ששזפתני רמז לשש - כשמאיר השמש בששה אורות וכשמסתלק כלם מסתלקים
תזריע · אל תראני שאני שחרחרת - סוד הלבנה בגלות ושתי קדרויות · מאמר 15 · פיסקה 2 · דף מה ע"ב
לשון הזוהר
שֶׁשְּׁזָפַתְנִי, שְׁזָפַתְנִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא רְמָז הוּא דְּקָא רָמִיז, בְּשֵׁשׁ. דְּכַד נַהֲרָא שִׁמְשָׁא בְּשֵׁשׁ נְהוֹרִין נָהִיר, וְכַד אִסְתַּלָּק, כָּל אִינּוּן שִׁית נְהוֹרִין אִסְתְּלָקוּ. בְּנֵי אִמִּי, אִלֵּין אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. נִחֲרוּ בִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳נִחַר גְּרוֹנִי׳ (תהילים סט, ד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ׳ (איכה ה, ה) דְּכַד הֲווֹ עַיְילִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, הֲווֹ אָזְלֵי יְדַיְיהוּ מְהַדְּקָן לַאֲחוֹרָא, וְרֵיחַיִין עַל צַוָארֵיהוֹן, וְלָא יָכִילוּ לְאַפְתְּחָא פּוּמָא.
תרגום
שֶׁשְּׁזָפַתְנִי?! שְׁזָפַתְנִי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא רֶמֶז הוּא רוֹמֵז, בְּשֵׁשׁ. שֶׁכַּאֲשֶׁר מֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ, בְּשִׁשָּׁה אוֹרוֹת הוּא מֵאִיר, וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק, כָּל אוֹתָם שֵׁשֶׁת הָאוֹרוֹת מִסְתַּלְּקִים. בְּנֵי אִמִּי - אֵלּוּ הֵם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה. נִחֲרוּ בִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳נִחַר גְּרוֹנִי׳ - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ׳ (איכה ה, ה). שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לַגָּלוּת, הָיוּ הוֹלְכִים יְדֵיהֶם מְהֻדָּקוֹת לְאָחוֹר, וְרֵחַיִם עַל צַוָּארָם, וְלֹא יָכְלוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַפֶּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ששזפתני, שזפתני מבעי ליה. אלא רמז הוא דקא רמיז, בשש. דכד נהרא שמשא בשש נהורין נהיר, וכד אסתלק, כל אינון שית נהורין אסתלקו. בני אמי, אלין אינון דאתיין מסטרא דדינא קשיא. נחרו בי, כמה דאת אמר ׳נחר גרוני׳ (תהילים סט, ד), הדא הוא דכתיב, ׳על צוארנו נרדפנו׳ (איכה ה, ה) דכד הוו עיילין ישראל בגלותא, הוו אזלי ידייהו מהדקן לאחורא, וריחיין על צואריהון, ולא יכילו לאפתחא פומא.
התרגום: ששזפתני?! שזפתני היה צריך להיות! אלא רמז הוא רומז, בשש. שכאשר מאיר השמש, בששה אורות הוא מאיר, וכשמסתלק, כל אותם ששת האורות מסתלקים. בני אמי - אלו הם שבאים מצד הדין הקשה. נחרו בי, כמו שנאמר ׳נחר גרוני׳ - זהו שכתוב ׳על צוארנו נרדפנו׳ (איכה ה, ה). שכאשר היו ישראל נכנסים לגלות, היו הולכים ידיהם מהדקות לאחור, ורחים על צוארם, ולא יכלו לפתח את הפה.
מן המפרשים
מקדש מלך: על צוארינו פי' בשביל המוחין דקטנות שהם בצואר ועל ידם נתגברו הדינים לכך נרדפנו. ומ"ש וריחין על צואריהון אחר שפי' הזוהר סוד הפסוק חזר לפשט: דפטירא דקטיפא נ"ב אילן של קטף יפה משמח הלב: ארעא קדישא ארץ ישראל שבעו"הז. שאר ארעא ח"ל…
הסולם: ששזפתני שזפתני וכו׳: שואל, אומר ששזפתני, שזפתני היה צריך לומר. ומשיב, אלא רמז הוא שרומז ב שש, כי ששזפתני הוא אותיות שש זפתני. כי בעת שמאיר השמש. שהוא ז״א, בשש אורות הוא מאיר, דהיינו בשש ספירות חג"ת נה״י. וכשמסתלק, כל אלו שש…
נפש דוד: כד"א נחר גרוני הה"ד על צארנו: שהגרון הוא בצואר. ובצערן של ישראל, שכינה כביכול מצטערת, ואומרת נחרו בי כענין נחירה בצואר ח"ו. ולא יכילו לאפתחא פומא: וזה נחר גרוני, שקולי נחר מלאפתחא פומא להוציא דיבור.