולהוריד למעלה ולמטה, ולהנהיג אותן לכל צד - לימין ולשמאל, לפנים ולאחור. והטעמים הם נשמות, והנקדות רוחות, והאותיות נפשות. אלה מתנהגים אחר אלה, ואלה אחר אלה: האותיות מתנהגות אחר הנקדות, והנקדות אחר הטעמים, ׳כי גבה מעל גבה שמר׳ (קהלת ה, ז). ויש נקדה שכל העולם תלוי תחתיה, כגון השמש ביחס לתחתונים, נראית לבני אדם תחת הרקיע כנקדת קמץ, והיא כמה פעמים גדולה מכל הארץ, קל וחמר נקדות התורה לעמת גבהן, ונראות לנו כנקדות.
מן המפרשים
אור יקר: הא מ״ב נראה שאין סוד עשר ממלאים ל״ב ממש כדפי׳, אלא יתפשטו עשר וישתתפו בל״ב ויהיו מ״ב, ונודע שסוד עשרה שהם.
ביאור הגר"א: פתחו לי כו'. מביא הפסוקים ששם מרומז מ"ב ואח"כ מפרש פסוק ראשון ואח"כ השני. וזה שאומר כי בי כו'. ורוצה לומר דשם אב"ג ית"ץ, ד' נקודות בו. קמץ על א', שבא על ב', חירק על ג', פתח על ת'. וכן בכל הז' שמות של מ"ב:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: