ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 5: בשעה שאדם מתקדש להזדוג - סוד רוח המפקד לממנה על ההריון והצלם העליון › פיסקה 2 (מג ע"א)

יורדת רוח וצלם אחד עמה כדיוקנו למעלה ובו האדם הולך בעולם הזה

תזריע · בשעה שאדם מתקדש להזדוג - סוד רוח המפקד לממנה על ההריון והצלם העליון · מאמר 5 · פיסקה 2 · דף מג ע"א

לשון הזוהר

כְּדֵין רוּחָא נַחְתָּא, וְחַד צוּלְמָא עִמֵּיהּ, (ק"ד:) הַהוּא דְּקָאִים בְּדִיוּקְנֵיהּ לְעֵילָּא, בְּהַהוּא צוּלְמָא אִתְבְּרֵי (ס"א אתרבי), בְּהַהוּא צוּלְמָא אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהילים לט, ז). בְּעוֹד דְּהַאי צוּלְמָא אִשְׁתְּכַח (ויחי ר"כ ע"א) עִמֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ, (בצולמא דיליה) קָאִים בְּהַאי עָלְמָא, דְמִתְחֲבְּרָאן כַּחֲדָא (ס"א אשתכח עמיה בר נש קאים בהאי עלמא ותרין אינון דמתחברן כחדא), וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַזְהַר לִבְנֵי נָשָׁא וְאָמַר, ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, תְּרֵי׳ (שיר השירים ב, יז).

תרגום

אָז יוֹרֶדֶת רוּחַ, וְצֶלֶם אֶחָד עִמָּהּ, אוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד בִּדְיוֹקְנוֹ לְמַעְלָה, בְּאוֹתוֹ צֶלֶם נִבְרָא (הִתְגַּדֵּל), בְּאוֹתוֹ צֶלֶם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ׳ (תהלים לט, ז) - בְּעוֹד שֶׁהַצֶּלֶם הַזֶּה נִמְצָא עִם הָאָדָם, בַּצֶּלֶם שֶׁלּוֹ עוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד (נִמְצָא עִמּוֹ אָדָם עוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׁנַיִם הֵם שֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד) הוּא עוֹמֵד בָּעוֹלָם הַבָּא, וּשְׁנַיִם הֵם שֶׁמְּחֻבָּרִים יַחַד. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מַזְהִיר אֶת בְּנֵי הָאָדָם וְאוֹמֵר, (שִׁיר ב) ׳עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים׳, שְׁנַיִם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כדין רוחא נחתא, וחד צולמא עמיה, (ק"ד:) ההוא דקאים בדיוקניה לעילא, בההוא צולמא אתברי (ס"א אתרבי), בההוא צולמא אזיל בהאי עלמא. הדא הוא דכתיב, ׳אך בצלם יתהלך איש׳ (תהילים לט, ז). בעוד דהאי צולמא אשתכח (ויחי ר"כ ע"א) עמיה דבר נש, (בצולמא דיליה) קאים בהאי עלמא, דמתחבראן כחדא (ס"א אשתכח עמיה בר נש קאים בהאי עלמא ותרין אינון דמתחברן כחדא), ושלמה מלכא אזהר לבני נשא ואמר, ׳עד שיפוח היום ונסו הצללים, תרי׳ (שיר השירים ב, יז).

התרגום: אז יורדת רוח, וצלם אחד עמה, אותו שעומד בדיוקנו למעלה, באותו צלם נברא (התגדל), באותו צלם הולך בעולם הזה. זהו שכתוב ׳אך בצלם יתהלך איש׳ (תהלים לט, ז) - בעוד שהצלם הזה נמצא עם האדם, בצלם שלו עומד בעולם הזה, שמתחברים כאחד (נמצא עמו אדם עומד בעולם הזה, ושנים הם שמתחברים כאחד) הוא עומד בעולם הבא, ושנים הם שמחברים יחד. ושלמה המלך מזהיר את בני האדם ואומר, (שיר ב) ׳עד שיפוח היום ונסו הצללים׳, שנים.

מן המפרשים

הסולם: כדין רוחא נחתא וכו׳: אז יורד הרוח, וצלם אחד עמו, אותו צלם העומד בצורה של מעלה, שוקרא צלם אלקים, בצלם הזה הוא נברא, בצלם הזה הולך בעולם הזה. ז״ש, אך בצלם יתהלך איש. בעוד שהצלם הזה נמצא עמו, האדם מתקיים בעולם הזה, ואם הצלם מסתלק…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: וחד צולמא עמיה ענין צלם זה נזכר בס"הכ בכוונת ה"ר ובס' א"י והוא נעשה משם אהי"ה דיו"דין העולה צל"ם חסר א' שנל"עד שהוא השרש הנשאר ביסוד הנוקבא. ובצלם זה הנשמה נשמרת מן החיצונים. והוא ענין אמצעי בין הגוף והנפש והוא הלבוש שבו…

אור יקר: וחד צולמא עמיה בענין הצלם ועניינו ויחס הנפש עמו הארכתי בספ״ר בשער נשמה ,ובפרשת אמור אאריך בע״ה בסימן (?). ומפני ציור הנפש בפרצוף אדם בו. כדפירשנר שם לכך אמר ההוא דקאיפ, כדיוקנא פירוש דיוקן י אדם. כחהוא צולמא אתכרי שאין כח בגוף…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: