ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 1: ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם › פיסקה 16 (ג ע"א)

עלית הקול בשבת בצדיק בלא שליח - והקריאה לאליהו לעשות קן בחבור

תיקוני זוהר · ׳והמשכילים יזהירו׳ - הקדמת תקוני הזהר, עשית קן להקב"ה ושכינתו ולנשמות הגולות עמהם · מאמר 1 · פיסקה 16 · דף ג ע"א

לשון הזוהר

[ג.] אֲבָל בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא לָא סָלְקִין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, דְּאִינוּן עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתאּ, וְלָא מִתְיַחֲדִין עַל יְדֵי שְׁלִיחַ, אֶלָּא בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר בְּיוֹם הַשַׁבָּת ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל׳, קוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבַעַל ׳כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳, דִּבּוּר דִּצְלוֹתָא, וְלָא עַל יְדֵי שְׁלִיחַ, וּבְגִין דָּא (משלי י כה) ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ הוּא וַיְכֻלוּ, (דף ג ע״א) כְלִיל כֹּלָּא, וּבֵיהּ מִתְיַיחֲדִין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, וְעַל תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין אִתְּמַר (דהי״א טז לג) אָז יְרַנְּנוּ כל עֲצֵי׳ הַיָּעַר, וְנֶעֱנָה מַלְאָךְ מִגּוֹ אֶשָּׁא מִשְּׁמַיָּא וְאָמַר, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וַהֲווֹ מִתְקַבְּצִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (וילנא ד ע'א) כִּבְמַזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה. אָמַר רַעְיָא מְהֵימְנָא בְּרִיךְ יְהֵא בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְאָמַר מִלִּין אִלֵּין, לְיַחֲדָא בְּהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתאּ.קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה לִיקָרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְיִתְעֲרוּן עִמָּךְ שְׁאָר נְבִיאֵי, וַעֲבֵיד לֵיהּ קִנָּא בְּהַאי חִבּוּרָא, וּלְכָל מַשִּׁרְיָין דְּאָזְלִין מִתְתַּרְכֵי בָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, לְחַבָּרָא לוֹן בְּהַאי חִבּוּרָא, לְאִשְׁתַּכָּחָא בֵּיהּ נְיָיחָא לְאִלֵּין מַשִּׁרְיָין דְּנִשְׁמָתִין דְּאָזְלִי מִתְתַּרְכִין מִשְּׁכִינְתָּא, דְאִיהִי יְחִידָאָה ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳ (איכה א א), וּלְאִשְׁתַּכָּחָא בֵּיהּ נְיָיחָא לְמַשִּׁרְיָין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיהו לג ז) ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳, וְלֵית שָׁלוֹם אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

אֲבָל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לֹא עוֹלִים שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהֵם עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וְהַשְּׁכִינָה, וְאֵינָם מִתְיַחֲדִים עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא בְּצַדִּיק חַי עוֹלָמִים, וְעָלָיו נֶאֱמַר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת ' ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל׳ ' - קוֹל קְרִיאַת שְׁמַע, וְ'בַעַל ׳כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳ ' - דִּבּוּר הַתְּפִלָּה, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה) - הוּא 'וַיְכֻלּוּ', כּוֹלֵל הַכֹּל, וּבוֹ מִתְיַחֲדִים שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, וְעַל שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ נֶאֱמַר אָז יְרַנְּנוּ כֹּל עֲצֵי הַיָּעַר (דברי הימים א טז, לג), וְנַעֲנֶה מַלְאָךְ מִתּוֹךְ אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמַר, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְהָיוּ מִתְקַבְּצִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כְּמוֹ בְּמַשְׂמְעוּת חָתָן וְכַלָּה. אָמַר הָרַעְיָא מְהֵימְנָא: בָּרוּךְ יְהֵא הַבּוּצִינָא קַדִּישָׁא שֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלֶּה, לְיַחֵד בָּהֶם הקב"ה וְהַשְּׁכִינָה. קוּם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִכְבוֹד הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, וְיִתְעוֹרְרוּ עִמְּךָ שְׁאָר הַנְּבִיאִים, וַעֲשֵׂה לוֹ קֵן בְּחִבּוּר זֶה, וּלְכָל הַמַּחֲנוֹת הַהוֹלְכִים מְגֹרָשִׁים אַחַר הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, לְחַבֵּר אוֹתָם בְּחִבּוּר זֶה, לְהִמָּצֵא בּוֹ מְנוּחָה לְאוֹתָם הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַהוֹלְכוֹת מְגֹרָשׁוֹת מִן הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא יְחִידָה, ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳ (איכה א, א), וּלְהִמָּצֵא בּוֹ מְנוּחָה לְמַחֲנוֹת הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן׳ (ישעיה לג, ז), וְאֵין 'שָׁלוֹם' אֶלָּא הקב"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [ג.] אבל ביומא דשבתא לא סלקין תרין שמהן אלין, דאינון עמודא דאמצעיתא ושכינתא, ולא מתיחדין על ידי שליח, אלא בצדיק חי עלמין, ועליה אתמר ביום השבת ׳כי עוף השמים יוליך את הקול׳, קול דקריאת שמע, ובעל ׳כנפים יגיד דבר׳, דבור דצלותא, ולא על ידי שליח, ובגין דא (משלי י כה) ׳וצדיק יסוד עולם׳ הוא ויכלו, (דף ג ע״א) כליל כלא, וביה מתייחדין תרין שמהן אלין, ועל תרין שמהן אלין אתמר (דהי״א טז לג) אז ירננו כל עצי׳ היער, ונענה מלאך מגו אשא משמיא ואמר, הן הן מעשה מרכבה, והוו מתקבצין מלאכי השרת (וילנא ד ע'א) כבמזמוטי חתן וכלה. אמר רעיא מהימנא בריך יהא בוצינא קדישא דאמר מלין אלין, ליחדא בהון קודשא בריך הוא ושכינתא.קום אליהו נביאה ליקרא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, ויתערון עמך שאר נביאי, ועביד ליה קנא בהאי חבורא, ולכל משריין דאזלין מתתרכי בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה, לחברא לון בהאי חבורא, לאשתכחא ביה נייחא לאלין משריין דנשמתין דאזלי מתתרכין משכינתא, דאיהי יחידאה ׳איכה ישבה בדד׳ (איכה א א), ולאשתכחא ביה נייחא למשריין דקודשא בריך הוא, דאתמר בהון (ישעיהו לג ז) ׳הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון׳, ולית שלום אלא קודשא בריך הוא.

התרגום: אבל ביום השבת לא עולים שני השמות הללו, שהם עמודא דאמצעיתא והשכינה, ואינם מתיחדים על ידי שליח, אלא בצדיק חי עולמים, ועליו נאמר ביום השבת ' ׳כי עוף השמים יוליך את הקול׳ ' - קול קריאת שמע, ו'בעל ׳כנפים יגיד דבר׳ ' - דבור התפלה, ולא על ידי שליח, ומשום כך ׳וצדיק יסוד עולם׳ (משלי י, כה) - הוא 'ויכלו', כולל הכל, ובו מתיחדים שני השמות הללו, ועל שני השמות הללו נאמר אז ירננו כל עצי היער (דברי הימים א טז, לג), ונענה מלאך מתוך אש מן השמים ואמר, הן הן מעשה מרכבה, והיו מתקבצים מלאכי השרת כמו במשמעות חתן וכלה. אמר הרעיא מהימנא: ברוך יהא הבוצינא קדישא שאמר דברים אלה, ליחד בהם הקב"ה והשכינה. קום אליהו הנביא לכבוד הקב"ה ושכינתו, ויתעוררו עמך שאר הנביאים, ועשה לו קן בחבור זה, ולכל המחנות ההולכים מגרשים אחר הקב"ה ושכינתו, לחבר אותם בחבור זה, להמצא בו מנוחה לאותם המחנות של הנשמות ההולכות מגרשות מן השכינה, שהיא יחידה, ׳איכה ישבה בדד׳ (איכה א, א), ולהמצא בו מנוחה למחנות הקב"ה, שנאמר בהם ׳הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׳ (ישעיה לג, ז), ואין 'שלום' אלא הקב"ה.

מן המפרשים

אור יקר: ועליה אתמר ביום השבת כי עוף השמים, יסוד ודאי עוף השמים, וא״ו ומשך וא״ו, והיינו סוד יהו״ה שבו.

ביאור הגר"א: דבר דא צלותא. דצלותא היא מלכות שנקראת דבר כמו שאומר לקמן:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: