ע"ב שמות התלוים מא"ז - וקשירת הכל בח"י ברכות התפלה
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 42 · דף ז ע"ב
לשון הזוהר
[[בהגהה דף ז:] ° מֵהַאי אָ״ז תַּלְיָין ע״ב שְׁמָהָן דְּהַיְינוּ חֶסֶד, ° דְּבֵיהּ צָרִיךְ לְאַתְקָנָא כָּרְסַיָּא לְמָארֵיהּ, בְּכַנְפֵי דמִצְוָה, וְיֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת, ° עִשּׂוּר אֱמֶת מ״ה יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ° מוֹרִיד הַטָּ״ל לְאַנְהָרָא לְגַבֵּי הֵ״א, ° דְּאִיהוּ כְּלִיל תְּלַת בִּרְכָאָן קַדְמָאִין דִּצְלוֹתָא, וּתְלַת בַּתְרָאִין, וְדָא עַד אֵין סוֹף, דְּאִתְרְמִיז בְּאדנ״י אַיִ״ן, וּבְגִין דָּא י' י' מִן יאהדונה״י ° עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ (במדבר ז, פז), וְדָא ° כ' מִן כֶּתֶר, ° עֲשָׂרָה מִן שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אדנ״י מִתַּתָּא לְעִילָא מִן אֲנִ״י עַד אַיִ״ן, עֲשָׂרָה מֵעִילָא לְתַתָּא (דף ז ע״ב) דְּעַמּוּדָא דְאֶמִצָעִיתָא דְאִיהוּ יהו״ה, דְּאִינוּן לְקִבְלַיְיהוּ תְּרֵין שְׁמָהָן יהו״ה אדנ״י, וּתְמַנְיָא אַתְוָון, דְּאִינוּן עֲשָׂרָה, דְּאִינוּן עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָה, דְּכָּלִיל לוֹן. וּבְקֵץֹ דְּפוּרְקָנָא ° מְ'דַלֵּג עַל הֶ'הָרִים (שיר ב ח), דָּא מ״ה, וְלֵית הָרִים אֶלָּא אֲבָהָן, דְּאִינוּן מֶרְכַּבְתֵּיהּ, אוּף הָכִי מְ'קַפֵּץ עַל הַ'גְּבָעוֹת אִנּוּן ° אִמָּהָן, אהי״ה אדנ״י, בְּהַהוּא זִמְנָא אָ״ז יָשִׁיר מֹשֶׁה וכו' (שמות טו, א), וְכֹלָּא אִתְקַשַּׁר וְאִתְכְּלִיל בח"י ברכאן דצלותא דכלילן בְּחַ״י עָלְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳ (משלי י, ו). וְאִית כָּבוֹד נִבְרָא כְּגַוְונָא דְכָבוֹד נֶאֱצָל, מִסִּטְרָא דְכָבוֹד נִבְרָא אָמְרִין יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי אָדוֹן עַל כֹּלָּא אִם כַּעֲבָדִים, וּמִסִּטְרָא דְּכָבוֹד נֶאֱצָל אִתְּמַר בְּהוֹן אִם כְּבָנִים, אִיהוּ עִלַּת עַל כֹּלָּא, לֵית אֱלֹ״הַ עֲלֵיהּ, וְלַא תְּחוֹתֵיהּ, וְלַא לְאַרְבַּע סִטְרִין. אִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, ואיהו אסחר לכל סטרא דלא כו' [ז:] וְעוֹד קָמֵ״ץ, אוּקְמוּהוּ מָארֵי דִקְדּוּק ° דְּאִיהוּ תְּנוּעָה גְדוֹלָה, ° בְּגִין דְּאִיהוּ קַדְמָאָה דְכֻלְּהוּ נְקוּדִין דִּסְפִירָאן, ° אַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ שְׁמָהָן קַדִּישִׁין אִתְעֲבִידוּ דָא כִּסֵּא לְדָא, ° כְּגוֹן בְּרָא דְצָרִיךְ לְמִפְלַח לַאֲבוֹי (דף ז ע״ב) וּלְאִמֵּיהּ, וּלְמֶעֱבַד גַרְמֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ ° כְּעֶבֶד וְשַׁמָּשׁ וְכָרְסַיָּיא, וּמַצָּב תְּחוֹתַיְיהוּ, הָכִי אִינוּן סְפִירָן דָּא לְדָא, וּבְגִין דָּא אִית נְקוּדָה מַלְכָּא, וְאִית נְקוּדָה עַבְדָּא לְגַבֵּיהּ דְמַלְכָּא, ° כְּגוֹן שְׁבָ״א דְאִיהוּ עֶבֶד לְקָמֵ״ץ, וְרָץ בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ וּמְזַנֵּב אַחֲרָיו, אֲבָל בְּאַתְרֵיהּ מַלְכָּא אִיהוּ. ° וְרָזָא דְקָמֵ״ץ, חוּשְׁבַּן קָמֵץ י״ד, וּתְלַת נִיצוֹצֵי וְרָקִיעַ הָא נ', וּבְחוּשְׁבַּן אַחֲרַא, קָמֵץ י״ד, וּתְרֵי נִיצוֹצֵי וְרָקִיעַ הוּא מ', דְּאִיהוּ מֶלֶךְ, וְאִנּוּן רְמִיזִין אַרְבַּע יוּדִין מִן יו״ד ה״י וא״ו ה״י, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, יהו"ה, (° מ' דְּאִיהוּ מֶלֶךְ, אִנּוּן רְמִיזִין אַרְבַּע יוּדִין מִן יו״ד ה״י וי״ו ה״י,) וְלַאו לְמַגָּנָא אִתְּמַר בֵּיהּ מֶלֶךְ, ° דְּאִיהוּ ׳מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל׳ מַלְכִין.
תרגום
מֵ'אָ"ז' זֶה תְּלוּיִים ע"ב שֵׁמוֹת שֶׁהֵם חֶסֶד, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְתַקֵּן כִּסֵּא לַאֲדוֹנוֹ בְּכַנְפֵי הַמִּצְוָה, וְיֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. עִשּׂוּר אֱמֶת - מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, מוֹרִיד הַטַּל לְהָאִיר לַהֵ"א, שֶׁהוּא כּוֹלֵל שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וְזֶה עַד אֵין סוֹף, שֶׁנִּרְמָז בְּאדנ"י - אַיִ"ן, וּמִשּׁוּם כָּךְ י' י' מִיאהדונה״י - עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, וְזֶה כ' מִכֶּתֶר, עֲשָׂרָה מִן הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, אדנ"י, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה מֵאֲנִ"י עַד אַיִ"ן, עֲשָׂרָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שֶׁל עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא שֶׁהוּא יהו״ה, שֶׁכְּנֶגְדָּם שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת יהו״ה אדנ"י, וּשְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן עֲשָׂרָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִי מָ"ה, הַכּוֹלֵל אוֹתָן. וּבְקֵץ הַגְּאֻלָּה, 'מְ'דַלֵּג עַל הֶ'הָרִים' - זֶה מ"ה, וְאֵין 'הָרִים' אֶלָּא הָאָבוֹת שֶׁהֵם מֶרְכַּבְתּוֹ, אַף כָּךְ 'מְ'קַפֵּץ עַל הַ'גְּבָעוֹת' - אֵלֶּה הָאִמָּהוֹת, אהי"ה אדנ"י, בְּאוֹתָהּ עֵת 'אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה' וְכוּ', וְהַכֹּל נִקְשָׁר וְנִכְלָל בְּח"י בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה הַכְּלוּלוֹת בְּחַ"י עוֹלָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳ (משלי י, ו). וְיֵשׁ כָּבוֹד נִבְרָא כְּעֵין כָּבוֹד נֶאֱצָל: מִצַּד הַכָּבוֹד הַנִּבְרָא אוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל כְּלַפֵּי הָאָדוֹן עַל הַכֹּל 'אִם כַּעֲבָדִים', וּמִצַּד הַכָּבוֹד הַנֶּאֱצָל נֶאֱמַר בָּהֶם 'אִם כְּבָנִים'. הוּא עִלַּת הַכֹּל, אֵין אֱלוֹהַּ עָלָיו, וְלֹא תַּחְתָּיו, וְלֹא לְאַרְבַּע רוּחוֹת. הוּא מְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהוּא מַקִּיף לְכָל צַד שֶׁלֹּא וְכוּ'. וְעוֹד, קָמֵץ קָבְעוּ בַּעֲלֵי הַדִּקְדּוּק שֶׁהוּא תְּנוּעָה גְּדוֹלָה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְכָל נְקֻדּוֹת הַסְּפִירוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים נַעֲשׂוּ זֶה כִּסֵּא לָזֶה, כְּגוֹן בֵּן שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ אֶצְלָם כְּעֶבֶד וּמְשָׁרֵת וְכִסֵּא, וְעֶמְדָּה תַּחְתֵּיהֶם - כָּךְ הַסְּפִירוֹת זוֹ לָזוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ נְקֻדָּה שֶׁהִיא מֶלֶךְ, וְיֵשׁ נְקֻדָּה שֶׁהִיא עֶבֶד אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, כְּגוֹן שְׁבָא שֶׁהוּא עֶבֶד לְקָמֵץ, וְרָץ בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְנִגְרָר אַחֲרָיו, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹ הוּא מֶלֶךְ. וְסוֹד קָמֵץ: חֶשְׁבּוֹן 'קָמֵץ' י"ד, וּשְׁלֹשָׁה נִיצוֹצוֹת וְרָקִיעַ - הֲרֵי נ', וּבְחֶשְׁבּוֹן אַחֵר, קָמֵץ י"ד, וּשְׁנֵי נִיצוֹצוֹת וְרָקִיעַ הוּא מ', שֶׁהוּא 'מֶלֶךְ', וְהֵם רוֹמְזִים אַרְבַּע יוּדִין מִן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה, וְלֹא לְחִנָּם נֶאֱמַר בּוֹ 'מֶלֶךְ', שֶׁהוּא ׳מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל׳ הַמְּלָכִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [[בהגהה דף ז:] ° מהאי א״ז תליין ע״ב שמהן דהיינו חסד, ° דביה צריך לאתקנא כרסיא למאריה, בכנפי דמצוה, וישב עליו באמת, ° עשור אמת מ״ה יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ° מוריד הט״ל לאנהרא לגבי ה״א, ° דאיהו כליל תלת ברכאן קדמאין דצלותא, ותלת בתראין, ודא עד אין סוף, דאתרמיז באדנ״י אי״ן, ובגין דא י' י' מן יאהדונה״י ° עשרה עשרה הכף בשקל הקדש (במדבר ז, פז), ודא ° כ' מן כתר, ° עשרה מן שכינתא תתאה אדנ״י מתתא לעילא מן אנ״י עד אי״ן, עשרה מעילא לתתא (דף ז ע״ב) דעמודא דאמצעיתא דאיהו יהו״ה, דאינון לקבלייהו תרין שמהן יהו״ה אדנ״י, ותמניא אתוון, דאינון עשרה, דאינון עשר ספירות בלי מה, דכליל לון. ובקץ דפורקנא ° מ'דלג על ה'הרים (שיר ב ח), דא מ״ה, ולית הרים אלא אבהן, דאינון מרכבתיה, אוף הכי מ'קפץ על ה'גבעות אנון ° אמהן, אהי״ה אדנ״י, בההוא זמנא א״ז ישיר משה וכו' (שמות טו, א), וכלא אתקשר ואתכליל בח"י ברכאן דצלותא דכלילן בח״י עלמין, הדא הוא דכתיב ׳ברכות לראש צדיק׳ (משלי י, ו). ואית כבוד נברא כגוונא דכבוד נאצל, מסטרא דכבוד נברא אמרין ישראל לגבי אדון על כלא אם כעבדים, ומסטרא דכבוד נאצל אתמר בהון אם כבנים, איהו עלת על כלא, לית אל״ה עליה, ולא תחותיה, ולא לארבע סטרין. איהו ממלא כל עלמין, ואיהו אסחר לכל סטרא דלא כו' [ז:] ועוד קמ״ץ, אוקמוהו מארי דקדוק ° דאיהו תנועה גדולה, ° בגין דאיהו קדמאה דכלהו נקודין דספיראן, ° אף על גב דכלהו שמהן קדישין אתעבידו דא כסא לדא, ° כגון ברא דצריך למפלח לאבוי (דף ז ע״ב) ולאמיה, ולמעבד גרמיה לגבייהו ° כעבד ושמש וכרסייא, ומצב תחותייהו, הכי אינון ספירן דא לדא, ובגין דא אית נקודה מלכא, ואית נקודה עבדא לגביה דמלכא, ° כגון שב״א דאיהו עבד לקמ״ץ, ורץ בשליחותיה ומזנב אחריו, אבל באתריה מלכא איהו. ° ורזא דקמ״ץ, חושבן קמץ י״ד, ותלת ניצוצי ורקיע הא נ', ובחושבן אחרא, קמץ י״ד, ותרי ניצוצי ורקיע הוא מ', דאיהו מלך, ואנון רמיזין ארבע יודין מן יו״ד ה״י וא״ו ה״י, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, יהו"ה, (° מ' דאיהו מלך, אנון רמיזין ארבע יודין מן יו״ד ה״י וי״ו ה״י,) ולאו למגנא אתמר ביה מלך, ° דאיהו ׳מלך גדול על כל׳ מלכין.
התרגום: מ'א"ז' זה תלויים ע"ב שמות שהם חסד, שבו צריך לתקן כסא לאדונו בכנפי המצוה, וישב עליו באמת. עשור אמת - מ"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, מוריד הטל להאיר לה"א, שהוא כולל שלש ברכות ראשונות של התפלה ושלש אחרונות, וזה עד אין סוף, שנרמז באדנ"י - אי"ן, ומשום כך י' י' מיאהדונה״י - עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, וזה כ' מכתר, עשרה מן השכינה התחתונה, אדנ"י, מלמטה למעלה מאנ"י עד אי"ן, עשרה מלמעלה למטה של עמודא דאמצעיתא שהוא יהו״ה, שכנגדם שני השמות יהו״ה אדנ"י, ושמונה אותיות שהן עשרה, שהן עשר ספירות בלי מ"ה, הכולל אותן. ובקץ הגאלה, 'מ'דלג על ה'הרים' - זה מ"ה, ואין 'הרים' אלא האבות שהם מרכבתו, אף כך 'מ'קפץ על ה'גבעות' - אלה האמהות, אהי"ה אדנ"י, באותה עת 'אז ישיר משה' וכו', והכל נקשר ונכלל בח"י ברכות התפלה הכלולות בח"י עולמים, הדא הוא דכתיב ׳ברכות לראש צדיק׳ (משלי י, ו). ויש כבוד נברא כעין כבוד נאצל: מצד הכבוד הנברא אומרים ישראל כלפי האדון על הכל 'אם כעבדים', ומצד הכבוד הנאצל נאמר בהם 'אם כבנים'. הוא עלת הכל, אין אלוה עליו, ולא תחתיו, ולא לארבע רוחות. הוא ממלא כל העולמות, והוא מקיף לכל צד שלא וכו'. ועוד, קמץ קבעו בעלי הדקדוק שהוא תנועה גדולה, משום שהוא ראשון לכל נקדות הספירות. אף על פי שכל השמות הקדושים נעשו זה כסא לזה, כגון בן שצריך לעבד את אביו ואת אמו, ולעשות עצמו אצלם כעבד ומשרת וכסא, ועמדה תחתיהם - כך הספירות זו לזו. ומשום כך יש נקדה שהיא מלך, ויש נקדה שהיא עבד אצל המלך, כגון שבא שהוא עבד לקמץ, ורץ בשליחותו ונגרר אחריו, אבל במקומו הוא מלך. וסוד קמץ: חשבון 'קמץ' י"ד, ושלשה ניצוצות ורקיע - הרי נ', ובחשבון אחר, קמץ י"ד, ושני ניצוצות ורקיע הוא מ', שהוא 'מלך', והם רומזים ארבע יודין מן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה, ולא לחנם נאמר בו 'מלך', שהוא ׳מלך גדול על כל׳ המלכים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מעשה מרכבה. כנ"ל דמט"ט מרכבה לז"א כמו שאמר לעיל ואיהו רכב לעמודא דאמצעיתא:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 1 פסוקים. אינדקס הפסוקים