הנקדות כגחלי אש והטעמים כלפידים - והשכינה מתהלכת בין החיות
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 26 · דף ג ע"ב
לשון הזוהר
[המשך דף ג:] (המשך דף ג ע״ב) קוּם יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, לְגַלָּאָה אִלֵּין מַרְאוֹת קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל א יג) ׳וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ׳, בְּנִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְטַעֲמֵי דְאוֹרַיְיתָא, דַעֲלַיְיהוּ דְאַתְוָון אִתְּמַר (שם) ׳וּדְמוּת הַחַיּוֹת, מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ׳ אִלֵּין אִינוּן נְקוּדִין, ׳בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים׳ אִלֵּין טַעֲמֵי, וּבְהוֹן (דניאל יב ג) ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳, וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין אַתְוָון, יַזְהִירוּ אִלֵּין נְקוּדִין דְּנָהֲרִין בְּהוֹן, כְּזֹהַר אִלֵּין טַעֲמֵי.וּשְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, עֲלָהּ אִתְּמַר (יחזקאל א יג) ׳הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת׳, דְּאִינוּן חֵיוָן עִלָּאִין דִּנְקוּדֶי דְּטַעֲמֵי, וְחֵיוָון תַּתָּאִין דִּנְקוּדֵי דְאַתְוָון, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ, וְאִנּוּן סֶגּוֹלְתָּ״א לְעִילָא תְּלַת חֵיוָון עִילָאֵין, דִרְמִיזִין י' י' י' בְּרָאשֵׁי תֵּיבוֹת יהו״ה יהו״ה יהו״ה, (וילנא ה ע״א) וְאִינוּן יהו״ה מֶלֶךְ יהו״ה מָלָךְ יהו״ה יִמְלֹךְ, (* הובא מלקמן ע"ב) דִּמְקוֹרֵיהוֹן יו״ד ה״י וא״ו ה״י, אַנְפֵּי תְּלַת חֵיוָון עִילָּאִין, דְּאִינוּן חֶסֶ״ד גְּבוּרָ״ה תִּפְאֶרֶ״ת, וּלְתַתָּא סֶגוֹ״ל דְּאִינוּן חֵיוָון תַּתָּאִין, אַנְפֵּי נֶצַ״ח יְסוֹ״ד וָהוֹ״ד, דִּרְמִיזִין בִּיבָרֶכְ״ךָ יָאֵ״ר יִשָּׂ״א, נְקוּדָה דְאֶמְצָעִיתָא חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם כְּגַוְונָא דָא הּ, ׳הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת׳, דְּאִינוּן תְּלַתִ לְעִילָא, וּתְלַת לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ.אִיהִי רְבִיעָאָה לְכָל תְּלַת, וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית. וְרָזָא דִתְלַת חֵיוָון תַּתָּאִין, עֲלַיְיהוּ אִיהוּ קָא רְמִיז ׳וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה׳ (יחזקאל א א), וְעַל נְקוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא קָא רְמִיז בָּרְבִיעִי, דְאִיהוּ אַרְבַּע אַנְפֵּי אָדָם, חָכְמָה עִלָּאָה כֹּ״חַ מָ״ה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם כו) ׳דְמוּת כְּמַרְאֵה אדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה׳, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִנְקוּדֵי דְאָת הֶֹ.בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, דָּא אָת ה', דְּאִיהִי אֱלֹהִי״ם, כִּנוּ״י לְשֵׁם יהו״ה, וְאִיהִי כָּרְסַיָּא, דְהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ״א כְּחוּשְׁבַּן אֱלֹהִי״ם.וְאִיהִי כֶּתֶר עֶלְיוֹן, חֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע חֵיוָון עִלָּאִין, וַחֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע תַּתָּאִין, וְאִיהִי כָּרְסַיָּא לְמָארֵי כֹּלָּא, אָדוֹן עַל כֹּלָּא, דְאִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז.וְאִי תֵּימָא דְרָזָא דָא חָזָא יְחֶזְקֵאל, לָא הֲוָה אֶלָּא דְמוּת דְּאִלֵּין חֵיוָון, וְלָא דְחָזָא חֵיוָון, אֶלָּא כְּמַלְכָּא דְשָׁלַח שְׁטָר בְּחוֹתָמֵיהּ, וְדִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא רְשִׁימָא עַל שַׁעֲוָה מֵחוֹתָמֵיהּ. דְּבִסְפִירָן דַּאֲצִילוּת אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא מַמָּשׁ, וּבִסְפִירָן דִבְּרִיאָה חוֹתָמָא דְמַלְכָּא, וּבִסְפִירָן דִּיְצִירָה וּבְמַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון צִיּוּרָא דְחוֹתָמָא בְשַׁעֲוָה, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּמַרְאוֹת יְחֶזְקֵאל (שם) ׳דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם׳, וּדְמוּת הַחַיּוֹת, וְלָא הַחַיּוֹת מַמָּשׁ. לְמָאן דְּכָל יוֹמוֹי לָא חָזָא מַלְכָּא, וַהֲוָה בֶּן כְּפַר, וְשָׁאִיל בְּגִינֵיהּ, וּרְשִׁימִין לֵיהּ עַל טַבְלָא אוֹ עַל נַיָּיר דִּיּוֹקְנֵיהּ.
תרגום
קוּם יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא, לְגַלּוֹת מַרְאוֹת אֵלֶּה לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ׳ (יחזקאל א, יג), בְּנִקּוּדֵי הַתּוֹרָה וְטַעֲמֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעֲלֵיהֶם שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת נֶאֱמַר (שם) ' ׳וּדְמוּת הַחַיּוֹת, מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ׳ ' - אֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת, ' ׳בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים׳ ' - אֵלּוּ הַטְּעָמִים, וּבָהֶם ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יב, ג), 'וְהַמַּשְׂכִּילִים' - אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת, 'יַזְהִרוּ' - אֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת הַמְּאִירוֹת בָּהֶן, 'כְּזֹהַר' - אֵלּוּ הַטְּעָמִים. וְהַשְּׁכִינָה כְּלוּלָה מִכֻּלָּם, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת׳, שֶׁהֵן חַיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁל נְקֻדּוֹת הַטְּעָמִים, וְחַיּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל נְקֻדּוֹת הָאוֹתִיּוֹת, כְּגַוְנָא זוֹ הֶֹ, וְהֵן סְגוֹלְתָּ"א לְמַעְלָה - שָׁלֹשׁ חַיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת, הָרוֹמְזוֹת י' י' י' בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת יהו״ה יהו״ה יהו״ה, וְהֵן 'ה' מֶלֶךְ, ה' מָלָךְ, ה' יִמְלֹךְ', שֶׁמְּקוֹרָם יו"ד ה"י וא"ו ה"י, פְּנֵי שָׁלֹשׁ הַחַיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁהֵן חֶסֶ"ד גְּבוּרָ"ה תִּפְאֶרֶ"ת, וּלְמַטָּה סֶגוֹ"ל שֶׁהֵן הַחַיּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, פְּנֵי נֶצַ"ח יְסוֹ"ד וְהוֹ"ד, הָרוֹמְזוֹת בְּ'יְבָרֶכְ"ךָ יָאֵ"ר יִשָּׂ"א', הַנְּקֻדָּה הָאֶמְצָעִית - הַחַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם, כְּגַוְנָא זוֹ ה, ׳הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת׳, שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ לְמַעְלָה וְשָׁלֹשׁ לְמַטָּה, כְּגַוְנָא זוֹ הֶֹ. הִיא רְבִיעִית לְכָל שָׁלֹשׁ, וּשְׁבִיעִית לְשֵׁשׁ. וְסוֹד שָׁלֹשׁ הַחַיּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת - עֲלֵיהֶן הוּא רוֹמֵז ׳וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה׳ (יחזקאל א, א), וְעַל הַנְּקֻדָּה הָאֶמְצָעִית רוֹמֵז בָּרְבִיעִי, שֶׁהוּא אַרְבַּע פְּנֵי אָדָם, חָכְמָה עִלָּאָה, כֹּ"חַ מָ"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם, כו) ׳דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמַעְלָה׳, וְהַכֹּל בְּסוֹד נְקֻדּוֹת אוֹת הֶֹ. 'בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ' - זוֹ אוֹת ה', שֶׁהִיא אֱלֹהִי"ם, כִּנּוּ"י לְשֵׁם יהו״ה, וְהִיא הַכִּסֵּא, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה 'הַכִּסֵּ"א' כְּחֶשְׁבּוֹן 'אֱלֹהִי"ם'. וְהִיא כֶּתֶר עֶלְיוֹן, חֲמִישִׁית לְאַרְבַּע הַחַיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וַחֲמִישִׁית לְאַרְבַּע הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְהִיא הַכִּסֵּא לַאֲדוֹן הַכֹּל, אָדוֹן עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא טָמִיר וְגָנוּז. וְאִם תֹּאמַר שֶׁסּוֹד זֶה רָאָה יְחֶזְקֵאל - לֹא הָיָה אֶלָּא דְּמוּת הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא שֶׁרָאָה חַיּוֹת מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח שְׁטָר בְּחוֹתָמוֹ, וּדְמוּת הַמֶּלֶךְ רְשׁוּמָה עַל הַשַּׁעֲוָה מֵחוֹתָמוֹ. שֶׁבִּסְפִירוֹת הָאֲצִילוּת הִיא דְּמוּת הַמֶּלֶךְ מַמָּשׁ, וּבִסְפִירוֹת הַבְּרִיאָה חוֹתַם הַמֶּלֶךְ, וּבִסְפִירוֹת הַיְצִירָה וּבַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם הַחַיּוֹת - צִיּוּר הַחוֹתָם בְּשַׁעֲוָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר בְּמַרְאוֹת יְחֶזְקֵאל (שם) ' ׳דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם׳ ', 'וּדְמוּת הַחַיּוֹת', וְלֹא הַחַיּוֹת מַמָּשׁ - לְמִי שֶׁכָּל יָמָיו לֹא רָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ, וְהָיָה בֶּן כְּפָר, וְשָׁאַל עָלָיו, וְרוֹשְׁמִים לוֹ עַל לוּחַ אוֹ עַל נְיָר אֶת דְּמוּתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [המשך דף ג:] (המשך דף ג ע״ב) קום יחזקאל נביאה, לגלאה אלין מראות קמי שכינתא, דאתמר בהון (יחזקאל א יג) ׳ודמות החיות מראיהם כגחלי אש׳, בנקודי אורייתא וטעמי דאורייתא, דעלייהו דאתוון אתמר (שם) ׳ודמות החיות, מראיהם כגחלי אש׳ אלין אינון נקודין, ׳בוערות כמראה הלפידים׳ אלין טעמי, ובהון (דניאל יב ג) ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳, והמשכילים אלין אתוון, יזהירו אלין נקודין דנהרין בהון, כזהר אלין טעמי.ושכינתא כלילא מכלהו, עלה אתמר (יחזקאל א יג) ׳היא מתהלכת בין החיות׳, דאינון חיון עלאין דנקודי דטעמי, וחיוון תתאין דנקודי דאתוון, כגוונא דא ה, ואנון סגולת״א לעילא תלת חיוון עילאין, דרמיזין י' י' י' בראשי תיבות יהו״ה יהו״ה יהו״ה, (וילנא ה ע״א) ואינון יהו״ה מלך יהו״ה מלך יהו״ה ימלך, (* הובא מלקמן ע"ב) דמקוריהון יו״ד ה״י וא״ו ה״י, אנפי תלת חיוון עילאין, דאינון חס״ד גבור״ה תפאר״ת, ולתתא סגו״ל דאינון חיוון תתאין, אנפי נצ״ח יסו״ד והו״ד, דרמיזין ביברכ״ך יא״ר יש״א, נקודה דאמצעיתא חיה ששמה אדם כגוונא דא ה, ׳היא מתהלכת בין החיות׳, דאינון תלת לעילא, ותלת לתתא, כגוונא דא ה.איהי רביעאה לכל תלת, ושביעאה לשית. ורזא דתלת חיוון תתאין, עלייהו איהו קא רמיז ׳ויהי בשלשים שנה׳ (יחזקאל א א), ועל נקודא דאמצעיתא קא רמיז ברביעי, דאיהו ארבע אנפי אדם, חכמה עלאה כ״ח מ״ה, דאתמר ביה (שם כו) ׳דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׳, וכלא ברזא דנקודי דאת ה.בחמשה לחדש, דא את ה', דאיהי אלהי״ם, כנו״י לשם יהו״ה, ואיהי כרסיא, דהכי סליק הכס״א כחושבן אלהי״ם.ואיהי כתר עליון, חמישאה לארבע חיוון עלאין, וחמישאה לארבע תתאין, ואיהי כרסיא למארי כלא, אדון על כלא, דאיהו טמיר וגניז.ואי תימא דרזא דא חזא יחזקאל, לא הוה אלא דמות דאלין חיוון, ולא דחזא חיוון, אלא כמלכא דשלח שטר בחותמיה, ודיוקנא דמלכא רשימא על שעוה מחותמיה. דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא ממש, ובספירן דבריאה חותמא דמלכא, ובספירן דיצירה ובמלאכין דאינון חיוון ציורא דחותמא בשעוה, ובגין דא אתמר במראות יחזקאל (שם) ׳דמות כמראה אדם׳, ודמות החיות, ולא החיות ממש. למאן דכל יומוי לא חזא מלכא, והוה בן כפר, ושאיל בגיניה, ורשימין ליה על טבלא או על נייר דיוקניה.
התרגום: קום יחזקאל הנביא, לגלות מראות אלה לפני השכינה, שנאמר בהם ׳ודמות החיות מראיהם כגחלי אש׳ (יחזקאל א, יג), בנקודי התורה וטעמי התורה, שעליהם של האותיות נאמר (שם) ' ׳ודמות החיות, מראיהם כגחלי אש׳ ' - אלו הנקדות, ' ׳בערות כמראה הלפידים׳ ' - אלו הטעמים, ובהם ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ (דניאל יב, ג), 'והמשכילים' - אלו האותיות, 'יזהרו' - אלו הנקדות המאירות בהן, 'כזהר' - אלו הטעמים. והשכינה כלולה מכלם, עליה נאמר ׳היא מתהלכת בין החיות׳, שהן חיות עליונות של נקדות הטעמים, וחיות תחתונות של נקדות האותיות, כגונא זו ה, והן סגולת"א למעלה - שלש חיות עליונות, הרומזות י' י' י' בראשי תבות יהו״ה יהו״ה יהו״ה, והן 'ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלך', שמקורם יו"ד ה"י וא"ו ה"י, פני שלש החיות העליונות שהן חס"ד גבור"ה תפאר"ת, ולמטה סגו"ל שהן החיות התחתונות, פני נצ"ח יסו"ד והו"ד, הרומזות ב'יברכ"ך יא"ר יש"א', הנקדה האמצעית - החיה ששמה אדם, כגונא זו ה, ׳היא מתהלכת בין החיות׳, שהן שלש למעלה ושלש למטה, כגונא זו ה. היא רביעית לכל שלש, ושביעית לשש. וסוד שלש החיות התחתונות - עליהן הוא רומז ׳ויהי בשלשים שנה׳ (יחזקאל א, א), ועל הנקדה האמצעית רומז ברביעי, שהוא ארבע פני אדם, חכמה עלאה, כ"ח מ"ה, שנאמר בו (שם, כו) ׳דמות כמראה אדם עליו מלמעלה׳, והכל בסוד נקדות אות ה. 'בחמשה לחדש' - זו אות ה', שהיא אלהי"ם, כנו"י לשם יהו״ה, והיא הכסא, שכך עולה 'הכס"א' כחשבון 'אלהי"ם'. והיא כתר עליון, חמישית לארבע החיות העליונות, וחמישית לארבע התחתונות, והיא הכסא לאדון הכל, אדון על הכל, שהוא טמיר וגנוז. ואם תאמר שסוד זה ראה יחזקאל - לא היה אלא דמות החיות האלה, ולא שראה חיות ממש, אלא כמלך ששלח שטר בחותמו, ודמות המלך רשומה על השעוה מחותמו. שבספירות האצילות היא דמות המלך ממש, ובספירות הבריאה חותם המלך, ובספירות היצירה ובמלאכים שהם החיות - ציור החותם בשעוה. ומשום כך נאמר במראות יחזקאל (שם) ' ׳דמות כמראה אדם׳ ', 'ודמות החיות', ולא החיות ממש - למי שכל ימיו לא ראה את המלך, והיה בן כפר, ושאל עליו, ורושמים לו על לוח או על ניר את דמותו.
מן המפרשים
אור יקר: והמשכילים אלין אתוון וכר, פעמים רבות יפרש הכתוב הזה על האותיות וכיוצא ודחיקא לי מלתא טובא, דענין המקרא על בני אדם קא מיירי, אלא שנראה לי דהכי קאמר.
ביאור הגר"א: דעלייהו דאתוון אתמר ודמות החיות. דאינון מרובעין:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: