טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת - המוכיח בחברו צריך להסתיר דבריו מבני אדם
תזריע · פגשו איש פניו מלאות מכות - סוד יסורים של אהבה נגלים ונסתרים · מאמר 17 · פיסקה 3 · דף מו ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מְנָא לָן. אָמַר רִבִּי חִיָּיא, דִּכְתִּיב, ׳טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגוּלָה מֵאַהֲבָה מְסוּתָּרֶת׳ (משלי כז, ה). אֵי הַהִיא תּוֹכַחַת מֵאַהֲבָה (ס"א אינהו תוכחת מאהבה כד איהי), מְסוּתָּרֶת מִבְּנֵי נָשָׁא. כְּגַוְונָא דָּא מַאן דְּאוֹכַח לְחַבְרֵיהּ בִּרְחִימוּתָא, בָּעֵי לְאַסְתְּרָא מִלּוֹי מִבְּנֵי נָשָׁא, דְּלָא יִכְסוֹף מִנַּיְיהוּ חַבְרֵיהּ, וְאִי מִלּוֹי אִינּוּן בְּאִתְגַּלְיָיא קָמֵי בְּנֵי נָשָׁא, לָאו אִינּוּן בִּרְחִימוּתָא.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִנַּין לָנוּ? אָמַר רַבִּי חִיָּיא, שֶׁכָּתוּב ׳טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת׳ (משלי כז, ה) - אֵיזוֹהִי תוֹכַחַת מֵאַהֲבָה? (זוֹהִי תוכחת מֵאַהֲבָה כַּאֲשֶׁר הִיא) מְסֻתָּרֶת מִבְּנֵי אָדָם. כְּמוֹ זֶה מִי שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּאַהֲבָה, צָרִיךְ לְהַסְתִּיר דְּבָרָיו מִבְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם חֲבֵרוֹ. וְאִם דְּבָרָיו הֵם בְּגָלוּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, אֵינָם בְּאַהֲבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, מנא לן. אמר רבי חייא, דכתיב, ׳טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת׳ (משלי כז, ה). אי ההיא תוכחת מאהבה (ס"א אינהו תוכחת מאהבה כד איהי), מסותרת מבני נשא. כגוונא דא מאן דאוכח לחבריה ברחימותא, בעי לאסתרא מלוי מבני נשא, דלא יכסוף מנייהו חבריה, ואי מלוי אינון באתגלייא קמי בני נשא, לאו אינון ברחימותא.
התרגום: אמר רבי יוסי, מנין לנו? אמר רבי חייא, שכתוב ׳טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת׳ (משלי כז, ה) - איזוהי תוכחת מאהבה? (זוהי תוכחת מאהבה כאשר היא) מסתרת מבני אדם. כמו זה מי שמוכיח את חברו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שלא יתביש מהם חברו. ואם דבריו הם בגלוי לפני בני אדם, אינם באהבה.
מן המפרשים
הסולם: א״ר יוסי מנלן וכו׳: אר״י, מאין לנו זה. א״ר חייא, שכתוב, טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת , שפירושו, טובה תוכחת מגולה ואם התוכחה היא מאהבה, היא מסותרת מבני אדם. כעין זה מי שמוכיח את חבירו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: