ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 40 (ו ע"ב)

יש יראה ויש יראה - יראת הרצועה ויראה היוצאת מתוך התורה

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 40 · דף ו ע"ב

לשון הזוהר

[[בהגהה דף ו:] דַּרְגָּא תְּשִׁיעָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', כָּל מָאן דְאִית בֵּיהּ יִרְאַת יהו״ה יִתְהַלָּל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי וְגוֹמֵר׳ (משלי לא, ל), דָּא דָרָא דְחִזְקִיָּהוּ, וְכִי אִית לְבַר נַשׁ לְשַׁבָּחָא גַּרְמֵיהּ, (דף ו ע״ב) אֶלָּא אִיהוּ מְשׁוּבָּח קֳדָם יהו״ה, דִּבְיִרְאַת יְיָ' קָא אָתֵי בַר נַשׁ לְקַיְימָא תַּרְיַ״ג מִצְוֹת, כְּחֻשְׁבַּן בְּיִרְאַ״ת. דַּרְגָּא עֲשִׂירָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה, לַאו כָּל אַפַּיָּא שָׁוִין, אִית יִרְאָה דְּדָחִיל בַּר נַשׁ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּלָא יַלְקֶה לֵיהּ בִּרְצוּעָה, דְאִתְּמַר בָּהּ ° ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, דְּאִיהִי אַרְעָא רֵקַנְיָא, שִׁפְחָא בִישָׁא, ° כְּגַוְונָא דְחַד מֵאַרְבַּע אָבוֹת נְזִיקִין דְּאִיהוּ הַבּוֹר, וּכְגַוְונָא דְבוֹר דְּיוֹסֵף, דְּאוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ ׳הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק׳ (בראשית לז, כד) וכו', הַבֹּרָה נֻקְבָא בִּישָׁא, בּוֹר דְּכוּרָא, ° וּבוֹר בְּגִין דְּאִיהוּ מִתַּמָּן, אוּקְמוּהוּ עֲלֵיהּ אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, דְּלֵית בֵּיהּ יִרְאַת יְיָ'. יִרְאַת יְיָ' אִיהוּ, דְּדָחִיל מִגּוֹ אוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תִּפְאֶרֶת, דְּמִנֵּיהּ נָפְקַת, כְּגוֹן דָּא ° אִיהִי שְׁקוּלָה לְגַבֵּיהּ, וּבְגִין דָּא אֵין כָּל יִרְאָה שָׁוָה, דְּהָא יִרְאַת יְיָ' הִיא מַלְכוּת דִּילֵיהּ, כְּלִילָא מִכָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאִיהו יִרְאָה דְנָפְקַת מִגּוֹ תּוֹרָה דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ יהו״ה, דִּבְגִינָהּ אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, גְּדוֹלָה תּוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לְאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה, דְּאִי בַּר נַשׁ לָא יָדַע אוֹרַיְיתָא, וְאַגְרָא דְפִקּוּדַיָּיא דִילָהּ, וְעוֹנְשִׁין דִּילָהּ לְמָאן דְּעָבַר עַל פִּקּוּדַיָּא, וּמָאן הוּא דְבָרָא אוֹרַיְיתָא, וּמָאן הוּא דִיְהב לָהּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵיךְ דָּחִיל לֵיהּ וְנָטִיר פִּקּוּדוֹי, וּבְגִין דָּא אָמַר דָּוִד לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ (ד״ה א כח ט) דַּע אֶת אלה״י אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ. דְּאִי בַּר נַשׁ לָא אִשְׁתְּמוֹדָע הַהוּא דִיְהב לֵיהּ אוֹרַיְיתָא, וּמַנִּי לֵיהּ לְנַטְרָא לָהּ, אֵיךְ דָּחִיל מִנֵּיהּ וְעָבִיד פִּקּוּדיה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא. בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי תרי״א מִתְּרֵין דַּרְגִּין אִתְיְהִיבַת, מֵחֶסֶד וגְּבוּרָה, דְּמִתַּמָּן תְּרֵין פִּקּוּדִין אַהֲבַת חֶסֶד וּדְחִילוּ דִגְבוּרָה דְאִיהִי יִרְאָה, ° דִּבְהוֹן אִשְׁתַּלִּימוּ תַּרְיַ״ג פִּקּוּדים, וּבְגִין דְּכָל אוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדָהָא מִתְּרֵן סִטְרִין אִתְיְהִיבַת, אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.

תרגום

הַדַּרְגָּה הַתְּשִׁיעִית בְּיִרְאַת ה': כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת ה' יִתְהַלָּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי וְגוֹמֵר׳ (משלי לא, ל) - זֶה דּוֹר חִזְקִיָּהוּ. וְכִי יֵשׁ לָאָדָם לְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ? אֶלָּא הוּא מְשֻׁבָּח לִפְנֵי ה', שֶׁבְּיִרְאַת ה' בָּא הָאָדָם לְקַיֵּם תרי"ג מִצְוֹת, כְּחֶשְׁבּוֹן 'בְּיִרְאַת'. הַדַּרְגָּה הָעֲשִׂירִית בְּיִרְאַת ה': יֵשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה, לֹא כָּל הַפָּנִים שָׁווֹת. יֵשׁ יִרְאָה שֶׁאָדָם יָרֵא מֵהקב"ה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַלְקֶה בִּרְצוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), מִצַּד עֵץ הַטּוֹב וָרָע, שֶׁהִיא אֶרֶץ רֵיקָנִית, שִׁפְחָה רָעָה, כְּעֵין אֶחָד מֵאַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין שֶׁהוּא הַבּוֹר, וּכְעֵין בּוֹרוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁקָּבְעוּ עָלָיו ' ׳הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק׳ ' וְכוּ', 'הַבֹּרָה' נְקֵבָה רָעָה, 'בּוֹר' זָכָר, וּ'בוֹר' מִשּׁוּם שֶׁהוּא מִשָּׁם, קָבְעוּ עָלָיו 'אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא', שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת ה'. 'יִרְאַת ה'' - זֶה שֶׁיָּרֵא מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת שֶׁמִּמֶּנָּה יוֹצֵאת, כָּעֵין זֶה הִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגְדּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין כָּל יִרְאָה שָׁוָה, שֶׁהֲרֵי 'יִרְאַת ה'' הִיא מַלְכוּתוֹ, כְּלוּלָה מִכָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יִרְאָה הַיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, שֶׁהוּא יהו״ה, שֶׁבִּגְלָלָהּ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה: גְּדוֹלָה תוֹרָה שֶׁמְּבִיאָה לָאָדָם לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁאִם הָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַתּוֹרָה וּשְׂכַר מִצְווֹתֶיהָ וְעוֹנְשֶׁיהָ לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל מִצְווֹתֶיהָ, וּמִי הוּא שֶׁבָּרָא אֶת הַתּוֹרָה, וּמִי הוּא שֶׁנְּתָנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵיךְ יִירָא מִמֶּנּוּ וְיִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו? וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר דָּוִד לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ (דברי הימים א כח, ט). שֶׁאִם הָאָדָם אֵינוֹ מַכִּיר אֶת מִי שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת הַתּוֹרָה, וּמִנָּה אוֹתוֹ לְשָׁמְרָהּ, אֵיךְ יִירָא מִמֶּנּוּ וְיַעֲשֶׂה מִצְוֹתָיו? וּמִשּׁוּם כָּךְ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ: וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא. מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהִיא תרי"א נִתְּנָה מִשְּׁתֵּי דְּרָגוֹת, מֵחֶסֶד וּגְבוּרָה, שֶׁמִּשָּׁם שְׁתֵּי מִצְווֹת: אַהֲבַת חֶסֶד וְיִרְאַת גְּבוּרָה שֶׁהִיא יִרְאָה, שֶׁבָּהֶן נִשְׁלְמוּ תרי"ג מִצְווֹת. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ נִתְּנוּ מִשְּׁנֵי צְדָדִים, קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ: וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [[בהגהה דף ו:] דרגא תשיעאה ביראת יי', כל מאן דאית ביה יראת יהו״ה יתהלל, כמה דאת אמר ׳שקר החן והבל היפי וגומר׳ (משלי לא, ל), דא דרא דחזקיהו, וכי אית לבר נש לשבחא גרמיה, (דף ו ע״ב) אלא איהו משובח קדם יהו״ה, דביראת יי' קא אתי בר נש לקיימא תרי״ג מצות, כחשבן בירא״ת. דרגא עשיראה ביראת יי', אית יראה ואית יראה, לאו כל אפיא שוין, אית יראה דדחיל בר נש לקודשא בריך הוא בגין דלא ילקה ליה ברצועה, דאתמר בה ° ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), מסטרא דאילנא דטוב ורע, דאיהי ארעא רקניא, שפחא בישא, ° כגוונא דחד מארבע אבות נזיקין דאיהו הבור, וכגוונא דבור דיוסף, דאוקמוהו עליה ׳הברה, והבור רק׳ (בראשית לז, כד) וכו', הברה נקבא בישא, בור דכורא, ° ובור בגין דאיהו מתמן, אוקמוהו עליה אין בור ירא חטא, דלית ביה יראת יי'. יראת יי' איהו, דדחיל מגו אורייתא דאיהי תפארת, דמניה נפקת, כגון דא ° איהי שקולה לגביה, ובגין דא אין כל יראה שוה, דהא יראת יי' היא מלכות דיליה, כלילא מכל פקודי אורייתא, בגין דאיהו יראה דנפקת מגו תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו יהו״ה, דבגינה אוקמוהו מארי מתניתין, גדולה תורה שמביאה לאדם לידי מעשה, דאי בר נש לא ידע אורייתא, ואגרא דפקודייא דילה, ועונשין דילה למאן דעבר על פקודיא, ומאן הוא דברא אורייתא, ומאן הוא דיהב לה לישראל, איך דחיל ליה ונטיר פקודוי, ובגין דא אמר דוד לשלמה בנו (ד״ה א כח ט) דע את אלה״י אביך ועבדהו. דאי בר נש לא אשתמודע ההוא דיהב ליה אורייתא, ומני ליה לנטרא לה, איך דחיל מניה ועביד פקודיה, ובגין דא אוקמוהו רבנן, ולא עם הארץ חסיד, ואין בור ירא חטא. בגין דאורייתא דאיהי תרי״א מתרין דרגין אתיהיבת, מחסד וגבורה, דמתמן תרין פקודין אהבת חסד ודחילו דגבורה דאיהי יראה, ° דבהון אשתלימו תרי״ג פקודים, ובגין דכל אורייתא ופקודהא מתרן סטרין אתיהיבת, אוקמוהו רבנן ולא עם הארץ חסיד, ואין בור ירא חטא.

התרגום: הדרגה התשיעית ביראת ה': כל מי שיש בו יראת ה' יתהלל, כמו שנאמר ׳שקר החן והבל היפי וגומר׳ (משלי לא, ל) - זה דור חזקיהו. וכי יש לאדם לשבח עצמו? אלא הוא משבח לפני ה', שביראת ה' בא האדם לקים תרי"ג מצות, כחשבון 'ביראת'. הדרגה העשירית ביראת ה': יש יראה ויש יראה, לא כל הפנים שוות. יש יראה שאדם ירא מהקב"ה כדי שלא ילקה ברצועה, שנאמר בה ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), מצד עץ הטוב ורע, שהיא ארץ ריקנית, שפחה רעה, כעין אחד מארבעה אבות נזיקין שהוא הבור, וכעין בורו של יוסף, שקבעו עליו ' ׳הברה, והבור רק׳ ' וכו', 'הברה' נקבה רעה, 'בור' זכר, ו'בור' משום שהוא משם, קבעו עליו 'אין בור ירא חטא', שאין בו יראת ה'. 'יראת ה' - זה שירא מתוך התורה שהיא תפארת שממנה יוצאת, כעין זה היא שקולה כנגדו, ומשום כך אין כל יראה שוה, שהרי 'יראת ה' היא מלכותו, כלולה מכל מצוות התורה, משום שהיא יראה היוצאת מתוך התורה שהוא עמודא דאמצעיתא, שהוא יהו״ה, שבגללה קבעו רבותינו במשנה: גדולה תורה שמביאה לאדם לידי מעשה, שאם האדם אינו יודע את התורה ושכר מצוותיה ועונשיה למי שעובר על מצוותיה, ומי הוא שברא את התורה, ומי הוא שנתנה לישראל, איך יירא ממנו וישמר מצותיו? ומשום כך אמר דוד לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו (דברי הימים א כח, ט). שאם האדם אינו מכיר את מי שנתן לו את התורה, ומנה אותו לשמרה, איך יירא ממנו ויעשה מצותיו? ומשום כך קבעו רבותינו: ולא עם הארץ חסיד, ואין בור ירא חטא. משום שהתורה שהיא תרי"א נתנה משתי דרגות, מחסד וגבורה, שמשם שתי מצוות: אהבת חסד ויראת גבורה שהיא יראה, שבהן נשלמו תרי"ג מצוות. ומשום שכל התורה ומצותיה נתנו משני צדדים, קבעו רבותינו: ולא עם הארץ חסיד, ואין בור ירא חטא.

מן המפרשים

אור יקר: לא עם הארץ חסיד, דהיינו שאינו אוהב מפני שלא האיר עיניו באהבת ה׳ אל עמו, הב׳ אין בור ירא חטא שלא ידע שיעור החוב המוטל עליו בעבודה, ולהבדיל עצמו מכל אשר יכעיס הבורא, כיון שלא ידע הטעם הנזכר, ולזה התורה אלינו משתי בחינות אלו בחסד…

ביאור הגר"א: והארץ היתה כו'. דאינון ד' אבות נזיקין: תהו ובהו וחשך ותהום, ד' קליפין:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: