ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 39 (ו ע"א)

אין מחסור ליראיו - ובראשית יר"א בש"ת שבהפוכה שב"ת

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 39 · דף ו ע"א

לשון הזוהר

[[בהגהה דף ו.] דַּרְגָּא שְׁבִיעָאָה בְּיִרְאַת יְיָ' כּל מָאן דְּאִית בֵּיה יִרְאַת ה' אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּלֵית לֵיהּ חוֹסֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים לד י) ׳יְרְאוּ אֶת׳ יְיָ' קְדוֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, לַאו יְהֵא מֵאִינוּן דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (משלי יא כד) ׳וְחוֹשֵׂךְ מִיּוֹשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר׳, וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוֹסֶר בְּאוֹרַיְיתָא, אִם הוּא מָארֵי תּוֹרָה, דְלֵית אוֹרַיְיתָא בְּלָא דְחִילוּ, וכְּגַוְונָא דְלֵית אוֹרַיְיתָא בְּלָא דְחִילוּ, אוּף הָכִי לֵית דְּחִילוּ (דף ו ע״א) בְּלָא אוֹרַיְיתָא, כְּמָא דְאִתְּ אמַר אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלָא יְהֵא חִסָּרוֹן בְּעוֹבְדוֹי טָבִין, דְּלֵית חוֹסֶר וַעֲנִיּוּת כְּחוֹסֶר דְּאוֹרַיְיתָא וּפִקּוּדַיָּיא טָבִין, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת, (ולָא יְהֵא חִסָּרוֹן בְּבֵיתֵיה וְלָא בְּמִשְׁנָתֵיה) וְלָא יְהֵא חִסָּרוֹן בְּנִשְׁמָתֵיהּ, דְּגוּפָא אִיהוּ עוֹבְדֵי יְדוֹי דְּבַר נַשׁ, לֵית חוֹסֶר סַגִּי מִנֵּיהּ בָּתַר דְּלַאו אִיהוּ עוֹבְדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכז א) אִם יהו״ה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳, וְדָא גָרַם דְּאתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, דְלָא הֲוָה עוֹבְדֵי יהו'ה.דַּרְגָּא תְּמִינָאָה בְּיִרְאַת יְיָ', לְמֶהֱוֵי לֵיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין, מָאן דְּאִית לֵיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין דְּלָא לְמֶעֱבַד עֲבֵירָה דְאָתֵי לִידוֹי בְּגִין דְּחִילוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּאִלּוּ בֵיהּ אִתְבְּרִי עָלְמָא, וּבְגִין דָּא בְּרֵאשִׁי״ת יָרֵ״א בֹּשֶׁ״ת, הֲרֵי יִרְאָה עִם בֹּשֶׁת כֹּלָּא חַד, וּמָאן דְּלֵית בֵּיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי.וַהֲפוֹךְ בֹּשֶׁ״ת וְתִשְׁכַּח שַׁבָּ״ת, וְהַיְינוּ בְּרֵאשִׁית יָרֵ״א שַׁבָּ״ת, דְּלָא תְּחַלֵּל לֵיהּ (בְּפַרְהֶסְיָא, כְּבַר נַשׁ) דְּלַאו בֵּיהּ בֹּשֶׁת אַנְפִּין, וַוי למָאן דִּמְחַלֵּל שַׁבָּת מַלְכְּתָא דְאִיהו קֹדֶשׁ לְמֶעֱבַד לֵיהּ חוֹל, דְּאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא חֲלָף, זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת מַלְכְּתָא.וְעוֹד בּוֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עִדֶן, עַז פָּנִים לְגֵיהִנָּם, אִנּוּן דְּעָבְרִין עֲבֵירָה בְּיָד רָמָה, וְלֵית לוֹן בֹּשֶׁת פָּנִים מִקּוּדְשָׁא בְּרוּךְ הוּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים לג כג) ׳מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יהו''ה רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם׳, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיה ו ג) ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (משלי כ כז) ׳חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן׳, (ירמיה כ יב) ׳רוֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב׳.וַעֲנָוָה קְטִירָא בִּדְחִילוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב ד) ׳עִקֶב עֲנָוָה יִרְאַת׳ יְיָ', מָאן דְּאִית בֵּיהּ יִרְאַת יְיָ' אַיְתֵי לֵיהּ לִידֵי עֲנָוָה דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְּיִרְאַת יְיָ' עִקֶב לְגַבָּהּ, וְדָא דַרְגָּא דְמֹשֶׁה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (במדבר יב ג) ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד׳, וּבְגִין דְּאִיהִי יִרְאָה עִקֶב לְגַבָּהּ, אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, יִרְאָה מִלָּה זוּטְרְתִי הִיא לְגַבֵּי מֹשֶׁה.

תרגום

הַדַּרְגָּה הַשְּׁבִיעִית בְּיִרְאַת ה’: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת ה’ קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה שֶׁאֵין לוֹ חֶסְרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יְראוּ אֶת ה’ קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו׳ (תהלים לד, י), לֹא יִהְיֶה מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר׳ (משלי יא, כד), וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֶסְרוֹן בַּתּוֹרָה אִם הוּא בַּעַל תּוֹרָה, שֶׁאֵין תּוֹרָה בְּלִי יִרְאָה, וּכְשֵׁם שֶׁאֵין תּוֹרָה בְּלִי יִרְאָה, אַף כָּךְ אֵין יִרְאָה בְּלִי תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ’אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא’. וְלֹא יִהְיֶה חֶסְרוֹן בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, שֶׁאֵין חֶסְרוֹן וַעֲנִיּוּת כְּחֶסְרוֹן שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁקָּבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה: אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת. (וְלֹא יִהְיֶה חֶסְרוֹן בְּבֵיתוֹ וְלֹא בְּמִשְׁנָתוֹ) וְלֹא יִהְיֶה חֶסְרוֹן בְּנִשְׁמָתוֹ, שֶׁהַגּוּף הוּא מַעֲשֵׂה יְדֵי הָאָדָם, אֵין חֶסְרוֹן גָּדוֹל מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה הקב"ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִם ה’ לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ (תהלים קכז, א), וְזֶה גָּרַם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁלֹּא הָיוּ מַעֲשֵׂי ה׳. הַדַּרְגָּה הַשְּׁמִינִית בְּיִרְאַת ה’: לִהְיוֹת לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה הַבָּאָה לְיָדוֹ מִשּׁוּם יִרְאַת הקב"ה, כְּאִלּוּ בּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ ’בְּרֵאשִׁי"ת’ - ’יָרֵ"א’ ’בֹּשֶׁ"ת’, הֲרֵי יִרְאָה עִם בֹּשֶׁת הַכֹּל אֶחָד, וּמִי שֶׁאֵין בּוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה שֶׁבְּוַדַּאי לֹא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו ׳עַל הַר סִינַי׳. וַהֲפֹךְ ’בֹּשֶׁ"ת’ וְתִמְצָא ’שַׁבָּ"ת’, וְהַיְנוּ ’בְּרֵאשִׁית’ - ’יָרֵ"א’ ’שַׁבָּ"ת’, שֶׁלֹּא יְחַלֵּל אוֹתָהּ (בְּפַרְהֶסְיָא, כְּאָדָם) שֶׁאֵין בּוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים. אוֹי לְמִי שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה שֶׁהִיא קֹדֶשׁ, לַעֲשׂוֹתָהּ חֹל, שֶׁקָּבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה: כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלַף - זֶה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִי שֶׁשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת, קַל וָחֹמֶר בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה. וְעוֹד, בֹּשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם: אֵלֶּה הָעוֹבְרִים עֲבֵרָה בְּיָד רָמָה, וְאֵין לָהֶם בֹּשֶׁת פָּנִים מֵהקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מִשָּׁמַיִם הִבִּיט ה’ ׳רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם׳ (תהלים לג, יג), וְנֶאֱמַר בּוֹ ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג), וְנֶאֱמַר בּוֹ ׳חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן׳ (משלי כ, כז), ׳רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב׳ (ירמיה כ, יב). וַעֲנָוָה קְשׁוּרָה לְיִרְאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳’ (משלי כב, ד), מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת ה’ מֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי עֲנָוָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁיִּרְאַת ה’ עֵקֶב אֶצְלָהּ, וְזוֹ דַּרְגַּת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד׳ (במדבר יב, ג), וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא - הַיִּרְאָה - עֵקֶב אֶצְלָהּ, קָבְעוּ רַבּוֹתֵינוּ: יִרְאָה דָּבָר קָטָן הִיא אֵצֶל מֹשֶׁה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [[בהגהה דף ו.] דרגא שביעאה ביראת יי' כל מאן דאית ביה יראת ה' אוקמוהו מארי מתניתין דלית ליה חוסר, הדא הוא דכתיב (תהלים לד י) ׳יראו את׳ יי' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, לאו יהא מאינון דאתמר בהון (משלי יא כד) ׳וחושך מיושר אך למחסור׳, ולא יהא ליה חוסר באורייתא, אם הוא מארי תורה, דלית אורייתא בלא דחילו, וכגוונא דלית אורייתא בלא דחילו, אוף הכי לית דחילו (דף ו ע״א) בלא אורייתא, כמא דאת אמר אין בור ירא חטא, ולא יהא חסרון בעובדוי טבין, דלית חוסר ועניות כחוסר דאורייתא ופקודייא טבין, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, אין עני אלא מן התורה ומן המצות, (ולא יהא חסרון בביתיה ולא במשנתיה) ולא יהא חסרון בנשמתיה, דגופא איהו עובדי ידוי דבר נש, לית חוסר סגי מניה בתר דלאו איהו עובדוי דקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים קכז א) אם יהו״ה לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳, ודא גרם דאתחרב בי מקדשא, דלא הוה עובדי יהו'ה.דרגא תמינאה ביראת יי', למהוי ליה בשת אנפין, מאן דאית ליה בשת אנפין דלא למעבד עבירה דאתי לידוי בגין דחילו דקודשא בריך הוא, כאלו ביה אתברי עלמא, ובגין דא בראשי״ת יר״א בש״ת, הרי יראה עם בשת כלא חד, ומאן דלית ביה בשת אנפין אוקמוהו מארי מתניתין בודאי שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני.והפוך בש״ת ותשכח שב״ת, והיינו בראשית יר״א שב״ת, דלא תחלל ליה (בפרהסיא, כבר נש) דלאו ביה בשת אנפין, ווי למאן דמחלל שבת מלכתא דאיהו קדש למעבד ליה חול, דאוקמוהו מארי מתניתין, כל המשתמש בתגא חלף, זה המשתמש במי ששונה הלכות, כל שכן בשבת מלכתא.ועוד בושת פנים לגן עדן, עז פנים לגיהנם, אנון דעברין עבירה ביד רמה, ולית לון בשת פנים מקודשא ברוך הוא, דאתמר ביה (תהלים לג כג) ׳משמים הביט יהו'ה ראה את כל בני האדם׳, ואתמר ביה (ישעיה ו ג) ׳מלא כל הארץ כבודו׳, ואתמר ביה (משלי כ כז) ׳חפש כל חדרי בטן׳, (ירמיה כ יב) ׳רואה כליות ולב׳.וענוה קטירא בדחילו, הדא הוא דכתיב (משלי כב ד) ׳עקב ענוה יראת׳ יי', מאן דאית ביה יראת יי' איתי ליה לידי ענוה דאיהי שכינתא עלאה, דיראת יי' עקב לגבה, ודא דרגא דמשה, דאתמר ביה (במדבר יב ג) ׳והאיש משה עניו מאד׳, ובגין דאיהי יראה עקב לגבה, אוקמוה מארי מתניתין, יראה מלה זוטרתי היא לגבי משה.

התרגום: הדרגה השביעית ביראת ה’: כל מי שיש בו יראת ה’ קבעו רבותינו במשנה שאין לו חסרון, הדא הוא דכתיב ׳יראו את ה’ קדשיו כי אין מחסור ליראיו׳ (תהלים לד, י), לא יהיה מאותם שנאמר בהם ׳וחושך מישר אך למחסור׳ (משלי יא, כד), ולא יהיה לו חסרון בתורה אם הוא בעל תורה, שאין תורה בלי יראה, וכשם שאין תורה בלי יראה, אף כך אין יראה בלי תורה, כמו שנאמר ’אין בור ירא חטא’. ולא יהיה חסרון במעשיו הטובים, שאין חסרון ועניות כחסרון של תורה ומצוות טובות, כמו שקבעו רבותינו במשנה: אין עני אלא מן התורה ומן המצוות. (ולא יהיה חסרון בביתו ולא במשנתו) ולא יהיה חסרון בנשמתו, שהגוף הוא מעשה ידי האדם, אין חסרון גדול ממנו אחר שאינו מעשה הקב"ה, הדא הוא דכתיב ׳אם ה’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו׳ (תהלים קכז, א), וזה גרם שחרב בית המקדש, שלא היו מעשי ה׳. הדרגה השמינית ביראת ה’: להיות לו בשת פנים. מי שיש לו בשת פנים שלא לעשות עברה הבאה לידו משום יראת הקב"ה, כאלו בו נברא העולם, ומשום כך ’בראשי"ת’ - ’יר"א’ ’בש"ת’, הרי יראה עם בשת הכל אחד, ומי שאין בו בשת פנים קבעו רבותינו במשנה שבודאי לא עמדו רגלי אבותיו ׳על הר סיני׳. והפך ’בש"ת’ ותמצא ’שב"ת’, והינו ’בראשית’ - ’יר"א’ ’שב"ת’, שלא יחלל אותה (בפרהסיא, כאדם) שאין בו בשת פנים. אוי למי שמחלל שבת המלכה שהיא קדש, לעשותה חל, שקבעו רבותינו במשנה: כל המשתמש בתגא חלף - זה המשתמש במי ששונה הלכות, קל וחמר בשבת המלכה. ועוד, בשת פנים לגן עדן, עז פנים לגיהנם: אלה העוברים עברה ביד רמה, ואין להם בשת פנים מהקב"ה, שנאמר בו משמים הביט ה’ ׳ראה את כל בני האדם׳ (תהלים לג, יג), ונאמר בו ׳מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג), ונאמר בו ׳חפש כל חדרי בטן׳ (משלי כ, כז), ׳ראה כליות ולב׳ (ירמיה כ, יב). וענוה קשורה ליראה, הדא הוא דכתיב ׳עקב ענוה יראת ה׳’ (משלי כב, ד), מי שיש בו יראת ה’ מביא אותו לידי ענוה שהיא השכינה העליונה, שיראת ה’ עקב אצלה, וזו דרגת משה, שנאמר בו ׳והאיש משה עניו מאד׳ (במדבר יב, ג), ומשום שהיא - היראה - עקב אצלה, קבעו רבותינו: יראה דבר קטן היא אצל משה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דבלאו אורייתא כו'. רוצה להביא ראיה דעל כרחך לית ליה חוסר באורייתא:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 3 פסוקים. אינדקס הפסוקים