מערת המצרעים של סרוניא
מעשה ברבי יצחק והמכשפים בנחשים שחורים
רבי יצחק רואה איש נכנס למערה עם קטור עשן ומתכסה בנקב - פוחד ויוצא
רַבִּי יִצְחָק הָיָה הוֹלֵךְ לַבָּצִיר שֶׁל אָבִיו. רָאָה אִישׁ אֶחָד שֶׁסָּטָה עִם קֶשֶׁר שֶׁל מַשָּׂא עַל כְּתֵפוֹ. אָמַר לוֹ, קָנִים שֶׁל עֵצִים שֶׁעַל כְּתֶפְךְ לְשֵׁם מָה? לֹא אָמַר לוֹ דָּבָר. הָלַךְ אַחֲרָיו. רָאָה שֶׁנִּכְנַס לִמְעָרָה אַחַת, נִכְנַס אַחֲרָיו. רָאָה קִיטוֹר שֶׁל עָשָׁן שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִתַּחַת לָאָרֶץ, וְנִכְנַס הָאִישׁ הַהוּא לְנֶקֶב אֶחָד וְהִתְכַּסָּה מִמֶּנּוּ. פָּחַד רַבִּי יִצְחָק, וְיָצָא לְפִי הַמְּעָרָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק הֲוָה אָזִיל לְקַטְפוּרֵי דַּאֲבוֹי. חָמָא חַד בַּר נָשׁ, דְּסַאטֵי בְּקוּטְרָא דְּמָטוּלָא אֲכַתְפוֹי. אָמַר לֵיהּ, שׁוּרְטָא דְּקִישְׁטָא בְּכַתְפָךְ אֲמַאי, לָא אָמַר לֵיהּ מִדִי. אָזַל אֲבַתְרֵיהּ, חָמָא דְּעַיִּיל בִּמְעַרְתָּא חֲדָא, עָאל אֲבַתְרֵיהּ, חָמָא קְטוּרָא דִּתְנָנָא דְּהֲוָה סָלִיק מִתְּחוֹת אַרְעָא, וְעָאל הַהוּא בַּר נָשׁ בְּנוּקְבָּא חַד, וְאִתְכַּסְיָא מִנֵּיהּ. דָּחִיל רִבִּי יִצְחָק, וְנָפַק לְפוּם מְעַרְתָּא.
רבי יהודה מזהה מערת המצרעים של סרוניא שם מכשפים עושים כשפים בנחשים שחורים
בְּעוֹדוֹ יוֹשֵׁב, עָבְרוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי חִזְקִיָּה. רָאָה אוֹתָם וְקָרַב אֲלֵיהֶם. סִפֵּר לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּילְךְ. זוֹהִי מְעָרַת הַמְּצֹרָעִים שֶׁל סְרוֹנְיָא, וְכָל יוֹשְׁבֵי הַקִּרְיָה הַהִיא הֵם מְכַשְּׁפִים, וּבָאִים לַמִּדְבָּר לַנְּחָשִׁים הַשְּׁחֹרִים, שֶׁהֵם בְּנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים אוֹ יוֹתֵר, לַעֲשׂוֹת כְּשָׁפִים, וְלֹא נִשְׁמָרִים מֵהֶם וְנַעֲשִׂים מְצֹרָעִים, וְכָל מִינֵי כְשָׁפִים שֶׁלָּהֶם הֵם בַּמְּעָרָה הַזּוֹ.
בלשון הזוהר
עַד דְּהֲוָה יָתִיב, אַעְבְּרוּ רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי חִזְקִיָּה, חָמָא לוֹן, וְקָרִיב גַּבֵּיהוֹן, סַח לוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשֵׁזְבָךְ. הַאי מְעַרְתָּא דְּסָגִיר, דִּסְרוֹנְיָא הִיא, וְכָל יַתְבֵי הַהִיא קַרְתָּא, חַרְשִׁין אִינּוּן, וְאַתְיָין לְמַדְבְּרָא לְחִוְויָין אוּכָמִין, דְּאִינּוּן בְּנֵי עֶשֶׂר שְׁנִין, אוֹ יַתִּיר, לְמֶעְבַּד חַרְשִׁין, וְלָא מְנַטְרָא מִנַּיְיהוּ, וְאִתְעָבִידוּ סְגִירִין וְכָל זַיְינֵי חַרְשִׁין דִּלְהוֹן בְּהַאי מְעַרְתָּא אִינּוּן.
פוגשים יהודי עם בנו חולה קשור על חמור שנפגע מרוח בבית ובא לרפואה במערה
הָלְכוּ, בְּעוֹדָם הוֹלְכִים פָּגְשׁוּ בְאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וּבְנוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה קָשׁוּר עַל הַחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ, מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם, יְהוּדִי, וְזֶה הוּא בְּנִי שֶׁקָּשׁוּר עַל הַחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה הוּא קָשׁוּר? אָמַר לָהֶם, מְגוּרַי הֵם בִּכְפָר אֶחָד, שֶׁהוּא מִבְּנֵי הָרוֹמָאִים, וּבְנִי הַזֶּה הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה בְּכָל יוֹם, וְהָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה וְלוֹמֵד אֶת אוֹתָם הַדְּבָרִים, וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים הָיוּ מְגוּרַי בַּבַּיִת הַהוּא וְלֹא רָאִיתִי דָבָר. וְכָעֵת יוֹם אֶחָד נִכְנַס בְּנִי לַבַּיִת לַחֲזֹּר עַל הַדְּבָרִים, עָבְרָה רוּחַ אַחַת לְפָנָיו וְהִזִּיקָה לוֹ, הִתְעַקְּמוּ פִיו וְעֵינָיו, וְיָדָיו הִתְעַקְּמוּ וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר. וּבָאתִי לִמְעָרַת הַמְּצֹרָעִים שֶׁל סְרוֹנְיָא אוּלַי יְלַמְּדוּ אוֹתִי דָּבָר שֶׁל רְפוּאָה.
בלשון הזוהר
אָזְלוּ, עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אִעְרָעְרוּ בְּחַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, וּבְרֵיהּ דְּהֲוָה מְרַע, קָטִיר עַל חֲמָרָא. אָמְרוּ לֵיהּ מַאן אַתְּ. אָמַר לְהוֹ יוּדָאי, וְדָא הוּא בְּרִי דְּאִיהוּ קָטִיר עַל חֲמָרָא. אָמְרוּ לֵיהּ, אֲמַאי הוּא קָטִיר. אָמַר לוֹן דִּיוּרִי הוּא בְּחַד כְּפַר, דְּאִיהוּ מִבְּנֵי רוֹמָאֵי, וְהַאי בְּרִי הֲוָה אוֹלִיף אוֹרַיְיתָא בְּכָל יוֹמָא, וַהֲוָה אַהְדָּר לְבֵיתָא, וְלָעֵי לוֹן לְאִינּוּן מִלִּין. וְג' שְׁנִין הֲוָה דִּיוּרִי בְּהַהוּא בֵּיתָא, וְלָא חֲמֵינָא מִדִי. וְהַשְׁתָּא יוֹמָא חַד עָאל בְּרִי לְבֵיתָא לְאָהַדְּרָא מִלִּין, אַעְבָּר חַד רוּחָא קָמֵיהּ, וְנָזִיק לֵיהּ, אַעֲקָם פּוּמֵיהּ וְעֵינוֹי, וִידוֹי אִתְעַקָמוּ, וְלָא יָכִיל לְמַלְּלָא. וַאֲתֵינָא לְגַבֵּי מְעַרְתָּא דִּסְגִירוּ דִּסְרוֹנְיָא דִּלְמָא יִלְּפוּן לִי מִלָּה דְּאַסוּותָא.
רבי יהודה שואל אם ידוע שנזוק בבית איש אחר קדם - כן וכמה נזוקו ולא נזוקו
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וּבְאוֹתוֹ הַבַּיִת הַאִם יָדַעְתָּ מִקֹּדֶם לָכֵן אִם נִזּוֹק בּוֹ אִישׁ אַחֵר? אָמַר לוֹ, יָדַעְתִּי, שֶׁהֲרֵי מִכַּמָּה יָמִים נִזּוֹק בּוֹ אִישׁ אֶחָד, וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה חוֹלֶה, וּמֵהֶם אוֹמְרִים שֶׁרוּחַ שֶׁל הַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ נִכְנְסוּ בוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים וְלֹא נִזּוֹקוּ. אָמְרוּ, זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים הַחֲבֵרִים, אוֹי לְאוֹתָם שֶׁעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵיהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה, וּבְהַהוּא בֵּיתָא יַדְעַת מִן קַדְמַת דְּנָא, דְּאִתְנְזַק בֵּיהּ בַּר נָשׁ אָחֳרָא. אָמַר לֵיהּ יְדַעְנָא, דְּהָא מִכַּמָּה יוֹמִין אִתְנְזַק בֵּיהּ חַד בַּר נָשׁ, וַהֲווּ אַמְרֵי דְּמַרְעָא הֲוָה, וּמִנַּיְיהוּ אַמְרֵי דְּרוּחָא דְּבֵיתָא, וּלְבָתַר עָאלוּ בֵּיהּ כַּמָה בְּנֵי נָשָׁא, וְלָא אִתְנְזִיקוּ. אָמְרוּ, הַיְינוּ דְּאַמְרֵי חַבְרַיָּיא, וַוי לְאִינוּן דְּעַבְרִין עַל מִלַּיְיהוּ.
הוי בנה ביתו בלא צדק - במקום צדק הרוחות בורחות אבל מי שמקדים אוחז במקום
פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, ׳הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק׳ (ירמיה כב, יג), שֶׁהֲרֵי בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא בּוֹמשכן הארת ה צֶדֶק, כָּל הָרוּחוֹת וְכָל מַזִּיקֵי הָעוֹלָם בּוֹרְחִים מִמֶּנּוּ, וְלֹא נִמְצָאִים לְפָנָיו שאינם יכולים להיראות במקום הקודש (ירמיה כב, יג) - וְעִם כָּל זֶה, מִי שֶׁמַּקְדִּים וְנוֹטֵל הַמָּקוֹם, אוֹחֵזוזוכה בּוֹ.שאם מלכות הקדושה מקדמת לקחת המקום זוכה בו, ואם הס"א מקדים זוכה בו, אָמַר לוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה, אִם כָּךְ, וכי ח"ו שָׁקוּל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כְּרוּחַ הַטֻּמְאָה? שכל הקודם זוכה בו
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה וְאָמַר, ׳הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק׳ (ירמיהו כב, יג), דְּהָא בְּכָל אֲתַר דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ צֶדֶק, כָּל רוּחִין וְכָל מַזִּיקֵי עָלְמָא עַרְקֵי מִנֵּיהּ, וְלָא מִשְׁתַּכְּחֵי קַמֵּיהּ. וְעִם כָּל דָּא, מַאן דְּאַקְדִים וְנָטִיל אֲתַר, אָחִיד בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִזְקִיָּה, אִי הָכִי שָׁקִיל שְׁמָא קַדִּישָׁא כְּרוּחַ מִסְאֲבָא.
השם הקדוש לא שורה במקום טמא - אם רוח טמאה קודמת ונוטלת המקום השם לא שורה
אָמַר לוֹ, לֹא כָּךְ,אין זה ששקול כרוח הטומאה ח"ו אֶלָּאכך גזרה חכמתו יתברך מצד סדרי ההנהגה כי הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁבהארת המלכות לֹא שׁוֹרֶה בְמָקוֹם טָמֵא, וּמִשּׁוּם כָּךְ, אִם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נוֹטֵל הַמָּקוֹם מִקֹּדֶם לָכֵן, כָּל הָרוּחוֹת וְכָל מַזִּיקֵי הָעוֹלָם לֹא יְכוֹלִים לְהֵרָאוֹת בּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן לִקְרַב עִמּוֹ.ו אִם רוּחַ טֻמְאָה קוֹדֵם וְנוֹטֵל אֶת הַמָּקוֹם - הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ לֹא שׁוֹרֶה בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מְקוֹמוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, לָאו הָכִי, אֶלָּא שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר מִסְאֲבָא, וּבְגִין כַּךְ, אִי שְׁמָא קַדִּישָׁא נָטִיל אֲתַר מִקַּדְמַת דְּנָא, כָּל רוּחִין וְכָל מַזִּיקִין דְּעָלְמָא לָא יַכְלִין לְאִתְחֲזָאָה בֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן לְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ. אִי רוּחַ מִסְאֲבָא קָדִים, נָטִיל אֲתַר. שְׁמָא קַדִּישָׁא לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, דְּהָא לָאו אַתְרֵיהּ.
כשיורד נגע צרעת מטהר המקום ומוציא הטמאה ובונה מחדש בצדק בעפר אחר
וּכְשֶׁהָיָה יוֹרֵד נֶגַע צָרַעַת, הָיָה מְטַהֵר אֶת הַמָּקוֹם, וּמוֹצִיא אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה מִמְּקוֹמוֹ, וְאַחַר כָּךְ מְנַתְּצִים אֶת הַבַּיִת, הָאֲבָנִים וְהָעֵצִים וְהַכֹּל, וּבוֹנֶה אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם, בַּצַּד הַקָּדוֹשׁ בְּצֶדֶק, שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וּמַשְׁרֶה עָלָיו קְדֻשָּׁה, וְעִם כָּל זֶההיה בונה את הבית בְּעָפָר אַחֵר, וְיַרְחִיק אֶת הַבַּיִת מִמְּקוֹמוֹ, מֵהַיְסוֹד הָרִאשׁוֹן שְׁנֵי טְפָחִים.
בלשון הזוהר
וְכַד הֲוָה נָחִית נֶגַע צָרַעַת, הֲוָה מַדְכֵּי אַתְרָא, וְאַפִּיק לְרוּחַ מִסְאֲבָא מֵאַתְרֵיהּ, וּלְבָתַר מְנַתְּצֵי בֵּיתָא, אֲבָנִין וְאָעִין וְכֹלָּא, וּבָנֵי לָהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, בִּסְטָר קַדִּישָׁא בְּצֶדֶק, דְּדָכִיר לֵיהּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלִשְׁרֵי עָלֵיהּ קְדוּשָּׁה, וְעִם כָּל דָּא בְּעַפְרָא אָחֳרָא, וְיַרְחִיק בֵּיתָא מֵאַתְרֵיהּ, מִיְּסוֹדָא קַדְמָאָה תְּרֵי טְפָחִים.
אם לא יורד נגע לטהר יבנה הבית מחדש באבנים אחרות רחוק מהמקום הראשון
אבל עֵכְשָׁושדיני נגעים אינם נוהגים שֶׁלֹּא נִרְאֶה וְלֹא יוֹרֵד מִי שֶׁמִּתְגָּרֶה בְּאוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה לְהוֹצִיאָהּ מִמְּקוֹמוֹ, מַה תַּקָּנָתוֹ? של אותו הבית שרוח הטומאה הקדים לשבת שם וע"ז משיב אִם יָכוֹל לָצֵאת מִן הַבַּיִת הַזֶּה - יָפֶה, וְאִם לֹא - יִבְנֶה אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם בַּאֲבָנִים אֲחֵרוֹת, וְעֵצִים וְהַכֹּל. וְיוֹצִיא וְיַרְחִיק אוֹתוֹ מֵהַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, וְיִבְנֶה אוֹתוֹ עַל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְחֲזֵי, וְלָא נָחִית מַאן דִּמְקַטְרֵג בֵּיהּ בְּהַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, לְאַפָּקָא לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ, מַאי תָּקַנְתֵּיה. אִי יָכִיל לְנָפְקָא מֵהַאי בֵּיתָא שַׁפִּיר. וְאִי לָאו יִבְנֶה לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין, בַּאֲבָנִין אָחֳרָנִין, וְאָעִין וְכֹלָּא, וְיַפִּיק וְיַרְחִיק לֵיהּ מֵאֲתַר קַדְמָאָה, וְיִבְנֵי לֵיהּ עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא.
מיום שחרב המקדש לא נמצאה רפואה בעולם ולכן צריך אדם להזהר שיהיה שמור
וְעִם כָּל זֶה לֹא יוֹצֵאת אוֹתָהּ הָרוּחַ מִן הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, מִשּׁוּם שֶׁקְּדֻשָּׁה לֹא שׁוֹרָה עַל מָקוֹם טָמֵא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק,לפי דבריך שכולי האי ואולי, לָמָּה לוֹ לִטְרֹחַ עַל זֶה? מה שאפשר שלא יועילהו בוודאי בַּזְּמַן הַזֶּה כָּתוּב, (קהלת א) ׳מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן (קהלת א, טו)׳ וְגוֹ'. ואע"פ שטהרת מצורע ונגעי בתים נוהגים גם בזמן הזה [כמ"ש הרמב"ם] מכל מקום - מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִמְצְאָה רְפוּאָה בָּעוֹלָם, באופן מוחלט כפי שהיה לפנים מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר, כָּךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁמוּר. לפיכך יתקן מעט מה שיוכל להחליש את כוחו שלא ינזק
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, לָא נָפִיק הַהוּא רוּחָא מִן אֲתַר קַדְמָאָה, בְּגִין דִּקְדוּשָּׁה לָא שַׁרְיָא עַל אֲתַר מִסְאֲבָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק לָמָּה לֵיהּ לְאַטְרְחָא כּוּלֵי הַאי, בְּזִמְנָא דָּא כְּתִיב, (קהלת א טו). ׳מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְגוֹ'׳. מִיּוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, לָא אִשְׁתְּכַח אַסוּותָא בְּעָלְמָא, בְּגִינֵי כַּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא, כִּי הֵיכִי דְּלִהֱוִי נָטִיר.
אסור ללכת אחרי המכשפים לרחוקי התורה - רק לאיש גדול ירא חטא כמו נעמן לאלישע
אָמְרוּ, נֵלֵךְ עִם הָאִישׁ הַזֶּהלמערת המצורעים וְנִרְאֶה. שהיה רבי יהודה סבור לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָסוּר לָנוּ. אפי' להסתכל בהם ואילו אִם הָיָה הוֹלֵךְ לְאִישׁ גָּדוֹל יְרֵא חֵטְא, כְּמוֹ נַעֲמָן לֶאֱלִישָׁע, נֵלֵךְ אַחֲרָיו.אבל עַכְשָׁו שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִרְחוֹקֵי הָעוֹלָם, רְחוֹקֵי הַתּוֹרָה, מְגֹעָלִים מִן הַכֹּל, אָסוּר לָנוּלא לראות פני רשעים ואף לא לְהֵרָאוֹת לִפְנֵיהֶם. בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּיל אוֹתָנוּ מֵהֶם. וְהָאִישׁ הַזֶּה אָסוּר לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, (פסחים כה) בַּכֹּל מִתְרַפְּאִיםלעשות מיני תרופות וכיוצ"ב חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה וְכוּ'. אָמַר לוֹ, רבי יצחק וְזֶהוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, ׳לֹא יִמָּצֵא בְךְ׳ (דברים יח, י) - ׳בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ וְגוֹ'׳. הָלְכוּ לְדַרְכָּם.
בלשון הזוהר
אַמְרֵי נְזִיל בַּהֲדֵי הַאי בַּר נָשׁ וְנֶחֱמֵי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, אָסִיר לָן. אִי הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי גַּבְרָא רַבָּא דָּחִיל חַטָּאָה, כְּגוֹן נַעֲמָן לְגַבֵּי אֱלִישָׁע, נֵזִיל אֲבַתְרֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִיהוּ אָזִיל לְגַבֵּי רְחִיקֵי עָלְמָא, רְחִיקֵי אוֹרַיְיתָא, גַּעֲלֵי מִכֹּלָּא, אָסִיר לָן לְאִתְחֲזָאָה קָמַיְיהוּ. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּי שֵׁזִיב לָן מִנַּיְיהוּ. וְהַאי בַּר נָשׁ אָסִיר לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וְהָא תָּנֵינָן בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, חוּץ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה וְכוּ'. אָמַר לֵיהּ, וְדָא עֲבוֹדָה זָרָה אִיהוּ, וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּהָא כְּתִיב ׳לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ וְגוֹ'׳ (דברים יח, י). אַזְלוּ לְאָרְחַיְיהוּ.
האיש הולך למערה עם בנו וקטור אש הורג את הבן - ברוך הרחמן שכל מעשיו אמת
הָלַךָ אוֹתוֹ הָאִישׁ לַמְּעָרָהמערת המצורעים הַהִיא, הוּאאת בנו וּבְנוֹ, שָׂם אוֹתוֹ בַּמְּעָרָה. עַד שֶׁיָּצָא אָבִיו לִקְשֹׁר אֶת חֲמוֹרוֹ, יָצָא קִיטוֹר שֶׁל אֵשׁבצורת ראש -אור יקר וְהִכָּה אוֹתוֹאת בנו בְּרֹאשׁוֹ וְהָרַג אוֹתוֹ. בֵּינְתַיִם נִכְנַס אָבִיו וּמָצָא אוֹתוֹ מֵת. לָקַח אוֹתוֹ וְאֶת חֲמוֹרוֹ וְהָלַךְ לוֹ.ולאחר זמן וּמָצָא אַחַר יוֹם אֶחָד אֶת רַבִּי יִצְחָק וְאֶת רַבִּי יְהוּדָה וְאֶת רַבִּי חִזְקִיָּה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים. בָּכָה לִפְנֵיהֶם, וְסִפֵּר לָהֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְהַאִם לֹא אָמַרְתִּי לְךְ פְּעָמִים רַבּוֹת שֶׁאָסוּר לָלֶכֶת לְשָׁם? בָּרוּךְ הָרַחֲמָןשֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת לפי שהיה חייב ניתנה הרשות לחיצונים להמיתו וּדְרָכָיו אֱמֶת שניזוק אביו בזה שלא נתרחק מן הבית-אוה"ח שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת, וּדְרָכָיו אֱמֶת. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹ'׳ (משלי ד, יח) '.
בלשון הזוהר
אָזַל הַהוּא בַּר נָשׁ לְהַהִיא מְעַרְתָּא, הוּא וּבְרֵיהּ, שָׁרֵי לֵיהּ בִּמְעַרְתָּא. עַד דְּנָפַק אֲבוֹי לְקַטְרָא לַחֲמָרֵיהּ, נָפַק קִיטוּרָא דְּאֶשָּׁא, וּמָחָא לֵיהּ בְּרֵישָׁא, וְקַטְלֵיהּ. אַדְּהָכִי עָאל אֲבוֹי, וְאַשְׁכְּחֵיהּ מִית. נָטַל לֵיהּ וְלַחֲמָרֵיהּ, וְאָזַל לֵיהּ. וְאַשְׁכַּח לְהוּ לְבָתַר יוֹמָא חַד, לְרִבִּי יִצְחָק, וּלְרִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי חִזְקִיָּה, דַּהֲווֹ אַזְלֵי. בָּכָה קָמַיְיהוּ, וְסָח לוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְלָא זִמְנִין סַגִּיאִין אֲמֵינָא לָךְ, דְּאָסִיר לְמֵיהַךְ תַּמָּן. בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, ׳דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשׁוֹט, וְאֹרְחָתֵיהּ דִּין׳ (דניאל ד, לד). זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּאַזְלִין בְּאֹרַח קְשׁוֹט, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְעָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹ'׳ (משלי ד, יח).
בכל מעשי האדם צריך להזכיר השם הקדוש שלא ישרה עליו הסטרא אחרא בשתי ובערב
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בְּכָל מַעֲשֵׂי הָאָדָם צָרִיךְ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. מַה זֶּה לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ? לְהַזְכִּיר בְּפִיו אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ עַל כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה שֶׁהַכֹּל הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא יִשְׁרֶה עָלָיורוח הַסִּטְרָא אַחֲרָא, מִשּׁוּם שֶׁהוּא תָּמִיד מְזֻמָּן לִבְנֵי הָאָדָםבמקום שלא הקדימו לפניו כח הקדושה וְיָכוֹל לִשְׁרוֹת עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. וְעַל כֵּן, הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶבשטווה מהם בגד ולא הזכיר בתחילת הטויה שעושה זאת לשם ה' הָיָה נִטְמָא, וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. וּמַה בָּזֶה כָּךְ - מִי שֶׁמַּפְקִיד דְּבָרָיו לַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא צָרִיךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע שיזהר אדם מכל דיבור רע שלא יקלל מתוך כעסו את עצמו או את כלי ביתו וימסור אותם לשטן-מהרח"ו׳ (דברים כג, י).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, בְּכָל עוֹבָדוֹי דְּבַּר נָשׁ, לִבְעֵי לֵיהּ דְּלִהֱווֹן כֻּלְּהוּ לִשְׁמָא קַדִּישָׁא. מַאי לִשְׁמָא קַדִּישָׁא. לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ שְׁמָא קַדִּישָׁא עַל כָּל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, דְּכֹלָּא הוּא לְפוּלְחָנֵיהּ, וְלָא יִשְׁרֵי עֲלוֹי סִטְרָא אָחֳרָא. בְּגִין דְּאִיהוּ זַמִּין תְּדִירָא לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, וְיָכִיל לְאַשְׁרָאָה עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא. וְעַל דָּא, הַשְּׁתִּי אוֹ הָעֵרֶב הֲוָה אִסְתְּאַב, וְשַׁרְיָא עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. וּמַה בְּהַאי כַּךְ, מַאן דְּפָקִיד מִלּוֹי לְסִטְרָא אָחֳרָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע׳ (דברים כג, י).
אמרי נא אחתי את
סוד זכות שרה שהצילה את אברהם וגאלה עתידה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.