ממלכת הזוהר › זוהר › תוספות כרך ג › מאמר 6: ׳תוצא הארץ נפש חיה׳- הנשמה המדברת ודיבור האדם המקיימה או מסלקה › פיסקה 1 (שא ע"ב)

הנשמה הנדבקת בדברי קדושה- היא לבדה מדברת לפני המלך

תוספות כרך ג · ׳תוצא הארץ נפש חיה׳- הנשמה המדברת ודיבור האדם המקיימה או מסלקה · מאמר 6 · פיסקה 1 · דף שא ע"ב

לשון הזוהר

דִּכְתִיב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה - דְּהַהוּא חַיָּה עִילָאָה׳. וּבְגִין דְּהַאי נֶפֶשׁ חַיָּה אִיהִי קַדִּישָׁא עִילָאָה, כַּד אַרְעָא קַדִּישָׁא מָשְׁכָא לָהּ בְּגַוָוהּ ואִתְכְּלִילַת בָּהּ, כְּדֵין קָרֵינַן לָהּ נְשָׁמָה. וְתָּא חֲזֵי, בְּכָל זִמְנָא דְּבַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרַח קְשׁוֹט, וּפוּמֵיה וְלִישָׁנֵיה מְמַלְלָן מִילִין קַדִּישִׁין בִּצְלוֹתָא, בְּאוֹרַיְיתָא. הַאי נִשְׁמָתָא אִתְדַבְּקַת בֵּיהּ, רְחִימָא הוּא דְּמָארֵיהּ, כַּמָה נְטוּרִין נַטְרִין לֵיהּ מִכָּל סִטְרִין, רְשִׁימָא הוּא לְטָב לְעֵילָּא וְתַתָּא, וּשְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא שַׁרְיָיא עֲלוֹי. וְדָא הִיא דְּסַלְקָא לְעֵילָּא וּמְמַלְלָא קַמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְעֲיְילָא בְּכָל תַרְעִין, וְלֵית דְּיִמְחֵי בִּידָהָא. וְעַל דָא אִתְּקְרֵי רוּחַ מְמַלְלָא, דְּהָא כָּל שְׁאָר נָפְשָׁתַא (נפשתאן) לֵית לוֹן רֵשׁוּ לְמַלְּלָא קַמֵי מַלְכָּא בָּר הַאי.

תרגום

שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית א, כד)׳ - נֶפֶשׁ שֶׁל אוֹתָהּ חַיָּה עֶלְיוֹנָה, וּמִשּׁוּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ חַיָּה הַזּוֹ הִיא קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה, כְּשֶׁהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה מוֹשֶׁכֶת אוֹתָהּ לְתוֹכָהּ וְנִכְלֶלֶת בָּהּ, אֲזַי קוֹרְאִים לָהּ נְשָׁמָה. וּבֹא רְאֵה, בְּכָל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וּפִיו וּלְשׁוֹנוֹ מְדַבְּרִים דְּבָרִים קְדוֹשִׁים, בִּתְפִלָּה וּבְתוֹרָה, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ נִדְבֶּקֶת בּוֹ, הוּא אָהוּב שֶׁל רִבּוֹנוֹ, כַּמָּה שׁוֹמְרִים שּׁוֹמְרִים עָלָיו מִכָּל הַצְּדָדִים, רָשׁוּם הוּא לְטוֹב לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שׁוֹרָה עָלָיו. וְזוֹהִי שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה וּמְדַבֶּרֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְנִכְנֶסֶת לְכָל הַשְּׁעָרִים, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדָהּ. וְעַל זֶה נִקְרֵאת רוּחַ מְדַבֶּרֶת, שֶׁהֲרֵי לְכָל שְׁאָר הַנְּפָשׁוֹת (נפשותינו) אֵין רְשׁוּת לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ פְּרָט לָזוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דכתיב ׳תוצא הארץ נפש חיה - דההוא חיה עילאה׳. ובגין דהאי נפש חיה איהי קדישא עילאה, כד ארעא קדישא משכא לה בגווה ואתכלילת בה, כדין קרינן לה נשמה. ותא חזי, בכל זמנא דבר נש אזיל באורח קשוט, ופומיה ולישניה ממללן מילין קדישין בצלותא, באורייתא. האי נשמתא אתדבקת ביה, רחימא הוא דמאריה, כמה נטורין נטרין ליה מכל סטרין, רשימא הוא לטב לעילא ותתא, ושכינתא קדישא שרייא עלוי. ודא היא דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא, ועיילא בכל תרעין, ולית דימחי בידהא. ועל דא אתקרי רוח ממללא, דהא כל שאר נפשתא (נפשתאן) לית לון רשו למללא קמי מלכא בר האי.

התרגום: שכתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א, כד)׳ - נפש של אותה חיה עליונה, ומשום שהנפש חיה הזו היא קדושה עליונה, כשהארץ הקדושה מושכת אותה לתוכה ונכללת בה, אזי קוראים לה נשמה. ובא ראה, בכל זמן שאדם הולך בדרך אמת, ופיו ולשונו מדברים דברים קדושים, בתפלה ובתורה, הנשמה הזו נדבקת בו, הוא אהוב של רבונו, כמה שומרים שומרים עליו מכל הצדדים, רשום הוא לטוב למעלה ולמטה, והשכינה הקדושה שורה עליו. וזוהי שעולה למעלה ומדברת לפני המלך הקדוש, ונכנסת לכל השערים, ואין מי שימחה בידה. ועל זה נקראת רוח מדברת, שהרי לכל שאר הנפשות (נפשותינו) אין רשות לדבר לפני המלך פרט לזו.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בתזריע מאמר יט, ד (מו:) ת"ח בגין דהאי נפש איהי קדישא עילאה מהחכמה מהקדש העליון ולכן מדי בואה למטה תעבור דרך כל המדרגות הבינה עד בואה אל בחינה שנאמר בה תוצא הארץ שיוצאה לחוץ ולכך משכא לה בגווה בכל בחינות תוכיותה והיא…

הסולם: מן המקבילה בתזריע מאמר יט, ד (מו:) ות״ח בגין דהאי וכו׳: ובוא וראה, משום שנפש חיה הזו, היא קדושה ועליונה, דהיינו מן הבינה, כשארץ הקדושה, שהיא המלכות, מושכת אותה ונכללת בתוכה, אז קוראים אותה, נשמה. כי אור הבינה נקרא נשמה. וזו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: