׳שמור׳ במדה שביעית- זכור לזכר ושמור לכלה
תוספות כרך ג · ׳שבתתי תשמרו׳- מדת טובו והזהירות מן ההרהור במקדש · מאמר 2 · פיסקה 1 · דף ש ע"ב
לשון הזוהר
׳שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת׳ - הַהוּא בְּמִדָּה שְׁבִיעִית נֶאֱמַר דִּכְתִיב, ׳אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָשִׁי תִּירָאוּ. מַאי נִיהוּ מִדָּה שְׁבִיעִית הֱוִי אוֹמֵר, זֶה מִדַּת טוּבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא׳. וּמַאי טַעְמָא אָמַר שַׁבְּתוֹתַי וְלֹא אָמַר שַׁבְּתַי. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִשָּׁה נָאָה, וְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ מַזְמִינָה יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת עִמּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ יֵשׁ לוֹ בָּנִים נָאִים וְאוֹהַבָם, וְאָמַר לָהֶם: הוֹאִיל וְכֵן הוּא, שִׂמְחוּ גַּם אַתֶּם בְּיוֹם שִׂמְחָתִי, כִּי אֲנִי בְּשֶׁלָכֶם אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל, וְגַם אַתֶּם הֲדְרוּ אוֹתִי. וּמַאי טַעְמָא זָכוֹר וְשָׁמוֹר. זָכוֹר לַזָּכָר, וְשָׁמוֹר לַכַלָּה. וּמַאי טַעְמָא וּמִקְדָשִׁי תִּירָאוּ, שִׁמְרוּ עַצְמְכֶם מִן הַהִרְהוּר, כִּי מִקְדָשִׁי קָדוֹשׁ הוּא, לָמָה, כִּי אֲנִי יהו"ה בְּכָל צָד:
תרגום
׳שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה, יב)׳ - הַהוּא בְּמִדָּה שְׁבִיעִית נֶאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִירָאוּ׳. מַה זּוֹ מִדָּה שְׁבִיעִית? הֱוֵה אוֹמֵר, זוֹ מִדַּת טוּבוֹ שֶׁל הקב"ה. וּמָה הַטַּעַם אָמַר שַׁבְּתֹתַי וְלֹא אָמַר שַׁבַּתִּי? מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה נָאָה, וְכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ מַזְמִינָהּ יוֹם אֶחָד לִהְיוֹת עִמּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ יֵשׁ לוֹ בָּנִים נָאִים וְאוֹהֲבָם, וְאָמַר לָהֶם: הוֹאִיל וְכֵן הוּא, שִׂמְחוּ גַּם אַתֶּם בְּיוֹם שִׂמְחָתִי, כִּי אֲנִי בְּשֶׁלָּכֶם אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל, וְגַם אַתֶּם הַדְּרוּ אוֹתִי. וּמָה הַטַּעַם זָכוֹר וְשָׁמוֹר? זָכוֹר לַזָּכָר, וְשָׁמוֹר לַכַּלָּה. וּמָה הַטַּעַם וּמִקְדָּשִׁי תִירָאוּ? שִׁמְרוּ עַצְמְכֶם מִן הַהִרְהוּר, כִּי מִקְדָּשִׁי קָדוֹשׁ הוּא, לָמָּה? כִּי אֲנִי ה' בְּכָל צַד: (ע"כ מההשמטות).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳שמור את יום השבת׳ - ההוא במדה שביעית נאמר דכתיב, ׳את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. מאי ניהו מדה שביעית הוי אומר, זה מדת טובו של הקדוש ברוך הוא׳. ומאי טעמא אמר שבתותי ולא אמר שבתי. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אשה נאה, וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו, והמלך יש לו בנים נאים ואוהבם, ואמר להם: הואיל וכן הוא, שמחו גם אתם ביום שמחתי, כי אני בשלכם אני משתדל, וגם אתם הדרו אותי. ומאי טעמא זכור ושמור. זכור לזכר, ושמור לכלה. ומאי טעמא ומקדשי תיראו, שמרו עצמכם מן ההרהור, כי מקדשי קדוש הוא, למה, כי אני יהו"ה בכל צד:
התרגום: ׳שמור את יום השבת (דברים ה, יב)׳ - ההוא במדה שביעית נאמר, שכתוב ׳את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו׳. מה זו מדה שביעית? הוה אומר, זו מדת טובו של הקב"ה. ומה הטעם אמר שבתתי ולא אמר שבתי? משל למה הדבר דומה? למלך שהיתה לו אשה נאה, וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו, והמלך יש לו בנים נאים ואוהבם, ואמר להם: הואיל וכן הוא, שמחו גם אתם ביום שמחתי, כי אני בשלכם אני משתדל, וגם אתם הדרו אותי. ומה הטעם זכור ושמור? זכור לזכר, ושמור לכלה. ומה הטעם ומקדשי תיראו? שמרו עצמכם מן ההרהור, כי מקדשי קדוש הוא, למה? כי אני ה' בכל צד: (ע"כ מההשמטות).
לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: