הוצאת האזכרות בכונה - דבור באדנ"י קול ביהו"ה ויחודם במחשבה
תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 17 · דף ג ע"א
לשון הזוהר
קוּם לְחַבָּרָא לוֹן בְּהַאי חִבּוּרָא, דְהָא כַּד אִית בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים, מֵאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יד, ג), דָּא דְּאִתְקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּיָדְעִין לְמִפְלַח לְמָארֵיהוֹן, וּלְאַפָּקָא אַזְכָּרוֹת דִּשְׁמָהָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּכַוָּנָה, וּלְחַבָּרָא לוֹן בְּקוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבְדִבּוּר דִּצְלוֹתָא, דְּאִינוּן תְּרֵין שְׁמָהָן יאהדונה״י, דִבְהוֹן כְּלִילָן כָּל שְׁמָהָן וַהֲוַויָּי״ן וְכִנּוּיָי״ן וַעֲשַׂר סְפִירָן. כַּמָּה מַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון דְּמֶרְכַּבְתָּא וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, וְכָל עֶשֶׂר כִּתּוֹת דִּכְלִילָן בְּהוֹן דִּמְשַׁמְּשִׁין לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, כֻּלְּהוּ וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת (יחזקאל א, יא) לְפוּמוֹי, לָקֳבֵל אִלֵּין אַזְכָּרוֹת, דְּאִינוּן יאהדונה״י, בֵּין בִּקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין בִּצְלוֹתָא בֵּין בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, דִּבְכָל אַזְכָּרָה דְיִפּוֹק מִפּוּמוֹי בְּכָל אֲתַר וּבְכָל מַמְלָל, צָרִיךְ לְכַוָּונָא דִיבּוּר בְּאדנ״י קוֹל בְּיהו״ה, וּלְיַחֲדָא לוֹן כַּחֲדָא, בְּיִחוּדָא ° דְאִיהוּ יָחִיד נֶעֱלָם, דִּמְחַבֵּר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן כַּחֲדָא, וּבֵיהּ צָרִיךְ הַכַּוָּנָה, דְלָא תַלְיָא לְמֵימַר בֵּיהּ קוֹל וְדִבּוּר אֶלָּא מַחֲשַׁבְתָּא.
תרגום
קוּם לְחַבֵּר אוֹתָם בְּחִבּוּר זֶה, שֶׁהֲרֵי כַּאֲשֶׁר יֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים, מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ׳ (דניאל יב, ג), זֶה הַנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲבֹד אֶת אֲדוֹנֵיהֶם, וּלְהוֹצִיא אַזְכָּרוֹת שְׁמוֹתָיו שֶׁל הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ בְּכַוָּנָה, וּלְחַבֵּר אוֹתָם בְּקוֹל קְרִיאַת שְׁמַע וּבְדִבּוּר הַתְּפִלָּה, שֶׁהֵם שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת יאהדונה״י, שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַשֵּׁמוֹת וְהַהֲוָיוֹת וְהַכִּנּוּיִים וְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת. כַּמָּה מַלְאָכִים שֶׁהֵם הַחַיּוֹת שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה, וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, וְכָל עֶשֶׂר הַכִּתּוֹת הַכְּלוּלוֹת בָּהֶם הַמְשַׁמְּשִׁים לְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת, כֻּלָּם וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת (יחזקאל א, יא) לְפִיו, כְּנֶגֶד אַזְכָּרוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם יאהדונה״י, בֵּין בִּקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין בַּתְּפִלָּה בֵּין בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, שֶׁבְּכָל אַזְכָּרָה הַיּוֹצֵאת מִפִּיו בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל דִּבּוּר, צָרִיךְ לְכַוֵּן דִּבּוּר בְּאדנ"י, קוֹל בְּיהו״ה, וּלְיַחֵד אוֹתָם כְּאֶחָד, בְּיִחוּד שֶׁהוּא יָחִיד נֶעְלָם, הַמְחַבֵּר אוֹתָם וּמְיַחֵד אוֹתָם כְּאֶחָד, וּבוֹ צְרִיכָה הַכַּוָּנָה, שֶׁלֹּא תָּלוּי לוֹמַר בּוֹ קוֹל וְדִבּוּר אֶלָּא מַחֲשָׁבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: קום לחברא לון בהאי חבורא, דהא כד אית בישראל משכילים, מאלין דאתמר בהון ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע׳ (דניאל יד, ג), דא דאתקרי ספר הזהר, דידעין למפלח למאריהון, ולאפקא אזכרות דשמהן דקודשא בריך הוא ושכינתיה בכונה, ולחברא לון בקול דקריאת שמע, ובדבור דצלותא, דאינון תרין שמהן יאהדונה״י, דבהון כלילן כל שמהן והוויי״ן וכנויי״ן ועשר ספירן. כמה מלאכין דאינון חיוון דמרכבתא ושרפים ואופנים, וכל עשר כתות דכלילן בהון דמשמשין לעשר ספירות, כלהו ופניהם וכנפיהם פרודות (יחזקאל א, יא) לפומוי, לקבל אלין אזכרות, דאינון יאהדונה״י, בין בקריאת שמע בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות, דבכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל, צריך לכוונא דיבור באדנ״י קול ביהו״ה, וליחדא לון כחדא, ביחודא ° דאיהו יחיד נעלם, דמחבר לון ומיחד לון כחדא, וביה צריך הכונה, דלא תליא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא.
התרגום: קום לחבר אותם בחבור זה, שהרי כאשר יש בישראל משכילים, מאלה שנאמר בהם ׳והמשכילים יזהרו כזהר הרקיע׳ (דניאל יב, ג), זה הנקרא ספר הזהר, שיודעים לעבד את אדוניהם, ולהוציא אזכרות שמותיו של הקב"ה ושכינתו בכונה, ולחבר אותם בקול קריאת שמע ובדבור התפלה, שהם שני השמות יאהדונה״י, שבהם כלולים כל השמות וההויות והכנויים ועשר הספירות. כמה מלאכים שהם החיות של המרכבה, ושרפים ואופנים, וכל עשר הכתות הכלולות בהם המשמשים לעשר הספירות, כלם ופניהם וכנפיהם פרדות (יחזקאל א, יא) לפיו, כנגד אזכרות אלו שהם יאהדונה״י, בין בקריאת שמע בין בתפלה בין בשירות ותשבחות והודאות, שבכל אזכרה היוצאת מפיו בכל מקום ובכל דבור, צריך לכון דבור באדנ"י, קול ביהו״ה, וליחד אותם כאחד, ביחוד שהוא יחיד נעלם, המחבר אותם ומיחד אותם כאחד, ובו צריכה הכונה, שלא תלוי לומר בו קול ודבור אלא מחשבה.
מן המפרשים
אור יקר: כמה מלאכין דאינון חיון דמרכבתא וכו׳, רצה בזה שגם ייחוד וקשר העולמות התחתו׳ שהם בריאה יצירה עשיה הכל תלוי ונכלל בכלל ייהוד שתי שמות אלו, דהיינו בסוד תפלת "יי^ המייחדת בסוד ההיכלות וקושרת כל מציאותם כנודע וכדפי׳ בחלק תפלה למשה,…
ביאור הגר"א: דאיהו יחיד נעלם. רוצה לומר אין סוף כמו שאומר בהקדמה שניה ולית דידע בך כלל ובר מינך כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: