ממלכת הזוהר › זוהר › תזריע › מאמר 2: אשת חיל עטרת בעלה - סוד כנסת ישראל וזווגה עם המלך הקדוש › פיסקה 1 (מב ע"ב)

אשת חיל זו כנסת ישראל וכרקב בעצמותיו אלו עמי עבודה זרה שהקבה קץ בהם

תזריע · אשת חיל עטרת בעלה - סוד כנסת ישראל וזווגה עם המלך הקדוש · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף מב ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אַבָּא הֲוָה אָזִיל לִכְפָר קַנְיָּא, (ס"א בפרקמטיא) לִמְעַרְתָּא דְלוּד. וַהֲווּ עִמֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִיָּיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כְּתִיב, ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וְגוֹ'׳ (משלי יב, ד). ׳אֵשֶׁת חַיִל׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה׳. אִלֵּין (נ"א דא מהימנותא דשאר) עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא יָכִיל לְמִסְבַּל לוֹן בְּעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וָאָקוּץ בָּם׳ (ויקרא כ, כג). כְּהָנֵי קוֹצִין וְגוּבִין דְּדַחֲקִין לֵיהּ לְבַּר נָשׁ וְלָא יָכִיל לְמִסְבַּל לוֹן. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָכִי הוּא וַדַּאי, ׳אֵשֶׁת חַיִל׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהִיא גְּבִירְתָּא מִכַּמָּה חַיָּילִין וְכַמָּה מַשִּׁרְיָין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּעָלְמָא, ׳עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, וְכֹלָּא חַד. (ל"ג וכו' ׳אשת חיל׳ דא כנסת ישראל דהא בזווגא דמלכא אפיקת כמה חיילין כמה משיריין כמה צדיקים בעלמא וכלהו אקרון בנים לקודשא בריך הוא ולכנסת ישראל כמה דכתיב ׳בנים אתם ליהו"ה אלהיכם׳ (דברים יד, א).) עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אָמַר רִבִּי אַבָּא כָּל חַד לֵימָא מִלָּה, בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

תרגום

רַבִּי אַבָּא הָיָה הוֹלֵךְ לִכְפָר קַנְיָא (בסחורה) לִמְעָרַת לוֹד, וְהָיוּ עִמִּי רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב ׳אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וְגוֹ'׳ (משלי יב, ד). ׳אֵשֶׁת חַיִל׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה׳ - אֵלּוּ (זוֹ הַמְּהֵימְנוּתָא שֶׁל שְׁאָר) הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין הקב"ה יָכוֹל לִסְבֹּל אוֹתָם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וָאָקוּץ בָּם׳ (ויקרא ב, כג). כְּאוֹתָם קוֹצִים וְדַרְדָּרִים שֶׁדּוֹחֲקִים אֶת הָאָדָם וְלֹא יָכוֹל לִסְבֹּל אוֹתָם. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּךְ זֶה וַדַּאי. ׳אֵשֶׁת חַיִל׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַגְּבֶרֶת מִכַּמָּה חֲיָלוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת שֶׁנִּמְצָאִים בָּעוֹלָם. ׳עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, וְהַכֹּל אֶחָד׳. (ל"ג ׳אֵשֶׁת חַיִל׳ זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שהרי בזווג הַמֶּלֶךְ הוֹצִיאָה כַּמָּה חֲיָלוֹת, כַּמָּה מַחֲנוֹת, כַּמָּה צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, וְכֻלָּם נִקְרָאִים בָּנִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ולכנסת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳בנים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א)) עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל אֶחָד יֹאמַר דָּבָר בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אבא הוה אזיל לכפר קניא, (ס"א בפרקמטיא) למערתא דלוד. והוו עמיה רבי יוסי ורבי חייא. אמר רבי יוסי, כתיב, ׳אשת חיל עטרת בעלה וגו'׳ (משלי יב, ד). ׳אשת חיל׳, דא כנסת ישראל. ׳וכרקב בעצמותיו מבישה׳. אלין (נ"א דא מהימנותא דשאר) עמין עובדי עבודה זרה, דקודשא בריך הוא לא יכיל למסבל לון בעלמא, כמה דאת אמר, ׳ואקוץ בם׳ (ויקרא כ, כג). כהני קוצין וגובין דדחקין ליה לבר נש ולא יכיל למסבל לון. אמר רבי אבא, הכי הוא ודאי, ׳אשת חיל׳, דא כנסת ישראל, דהיא גבירתא מכמה חיילין וכמה משריין דמשתכחי בעלמא, ׳עטרת בעלה׳, כמה דאת אמר, עטרת תפארת, וכלא חד. (ל"ג וכו' ׳אשת חיל׳ דא כנסת ישראל דהא בזווגא דמלכא אפיקת כמה חיילין כמה משיריין כמה צדיקים בעלמא וכלהו אקרון בנים לקודשא בריך הוא ולכנסת ישראל כמה דכתיב ׳בנים אתם ליהו"ה אלהיכם׳ (דברים יד, א).) עד דהוו אזלי, אמר רבי אבא כל חד לימא מלה, בכנסת ישראל.

התרגום: רבי אבא היה הולך לכפר קניא (בסחורה) למערת לוד, והיו עמי רבי יוסי ורבי חייא. אמר רבי יוסי, כתוב ׳אשת חיל עטרת בעלה וגו'׳ (משלי יב, ד). ׳אשת חיל׳ - זו כנסת ישראל. ׳וכרקב בעצמותיו מבישה׳ - אלו (זו המהימנותא של שאר) העמים עובדי עבודה זרה שאין הקב"ה יכול לסבל אותם בעולם, כמו שנאמר ׳ואקוץ בם׳ (ויקרא ב, כג). כאותם קוצים ודרדרים שדוחקים את האדם ולא יכול לסבל אותם. אמר רבי אבא, כך זה ודאי. ׳אשת חיל׳ - זו כנסת ישראל, שהיא הגברת מכמה חילות וכמה מחנות שנמצאים בעולם. ׳עטרת בעלה׳ - כמו שנאמר ׳עטרת תפארת, והכל אחד׳. (ל"ג ׳אשת חיל׳ זו כנסת ישראל, שהרי בזווג המלך הוציאה כמה חילות, כמה מחנות, כמה צדיקים בעולם, וכלם נקראים בנים להקדוש ברוך הוא ולכנסת ישראל, כמו שכתוב ׳בנים אתם לה' אלהיכם׳ (דברים יד, א)) עד שהיו הולכים, אמר רבי אבא, כל אחד יאמר דבר בכנסת ישראל.

מן המפרשים

מקדש מלך: עטרת תפארת פי' שביום השבת עולה המ' לאימא וזעיר לאבא ועצמות הזעיר נשאר במקומו כמ"ש בס"הכ נמצא כיון שהיא במקום אימא ועצמות הזעיר תחתיה היא עטרת בעלה. והיא ג"כ עטרת תפארת שהכל כוונה אחת. וז"ש וכולא חד :

אור החמה: ר' אבא הוה אזיל וגומר כ"י ממש מ' שהיא עולה להיותה עטרה על ראשו. אלין שאר עמין בני לילית והיא מבישה וירקב במצמותיו לילית ובניה הפוגמין ומעיקים למעלה בתקוני האברים העליונים שהם הספי' בהיותם נזונים משם והיינו קוצים שהם עוקצים…

אור יקר: בנים אתם לה׳ אלהיכם תפארת ומלבות, והבנים הם סבה להגבירה ולהעלותה עד היותה עטרה לראשו, בתחלת מציאותם ממנה בנים הו^-בעל ואחר שגדלו הבנים ומסגלין מצות למעלה היא עולה בזכות בניה להתעטר על ראשו כאומרו עטרת זקינים בני בנים,

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: