ראשון למחשבה ואחרון למעשה - והקדמת היראה והכונה לכל מצוה
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 41 · דף ז ע"א
לשון הזוהר
[[בהגהה דף ז.] ° וְאִי תֵּימָא הָא חֶסֶד גְּבוּרָה (דף ז ע״א) דְמִתַּמָּן מַלְכוּת אִיהִי אַהֲבָה וְיִרְאָה, אֵיךְ אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לְאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה, (° דְּמֵהָכָא מַשְׁמַע דְּכָל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּימֶת,) ° אֶלָּא כֹּלָּא קְשׁוֹט, ° תִּפְאֶרֶת אִתְקְרֵי אָדָם, כְּגַוְונָא דִילֵיהּ הֲוָה אָדָם הָא דִלְתַתָּא, דְאוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ דַּהֲוָה רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת, דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ אָדָם אַתֶּם, אוּף הָכִי תִּפְאֶרֶת דְּאִיהוּ יהו״ה, ° אִיהוּ רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה דְאִיהִי חָכְמָה עִלָּאָה, וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה דְאִיהוּ י' מִן אדנ״י, חָכְמָה תַּתָּאָה, וּבְגִין דָּא כְּגַוְונָא דְּאִיהוּ (° וּבְגִין דָּא כַּוָּנָה דְּאִיהִי) מַחֲשָׁבָה צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא לְמִצְוָה, וּבְגִין דָּא שַׁוִּיאוּ רַבָּנָן כִּוִּון מַחֲשַׁבְתָּא דִצְלוֹתָא בַּבְּרָכָה קַדְמָאָה, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ אִם לָא כִּוִּון בַּבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה חוֹזֵר לְרֹאשׁ. יִרְאַת יְיָ', מַלְכוּת דִּילֵיהּ, (° וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בָּהּ (ויקרא יב, ד) אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, אִתְּתָא אִית לָהּ לְאַקְדָּמָא בְּכָל פִּקּוּדַיָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא, ל), וּבְגִין דָּא מָצָא אִשָּׁה בְּקַדְמֵיתָא, מָצָא טוֹב (שם יח, כב), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳טוֹב יהו״ה לַכֹּל׳ (תהלים קמה, ט), וְאִי אַקְדִּים לָהּ בִּצְלוֹתָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ (תהלים נא, יז) אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, מִיָּד (משלי ח, לה) וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהו״ה.) וּבְגִין דָּא צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא יִרְאָה מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא, בֵּין בְּאוֹרַיְיתָא, בֵּין בְּפִקּוּדַיּא, אֲבָל מִסִּטְרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, צָרִיךְ לְאַקְדָּמָא אוֹרַיְיתָא לְיִרְאָה ° בְּכָל פִּקּוּדַיָּא. (° דְּיִרְאָה) דְאוֹרַיְיתָא אִית דְּאִתְקְרֵי נוּקְבָא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דִּבְגִינָהּ ° אִתְּמַר תַּמָּן ׳אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר׳ (דהי״א טז לג), עָנָה מַלְאָךְ ° מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר הֵן הֵן ° מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה.
תרגום
וְאִם תֹּאמַר: הֲרֵי חֶסֶד וּגְבוּרָה שֶׁמִּשָּׁם מַלְכוּת הִיא אַהֲבָה וְיִרְאָה, אֵיךְ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ 'גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לָאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה' (שֶׁמִּכָּאן מַשְׁמָע שֶׁכָּל הַקּוֹדֶם יִרְאָתוֹ לְחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת), אֶלָּא הַכֹּל אֱמֶת: תִּפְאֶרֶת נִקְרֵאת 'אָדָם', כְּעֵין זֶה הָיָה אָדָם שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁקָּבְעוּ עָלָיו שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ: יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם 'אָדָם אַתֶּם'. אַף כָּךְ תִּפְאֶרֶת שֶׁהוּא יהו״ה, הוּא רִאשׁוֹן לְמַחֲשָׁבָה שֶׁהִיא חָכְמָה עִלָּאָה, וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה שֶׁהוּא י' מֵאדנ"י, חָכְמָה תַּתָּאָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכַּוָּנָה שֶׁהִיא מַחֲשָׁבָה צְרִיכָה לְהַקְדִּים לַמִּצְוָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכִּוּוּן הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הַתְּפִלָּה בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּךְ קָבְעוּ: אִם לֹא כִּוֵּן בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹזֵר לָרֹאשׁ. 'יִרְאַת ה'' - מַלְכוּתוֹ (וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בָּהּ אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (ויקרא יב, ד). אִשָּׁה יֵשׁ לָהּ לְהַקְדִּים בְּכָל הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא, ל), וּמִשּׁוּם כָּךְ 'מָצָא אִשָּׁה' בַּתְּחִלָּה, 'מָצָא טוֹב', שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳טוֹב ה' לַכֹּל׳ (תהלים קמה, ט), וְאִם הִקְדִּים אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁקָּבְעוּ אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח (תהלים נא, יז), מִיָּד וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה' (משלי ח, לה)). וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהַקְדִּים יִרְאָה מִצַּד הַשְּׁכִינָה, בֵּין בַּתּוֹרָה בֵּין בַּמִּצְווֹת, אֲבָל מִצַּד הקב"ה, צָרִיךְ לְהַקְדִּים תּוֹרָה לְיִרְאָה בְּכָל הַמִּצְווֹת. (שֶׁל יִרְאָה) שֶׁל תּוֹרָה - יֵשׁ הַנִּקְרֵאת נְקֵבָה, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁבִּגְלָלָהּ נֶאֱמַר שָׁם ' ׳אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר׳ ', עָנָה מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [[בהגהה דף ז.] ° ואי תימא הא חסד גבורה (דף ז ע״א) דמתמן מלכות איהי אהבה ויראה, איך אוקמוהו רבנן גדולה תורה שמביאה לאדם לידי מעשה, (° דמהכא משמע דכל הקודם יראתו לחכמתו חכמתו מתקיימת,) ° אלא כלא קשוט, ° תפארת אתקרי אדם, כגוונא דיליה הוה אדם הא דלתתא, דאוקמוהו עליה דהוה ראשון למחשבה ואחרון למעשה, ובגין דא אוקמוהו רבנן, ישראל עלה במחשבה ליבראות, דאתמר עלייהו אדם אתם, אוף הכי תפארת דאיהו יהו״ה, ° איהו ראשון למחשבה דאיהי חכמה עלאה, ואחרון למעשה דאיהו י' מן אדנ״י, חכמה תתאה, ובגין דא כגוונא דאיהו (° ובגין דא כונה דאיהי) מחשבה צריך לאקדמא למצוה, ובגין דא שויאו רבנן כוון מחשבתא דצלותא בברכה קדמאה, דהכי אוקמוהו אם לא כוון בברכה ראשונה חוזר לראש. יראת יי', מלכות דיליה, (° ובגין דא אתמר בה (ויקרא יב, ד) אשה כי תזריע, אתתא אית לה לאקדמא בכל פקודיא, דאתמר בה אשה יראת יי' היא תתהלל (משלי לא, ל), ובגין דא מצא אשה בקדמיתא, מצא טוב (שם יח, כב), דאתמר ביה ׳טוב יהו״ה לכל׳ (תהלים קמה, ט), ואי אקדים לה בצלותא, כמה דאוקמוהו (תהלים נא, יז) אדנ״י שפתי תפתח, מיד (משלי ח, לה) ויפק רצון מיהו״ה.) ובגין דא צריך לאקדמא יראה מסטרא דשכינתא, בין באורייתא, בין בפקודיא, אבל מסטרא דקודשא בריך הוא, צריך לאקדמא אורייתא ליראה ° בכל פקודיא. (° דיראה) דאורייתא אית דאתקרי נוקבא תורה שבעל פה, דבגינה ° אתמר תמן ׳אז ירננו עצי היער׳ (דהי״א טז לג), ענה מלאך ° מן השמים ואמר הן הן ° מעשה מרכבה.
התרגום: ואם תאמר: הרי חסד וגבורה שמשם מלכות היא אהבה ויראה, איך קבעו רבותינו 'גדולה תורה שמביאה לאדם לידי מעשה' (שמכאן משמע שכל הקודם יראתו לחכמתו חכמתו מתקימת), אלא הכל אמת: תפארת נקראת 'אדם', כעין זה היה אדם שלמטה, שקבעו עליו שהיה ראשון למחשבה ואחרון למעשה, ומשום כך קבעו רבותינו: ישראל עלה במחשבה להברא, שנאמר עליהם 'אדם אתם'. אף כך תפארת שהוא יהו״ה, הוא ראשון למחשבה שהיא חכמה עלאה, ואחרון למעשה שהוא י' מאדנ"י, חכמה תתאה, ומשום כך הכונה שהיא מחשבה צריכה להקדים למצוה, ומשום כך קבעו רבותינו שכוון המחשבה של התפלה בברכה הראשונה, שכך קבעו: אם לא כון בברכה הראשונה חוזר לראש. 'יראת ה' - מלכותו (ומשום כך נאמר בה אשה כי תזריע (ויקרא יב, ד). אשה יש לה להקדים בכל המצוות, שנאמר בה אשה יראת ה' היא תתהלל (משלי לא, ל), ומשום כך 'מצא אשה' בתחלה, 'מצא טוב', שנאמר בו ׳טוב ה' לכל׳ (תהלים קמה, ט), ואם הקדים אותה בתפלה, כמו שקבעו אדנ"י שפתי תפתח (תהלים נא, יז), מיד ויפק רצון מה' (משלי ח, לה)). ומשום כך צריך להקדים יראה מצד השכינה, בין בתורה בין במצוות, אבל מצד הקב"ה, צריך להקדים תורה ליראה בכל המצוות. (של יראה) של תורה - יש הנקראת נקבה, תורה שבעל פה, שבגללה נאמר שם ' ׳אז ירננו עצי היער׳ ', ענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה.
מן המפרשים
אור יקר: ואי תימא הא הסד וגבורה דמתמן וכו׳, הקשה לו לפי דבריו הנזכרות ימצא הריסה אל דבריו, דהא קאמר שענין העבודה לאדם אהבה מצד אהבתו שהקדים לנבראים בהבראם, ומה גם לעם ה׳ שגלה להם סוד אלהותו ותורתו שלאיחשבו כטועים, ויראה ודין מצד החוב…
ביאור הגר"א: מסטרא דשכינתא כו'. שהיא נקראת אמונת ישראל:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: