כשם שנענש על דבור רע כך נענש על דבור טוב שיכל לדבר ולא דבר ולא הוכיח
תזריע · עונשו של האיש מדבור רע ומדבור טוב שלא דבר - סוד נגע צרעת כי תהיה באדם · מאמר 20 · פיסקה 1 · דף מז ע"א
לשון הזוהר
כְּמָה דְּעוֹנְשָׁא דְּהַאי בַּר נָשׁ בְּגִין מִלָּה בִּישָׁא. כַּךְ עוֹנְשֵׁיהּ בְּגִין מִלָּה טָבָא, דְּקָאתֵי לִידֵיהּ, וְיָכִיל לְמַלְּלָא, וְלָא מַלִּיל. בְּגִין דְּפָגִים לְהַהוּא רוּחָא מְמַלְּלָא, דְּהִיא אִתְתְּקָנַת לְמַלְּלָא לְעֵילָּא, וּלְמַלְּלָא לְתַתָּא, וְכֹלָּא בִּקְדוּשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִי עַמָּא אַזְלִין בְּאוֹרְחָא עֲקִימָא, וְהוּא יָכִיל לְמַלְּלָא לְהוּ וּלְאוֹכָחָא לְהוּ, וְשָׁתִיק וְלָא מַלִּיל, כַּמָה דַּאֲמֵינָא דִּכְתִּיב, ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר׳. נֶעְכָּר בְּמַכְתְּשִׁין דִּמְסָאֲבוּתָא, וְדָא הוּא דְּאָמַר דָּוִד מַלְכָּא אַלְקֵי בְּהַאי, וְאִתְפְּנֵי מִנֵּיהּ, דִּכְתִּיב, ׳פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי׳ (תהילים כה, טז). מַהוּ פְּנֵה אֵלַי. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן׳ (במדבר יב, י). נַחְתּוּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, וּנְשָּׁקוּהוּ. אִזְדָּוָּוגוּ כַּחֲדָא כָּל הַהוּא אוֹרְחָא, קָרָא רִבִּי חִיָּיא עָלַיְיהוּ, ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).
תרגום
כְּמוֹ שֶׁעָנְשׁוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה מִשּׁוּם דִּבּוּר רָע, כָּךְ עָנְשׁוֹ מִשּׁוּם דִּבּוּר טוֹב, שֶׁבָּא לְיָדוֹ וְיָכֹל לְדַבֵּר וְלֹא דִבֵּר. מִשּׁוּם שֶׁפָּגַם אוֹתָהּ הָרוּחַ הַמְמַלֶּלֶת, שֶׁהִיא מְתֻקֶּנֶת לְדַבֵּר לְמַעְלָה וּלְדַבֵּר לְמַטָּה, וְהַכֹּל בִּקְדֻשָּׁה. כָּל שֶׁכֵּן אִם הָעָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ עֲקֻמָּה, וְהוּא יָכוֹל לְדַבֵּר לָהֶם וּלְהוֹכִיחַ אוֹתָם, וְשׁוֹתֵק וְלֹא מְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר׳ (תהלים לט, ג) - נֶעִכָּר בְּמַכּוֹת שֶׁל טֻמְאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מַלְקֶה בָּזֶה וּמִתְפַּנֶּה מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּתוּב ׳פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי׳ (תהלים פז, טז) - מַה זֶּה פְּנֵה אֵלַי? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּפֶן אַהֲרֹן׳ (במדבר יב, י) - יָרְדוּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי וּנְשָׁקוּהוּ. הִתְחַבְּרוּ יַחַד כָּל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. קָרָא עֲלֵיהֶם רַבִּי חִיָּיא, ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם׳ (משלי ד, יח).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כמה דעונשא דהאי בר נש בגין מלה בישא. כך עונשיה בגין מלה טבא, דקאתי לידיה, ויכיל למללא, ולא מליל. בגין דפגים לההוא רוחא ממללא, דהיא אתתקנת למללא לעילא, ולמללא לתתא, וכלא בקדושה. כל שכן אי עמא אזלין באורחא עקימא, והוא יכיל למללא להו ולאוכחא להו, ושתיק ולא מליל, כמה דאמינא דכתיב, ׳נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׳. נעכר במכתשין דמסאבותא, ודא הוא דאמר דוד מלכא אלקי בהאי, ואתפני מניה, דכתיב, ׳פנה אלי וחנני׳ (תהילים כה, טז). מהו פנה אלי. כמה דאת אמר ׳ויפן אהרן׳ (במדבר יב, י). נחתו רבי חייא ורבי יוסי, ונשקוהו. אזדווגו כחדא כל ההוא אורחא, קרא רבי חייא עלייהו, ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח).
התרגום: כמו שענשו של האיש הזה משום דבור רע, כך ענשו משום דבור טוב, שבא לידו ויכל לדבר ולא דבר. משום שפגם אותה הרוח הממללת, שהיא מתקנת לדבר למעלה ולדבר למטה, והכל בקדשה. כל שכן אם העם הולכים בדרך עקמה, והוא יכול לדבר להם ולהוכיח אותם, ושותק ולא מדבר, כמו שאמרנו שכתוב ׳נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׳ (תהלים לט, ג) - נעכר במכות של טמאה. וזהו שאמר דוד המלך, מלקה בזה ומתפנה ממנו, שכתוב ׳פנה אלי וחנני׳ (תהלים פז, טז) - מה זה פנה אלי? כמו שנאמר ׳ויפן אהרן׳ (במדבר יב, י) - ירדו רבי חייא ורבי יוסי ונשקוהו. התחברו יחד כל אותה הדרך. קרא עליהם רבי חייא, ׳וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום׳ (משלי ד, יח).
מן המפרשים
מקדש מלך: מהו פנה אלי נ"ב כי דוד נצטרע ו' חדשים והק"בה טהרו: מכאן תנינן באורחא דבר נש וכו'. פי' מדאיצטריך דוד לומר להק"בה אל תט לבי וכו' מכלל שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו ולשמא ח"ו בשום פעם ירצה לילך לדבר רע. לכך מבקש שיעשה ה'…
אור החמה: והרח"ו נר"ו כתב. תו יש צדיק וגומר עתה בא להגיד כוונתו כי היה אפשר לאביו לייסר בני דורו ולא ייסרם ולכן נענש ולא שהיה רשע ח"ו וגם אותנו לא הניח לייסרם. וז"א ומחי בידון. דלא נגרה בהו וגומר ר"ל היה מוחה בידינו שלא נתגרה ונלחם עם…
הסולם: כמה דעונשא דהאי וכו׳: כמו שעונש האדם הוא משום דיבור רע, כך עונשו, משום דיבור טוב שבא לידו ויכול לדבר ולא דיבר. משום שפגם ברוח המדבר ההוא, כי הוא נתתקן לדבר למעלה, ולדבר למטה, והכל בקדושה. כל שכן, אם העם הולך בדרך עקום, והוא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: