האיש הולך למערה עם בנו וקטור אש הורג את הבן - ברוך הרחמן שכל מעשיו אמת
תזריע · מערת המצרעים של סרוניא - מעשה ברבי יצחק והמכשפים בנחשים שחורים · מאמר 34 · פיסקה 11 · דף נא ע"ב
לשון הזוהר
אָזַל הַהוּא בַּר נָשׁ לְהַהִיא מְעַרְתָּא, הוּא וּבְרֵיהּ, שָׁרֵי לֵיהּ בִּמְעַרְתָּא. עַד דְּנָפַק אֲבוֹי לְקַטְרָא לַחֲמָרֵיהּ, נָפַק קִיטוּרָא דְּאֶשָּׁא, וּמָחָא לֵיהּ בְּרֵישָׁא, וְקַטְלֵיהּ. אַדְּהָכִי עָאל אֲבוֹי, וְאַשְׁכְּחֵיהּ מִית. נָטַל לֵיהּ וְלַחֲמָרֵיהּ, וְאָזַל לֵיהּ. וְאַשְׁכַּח לְהוּ לְבָתַר יוֹמָא חַד, לְרִבִּי יִצְחָק, וּלְרִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי חִזְקִיָּה, דַּהֲווֹ אַזְלֵי. בָּכָה קָמַיְיהוּ, וְסָח לוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְלָא זִמְנִין סַגִּיאִין אֲמֵינָא לָךְ, דְּאָסִיר לְמֵיהַךְ תַּמָּן. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, ׳דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשׁוֹט, וְאֹרְחָתֵיהּ דִּין׳ (דניאל ד, לד). זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּאַזְלִין בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְעָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹ'׳ (משלי ד, יח).
תרגום
הָלַךָ אוֹתוֹ הָאִישׁ לַמְּעָרָה הַהִיא, הוּא וּבְנוֹ, שָׂם אוֹתוֹ בַּמְּעָרָה. עַד שֶׁיָּצָא אָבִיו לִקְשֹׁר אֶת חֲמוֹרוֹ, יָצָא קִיטוֹר שֶׁל אֵשׁ וְהִכָּה אוֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְהָרַג אוֹתוֹ. בֵּינְתַיִם נִכְנַס אָבִיו וּמָצָא אוֹתוֹ מֵת. לָקַח אוֹתוֹ וְאֶת חֲמוֹרוֹ וְהָלַךְ לוֹ. וּמָצָא אַחַר יוֹם אֶחָד אֶת רַבִּי יִצְחָק וְאֶת רַבִּי יְהוּדָה וְאֶת רַבִּי חִזְקִיָּה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים. בָּכָה לִפְנֵיהֶם, וְסִפֵּר לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְהַאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךְ פְּעָמִים רַבּוֹת שֶׁאָסוּר לָלֶכֶת לְשָׁם? בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת, וּדְרָכָיו אֱמֶת. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹ'׳ (משלי ד, יח).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אזל ההוא בר נש לההיא מערתא, הוא ובריה, שרי ליה במערתא. עד דנפק אבוי לקטרא לחמריה, נפק קיטורא דאשא, ומחא ליה ברישא, וקטליה. אדהכי עאל אבוי, ואשכחיה מית. נטל ליה ולחמריה, ואזל ליה. ואשכח להו לבתר יומא חד, לרבי יצחק, ולרבי יהודה, ורבי חזקיה, דהוו אזלי. בכה קמייהו, וסח לון עובדא. אמר רבי יצחק, ולא זמנין סגיאין אמינא לך, דאסיר למיהך תמן. בריך רחמנא, ׳די כל מעבדוהי קשוט, וארחתיה דין׳ (דניאל ד, לד). זכאין אינון צדיקייא, דאזלין בארח קשוט, בעלמא דין, ובעלמא דאתי, ועלייהו כתיב, ׳וארח צדיקים כאור נגה וגו'׳ (משלי ד, יח).
התרגום: הלך אותו האיש למערה ההיא, הוא ובנו, שם אותו במערה. עד שיצא אביו לקשר את חמורו, יצא קיטור של אש והכה אותו בראשו והרג אותו. בינתים נכנס אביו ומצא אותו מת. לקח אותו ואת חמורו והלך לו. ומצא אחר יום אחד את רבי יצחק ואת רבי יהודה ואת רבי חזקיה שהיו הולכים. בכה לפניהם, וספר להם את המעשה. אמר רבי יצחק, והאם לא אמרתי לך פעמים רבות שאסור ללכת לשם? ברוך הרחמן שכל מעשיו אמת, ודרכיו אמת. אשריהם הצדיקים שהולכים בדרך האמת בעולם הזה ובעולם הבא, ועליהם כתוב ׳וארח צדיקים כאור נגה וגו'׳ (משלי ד, יח).
מן המפרשים
הסולם: אזל ההוא בר נש וכו׳: הלך אותו האדם למערה ההיא, הוא ובנו, והניח אותו במערה. בעוד שיצא אביו לקשור חמורו, יצא קיטור אש והכה את בנו בראשו, והרגו. בתוך כך נכנס אביו ומצאו שמת, לקח אותו ואת חמורו והלך לו. אחר זה, ביום אחד, מצא את ר׳…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: