והובא אל הכהן - זה הקבה שבו תלויה כל טהרה וקדשה כמו והובא בדיו בטבעות
תזריע · נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן - זה הקבה שבו תלויה כל טהרה · מאמר 26 · פיסקה 1 · דף מט ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְהָא כְּתִיב ׳נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן׳, אִי הָכִי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר לֵיהּ אִין. בְּגִין דְּבֵיהּ תַּלְיָא כָּל דַּכְיוּתָא וְכָל קְדוּשָּׁה. אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, אֲמַאי וְהוּבָא, וְהוּעֲלָה מִבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת׳ (שמות כז, ז), דְּעָיִיל דָּא בְּגוֹ דָּא. אוּף הָכָא וְהוּבָא, דְּיִכָּנְסוּן לֵיהּ לְכַהֲנָא, לְדַכְּאָה לֵיהּ (כד אהדר ביה) וְיֵעָלוּן מִלָּה קַמֵּיהּ.
תרגום
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן׳ (ויקרא יג, ט) - אִם כָּךְ, זֶה הקב"ה? אָמַר לוֹ, כֵּן, מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ תְלוּיָה כָּל טָהֳרָה וְכָל קְדֻשָּׁה. אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ, לָמָּה וְהוּבָא? וְהָעֳלָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אָמַר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת, שֶׁמַּכְנִיס זֶה לְתוֹךְ זֶה׳ (שם כז) - אַף כָּאן וְהוּבָא, שֶׁיִּכָּנְסוּ לַכֹּהֵן לְטַהֵר אוֹתוֹ (כשחוזר בּוֹ) וְיַכְנִיסוּ דָבָר לְפָנָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, והא כתיב ׳נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן׳, אי הכי דא קודשא בריך הוא. אמר ליה אין. בגין דביה תליא כל דכיותא וכל קדושה. אמר ליה, אי הכי, אמאי והובא, והועלה מבעי ליה. אמר ליה, כמה דאת אמר ׳והובא את בדיו בטבעות׳ (שמות כז, ז), דעייל דא בגו דא. אוף הכא והובא, דיכנסון ליה לכהנא, לדכאה ליה (כד אהדר ביה) ויעלון מלה קמיה.
התרגום: אמר רבי יצחק, והרי כתוב ׳נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן׳ (ויקרא יג, ט) - אם כך, זה הקב"ה? אמר לו, כן, משום שבו תלויה כל טהרה וכל קדשה. אמר לו, אם כך, למה והובא? והעלה היה צריך להיות! אמר לו, כמו שנאמר ׳והובא את בדיו בטבעת, שמכניס זה לתוך זה׳ (שם כז) - אף כאן והובא, שיכנסו לכהן לטהר אותו (כשחוזר בו) ויכניסו דבר לפניו.
מן המפרשים
מקדש מלך: והועלה מבע"ל פירוש לשון עלייה שתעלה נשמתו לזעיר. ותירץ כמ"דא והובא את בדיו. ור"ל טעם שאמר והובא ולא והועלה לרמוז סוד אחר שהאורות שיצאו מזעיר ונעשו נגעים יחזרו למקומם בזעיר כמ"ש באוצ"ח עכ"ל. ונל"עד דהכי פירושו כי תהיה באדם הוא…
אור החמה: א"ר יצחק והא כתיב וגומר הקשה לדבריו דהכהן סתם הוא הת"ת א"כ אמ' נגע צרעת כי תהיה באדם היינו הת"ת וכתיב והובא אל הכהן ת"ת וקשה דהוא הוא. וז"ש אי הכי דא קב"ה ותירץ א"ל אין וגומר הענין שאין האדם ת"ת אלא מ' הנגוע מצד אדם התחתון לכך…
זוהר הרקיע: דף מ"ט ע"ב אוף הכא והובא דיכנסון ליה לכהנא לדכיא ליה כד אהדר ביה ויעלין מלה קמיה וכו'. פי' שהוא ע"ד שביארנו בענין נתינת התרומה אל הכהן שהוא חזרת האור למקומו בזעיר אנפין וכן הוא הכוונה בכאן כי על ידי הבאתו אל הכהן התחתון הוא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: